רע"א 6347/16

   בקשת רשות הערעור שבפנינו עוסקת בעניינה של המשיבה 2, בתה הקטינה של המבקשת (להלן: הקטינה) שהוכרזה כקטינה נזקקת והוצאה מביתה. הבקשה נסבה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום 20.7.2016 (ענ"א 64507-03-16, השופט ש' שוחט). בית המשפט המחוזי דחה את ערעורה של המבקשת על החלטתו של בית המשפט לנוער בתל אביב-יפו מיום 16.2.2016 (תנ"ז 15443-10-13, הנשיאה ג' ויגוצקי מור). 

השופטת ד' ברק-ארז:

2.        בהתחשב בהיבטים האנושיים המורכבים של הנושא קיימנו דיון בעל-פה בבקשה היום, 5.10.2016, במעמד כל הצדדים הרלוונטיים, ובכלל זאת המבקשת וגורמי הרווחה שטיפלו בעניינם של הקטינה ומשפחתה.

3.        לצורך החלטתנו זו אין צורך שנחזור ונפרוס את פרטי הנסיבות המורכבות והקשות של המקרה, אשר תוארו בהרחבה בהחלטותיהן של הערכאות הקודמות. די בכך שנציין כי המבקשת היא אם חד הורית המגדלת את שני ילדיה – הקטינה, ילידת 2005, ואחיה הבוגר א', קטין יליד 2001, שהוא ילד בעל צרכים מיוחדים המאובחן על הרצף האוטיסטי. המשפחה מוכרת לשירותי הרווחה מאז שנת 2011, אז החלה המבקשת להיעזר בשירותים אלה בתחומים שונים, כאשר בין היתר שולבו שני הקטינים בפנימייה לתקופה מסוימת, עד לחודש מרץ 2013.

4.        בחודש אוקטובר 2013 הוגשה לראשונה בקשה להוצאת הקטינה מביתה מכוח

חוק הנוער (טיפול והשגחה), התש"ך-1960 (להלן: חוק הנוער) – על בסיס מידע שהתקבל לגבי מצב משברי של הקטינה, וכן באשר למצוקה של האם המתקשה בגידול הקטינה. מבלי להרחיב יצוין כי מידע זה התבסס, בין השאר, על דיווחים שהתקבלו מגורמי חינוך בבית הספר שבו למדה אז הקטינה וכן על בדיקה וראיון קליני שנערכו לקטינה בבית החולים "שלוותה". ביום 9.12.2013 הורה בית המשפט לנוער על הוצאתה של הקטינה מביתה והשמתה במשמורת רשות הסעד, על מנת שזו תקבע את מקום חסותה במסגרת משפחת אומנה.

5.        בהמשך להחלטה זו התקיימו מספר הליכים נוספים, שאין צורך להידרש אליהם בשלב זה. החשובה לענייננו היא ההחלטה העדכנית של בית המשפט לנוער מחודש פברואר 2016 שבה ניתן תוקף לצו המורה על הוצאתה של הקטינה בביתה והשמתה בביתה של משפחת אומנה, לשנה נוספת, וזאת בכפוף להסדרי ראייה שיקבעו על פי שיקול דעתה של עובדת סוציאלית לחוק הנוער. בית המשפט לנוער קבע כי החלטתו זו מבוססת על עמדתם של כל הגורמים המקצועיים שהקיפו את הקטינה, וסברו כי היא מצויה במצוקה רגשית המסכנת את התפתחותה, למעט עדותו של איש מקצוע מטעם המשפחה שנפגש עם המבקשת והקטינה יחד פעמיים בלבד, ואף לא קיים כל שיחה נפרדת עם הקטינה.