רע"א 6060/14 תומר תשובה נ' יוניון מוטורס בע"מ

           בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופט א' בכר) מיום 8.7.2014 בה הורה על מחיקתן של טענות מבישות מכתב התביעה ומכתב התשובה לכתב ההגנה שהגישו המבקשים.

1.        כעולה מכתב התביעה בהליך (נספח 3 לתגובת המשיבים), המבקש 1, מר תומר תשובה (להלן: תשובה) הוא סוכן ביטוח, המחזיק במחצית ממניותיה של המבקשת 2 - סוכנות לביטוח. תשובה היה נשוי בעבר לגב' דורין דגמי (להלן: דורין) ובחודש אפריל 2014 הגיש תביעה נגד דורין ונגד הוריה, עזרא והגר דגמי (להלן: עזרא והגר בהתאמה) וכן נגד המשיבים בבקשה דנן, חברת יוניון מוטורס בע"מ (להלן:יוניון) יבואנית טויוטה בישראל ומר ג'ורג' חורש (להלן: חורש), בעליה של יוניון. יצוין כי מן הבקשה והתגובה לה עולה כי בעבר הוחזקו מניותיה של יוניון על-ידי עזרא וחורש אולם עזרא מכר את מניותיו לחורש בשנת 2005 וכיום אין לו החזקות בחברה. לטענת המבקשים התקיים שיתוף פעולה עסקי בעבר בינם לבין יוניון לשיווק פוליסות ביטוח רכב, באופן שהגדיל משמעותית את נפח הפעילות של המבקשת 2. עוד טענו המבקשים כי בשנת 1999 העניקה יוניון למבקשת 2 זכות לשווק מוצרי ביטוח באולמות התצוגה שלה, לרבות בסוכנויות המשנה שלה, וכי במהלך חודש יולי 2011 התקיימה פגישה בין תשובה לחורש במהלכה חזר האחרון על התחייבויותיו מהעבר לשיתוף הפעולה בין יוניון למבקשים. המבקשים הוסיפו וטענו כי בשלב מסוים המשיבים הפרו את ההסכם מולם ופסקו להפנות אליהם לקוחות לצורך ביטוח רכב ובכך ופגעו במוניטין המבקשת 2 וברווחיה. עוד נטען בהקשר זה, כי יוניון וסוכנויות המשנה שלה הפסיקו את התקשרותן עם המבקשת 2 ולחלופין צמצמו את היקף הפעילות עמה בצורה ניכרת וכן כי המשיבים אף פנו ללקוחות המבקשת 2 באופן יזום וביקשו מהם שלא להתקשר עמה בעסקה לביטוח רכב. במסגרת תביעתם עותרים המבקשים להורות למשיבים להימנע מלפנות ללקוחות המבקשים, לרבות לסוכנויות המשנה של יוניון, בכל עניין הקשור במבקשים. עוד עותרים המבקשים למתן צווים אשר יחייבו את המשיבים לאפשר למבקשת 2 לשווק פוליסות ביטוח ליוניון ולסוכנויות המשנה שלה, וכן לפנות בכתב ללקוחות המבקשים ולהבהיר להם כי אין כל מניעה להתקשר בעסקה עם המבקשים. למען שלמות התמונה יצוין כי ביום 28.7.2014 נדחתה, בהסכמת הצדדים, התובענה נגד דורין, עזרא והגר.

2.        המשיבים הגישו כתב הגנה בהליך ביום 29.5.2014 ובד בבד הגישו לבית המשפט המחוזי בקשה למחיקת טענות מבישות מכתב התביעה. לטענת המשיבים, בסעיף 20 לכתב התביעה הטיחו המבקשים בחורש האשמות חמורות לפיהן במסגרת רכישת מניותיו של עזרא בחברה בשנת 2005 היה חורש שותף לדיווח כוזב על מחיר מכירה פיקטיבי נמוך על מנת לחמוק מתשלום מס. המשיבים טענו כי האשמה זו מבישה, שקרית בלתי רלוונטית ואלמלא נטענה במסגרת הליך משפטי, הייתה מוגשת בגינה תביעה בעילה של לשון הרע. המבקשים, מצדם, התנגדו לבקשה. בתשובתם, הוסיפו המשיבים ועתרו למחוק טענות מבישות נוספות שנכללו בסעיפים 10-3 לכתב התשובה לכתב ההגנה שהגישו המבקשים. לטענת המשיבים, בסעיפים אלו העלו המבקשים טענות כוזבות ובלתי רלוונטיות נוספות נגד חורש לפיהן הציג מצג שווא כלפי חברת טויוטה ביפן ופעל במשותף עם עזרא להעלמת מס בכך שרכש כלי רכב ממפעל טויוטה במחיר מוזל ובמקביל שילם על חלפים מחיר גבוה.

3.        בהחלטתו מיום 8.7.2014 קיבל בית המשפט המחוזי את הבקשה ברובה, בציינו כי במסגרת הטענות שמחיקתן התבקשה, העלו המבקשים עניינים הנוגעים, על פי הנטען, להתנהלות בלתי ראויה כלפי המדינה וכלפי אחרים מצד חורש ועזרא, המצביעה לגרסת המבקשים על מגמה ועל שיטת התנהלות האופיינית להם וכי הדבר דרוש להכרעה במחלוקת שבפניו. בית המשפט המחוזי קבע כי למעשה מדובר בטענות קשות שאינן רלוונטיות למהות הסכסוך שבפניו והוא הוסיף וקבע כי טענות שעניינן התנהלות חורש מול רשויות המס או מול צדדים לחוזים אחרים בנסיבות שונות, אין בהן כדי להצביע על שיטה וכי הלכה היא שהוכחת שיטה במשפט אזרחי מותרת אך ורק לשם הוכחת זהות או הפרכת טענת תום לב, ואילו הסעיפים נושא הבקשה כוללים טענות כלליות כלפי המשיבים המכתימות אותם בהתנהלות בלתי ראויה שאינה ממין העניין וסוטה מהמחלוקת שעניינה הפרת חוזה. בית המשפט הוסיף כי לנוכח הרקע המשפחתי בין הצדדים מדובר ביותר מניסיון לפגוע באופן בלתי ראוי בצד להליך והוא קיבל, אפוא, את הבקשה ומחק את סעיף 20 לכתב התביעה ואת סעיפים 9-4 לכתב התשובה, אך דחה את הבקשה ככל שהתייחסה לסעיפים 3 ו-10 לכתב התשובה לאחר שמצא כי האמור בהם רלוונטי למחלוקת.

4.        מכאן הבקשה שלפניי בה טוענים המבקשים כי הטענות שנמחקו רלוונטיות ונועדו להוכיח את שיטת התנהלותם של חורש ועזרא. לטענת המבקשים, עזרא ניסה לפגוע בהם על רקע התערערות היחסים בין תשובה לדורין וכי בין עזרא וחורש מתקיים שיתוף פעולה הדוק בעקבותיו הפרו המשיבים את החוזה עם המבקשים. המבקשים מוסיפים כי עניינה של התביעה בכך שחורש הפר את התחייבויותיו כלפיהם, וכי הטענות שנמחקו מטרתן להראות כי הוא נכון להפר חוזים והסכמים ולנצל את כוחו והשפעתו. כמו כן נטען כי הטענות רלוונטיות להוכחת "מעשים דומים" ומלמדות על "הלך הנפש" של חורש. המבקשים מציינים כי סעיפים 3 ו-10 לכתב התשובה עוסקים בשיתוף הפעולה בין חורש לעזרא, ומשנמצא כי אין למחוק סעיפים אלה ניתן להסיק מכך כי היחסים בין עזרא לחורש רלוונטיים למחלוקת בתובענה ועל כן יש להורות על השבת הסעיפים שנמחקו העוסקים באותו הנושא. יתר על כן, כך טוענים המבקשים, נמנעה מהם האפשרות להגיב לטענות המשיבים בעניין מחיקת הסעיפים מכתב התשובה, מאחר שהמשיבים לא פנו אליהם כמתחייב מתקנה 91(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי) טרם שעתרו למחיקת הסעיפים מכתב התשובה. כמו כן טוענים המבקשים כי בית המשפט נוהג למחוק טענות שהועלו בכתב טענות רק במקרים חריגים ובזהירות רבה וכי שגה בית המשפט בהכריעו בבקשה טרם שנשמעו ראיות.

5.        המשיבים מצידם סומכים ידיהם על החלטת בית המשפט קמא וטוענים כי התביעה כולה נעדרת עילה כלפי חורש, שכן טענות המבקשים נסובות על התנהלות יוניון ומכל מקום, משנדחתה התביעה כלפי יתר הצדדים, פגה עילת התביעה לחלוטין והמבקשים נוהגים בחוסר תום לב. לשיטת המשיבים סעיף 20 לכתב התביעה נועד להשמיץ את חורש בחסות ההליך המשפטי ומכל מקום הטענות המועלות בו אינן רלוונטיות למחלוקת שהיא חוזה שנערך לכאורה בין הצדדים והופר על פי הנטען בשלהי שנת 2012. אשר לטענות שנטענו בכתב התשובה טוענים המשיבים כי המבקשים העלו טענות עובדתיות חדשות שלא נטענו בכתב התביעה וה"דוגמה" שהביאו המבקשים בכתב התשובה אינה מבססת קיומה של שיטה. המשיבים מוסיפים כי בתגובתם לבקשת המחיקה, העלו המבקשים טענות זהות לאלה שנמחקו מכתב התשובה ולכן ניתנה להם ההזדמנות לשטוח את מלוא טענותיהם בפני בית המשפט, בפרט נוכח העובדה כי נימוקי המבקשים לעניין מחיקת הטענות מכתב התביעה ומכתב התשובה זהים. כמו כן טוענים המשיבים כי בהעלותם את הטענות בכתב התשובה, מנעו המבקשים מהמשיבים להשיב להן, והם מוסיפים, כי די בכך שהטענות בכתב התשובה הן טענות עובדתית חדשות כדי למחקן. אשר לסעיפים שלא נמחקו מכתב התשובה טוענים המשיבים כי על פני הדברים סעיפים אלה אינם מבישים במובהק ונטען בהם בכלליות לעניין הקשר בין עזרא לחורש.  

6.        דין בקשת רשות הערעור להידחות.

           תקנה 91(א) לתקנות סדר הדין האזרחי מתירה לבית המשפט או לרשם להורות בכל עת על מחיקה או תיקון של כל עניין בכתב טענות "שאין בו צורך או שהוא מביש או עלול להפריע לדיון הוגן בתובענה, לסבכו או להשהותו". בהקשר זה כבר נפסק כי לבית המשפט הדן בתובענה שיקול דעת רחב בתיקון כתבי טענות אולם עליו לעשות שימוש זהיר בסמכות למחוק חלקים מכתבי הטענות שכן אין זה מתפקידו לערוך את כתבי הטענות ומשום שמשמעותה המעשית של מחיקת סעיפים היא סילוק על הסף של חלק מן ההליך (ראו: רע"א 2919/13 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' קווי אשראי לישראל שירותים פיננסיים, פיסקה 3 (28.5.2013); ע"א 3266/08 סדן נ' פקיד שומה תל אביב 1, פיסקאות כ"ח-כ"ט לפסק דינו של השופט א' רובינשטיין (1.6.2011) (להלן: עניין סדן)). אשר לאופיין של הטענות המבישות נקבע כי "טענה עשויה להיחשב מבישה עד כי יש להורות על מחיקתה מכתב הטענות על פי תקנה 91(א) לתקנות סדר הדין, מקום שבו הטענה פוגעת בכבודו של אדם שיש לו זיקה להתדיינות אך היא אינה רלוונטית להקשר בו הועלתה" (רע"א 5308/10 ויליגר נ' רייפמן, פיסקה 7 (27.10.2010) (להלן: עניין ויליגר)). כמו כן נקבע כי על בית המשפט לבחון באופן פרטני את ההקשר הספציפי שבו הועלו הטענות (עניין ויליגר,שם; עניין סדן, פיסקה כ"ח; אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 365 (מהדורה אחת עשרה, 2013)).

7.        בית המשפט המחוזי הורה כאמור על מחיקת סעיף 20 לכתב התביעה וכן על מחיקתם של סעיפים 9-4 לכתב התשובה שהגישו המבקשים, בקובעו כי הועלו בהם טענות מבישות שאינן רלוונטיות למחלוקת העומדת בבסיס התביעה. לא ראיתי מקום לשנות מהחלטתו זו. המחלוקת בין הצדדים נסבה על הפרת התחייבות לכאורה מצד חורש כלפי המבקשים למתן זכות לשיווק פוליסות ביטוח ביוניון ובסוכנויות המשנה שלה. עיון בטענות אותן הורה בית המשפט המחוזי למחוק מעלה כי הן אכן כוללות טענות חמורות ומבישות כלפי חורש העוסקות בהתנהלות פסולה ופלילית לכאורה מצדו כלפי רשויות המס וכלפי גורמים אחרים. על מנת לבחון את ההקשר של הטענה ואת זיקתה לסוגיות נושא התביעה יש לבחון את סעיפים 19-16 לכתב התביעה שם טענו המבקשים כי עזרא וחורש פעלו בצוותא על מנת להזיק להם וכי חורש הפר התחייבות מחודש יולי 2011 להמשיך את שיתוף הפעולה בין המבקשים ליוניון וסוכנויות המשנה שלה. עיון ברישה של סעיף 20 לכתב התביעה מעלה כי הדרך בה ביקשו המבקשים לקשור בין הטענות שבסעיף 19-16 לכתב התביעה לטענה כי עזרא וחורש הונו את רשויות המס היא על דרך הבאתה של טענה זו כדוגמה לכך שהשניים נוהגים להתנהל באופן פסול, אף שעניין זה אינו קשור באופן כלשהו לעילה נושא התביעה. הטענה כי חורש הונה לכאורה את רשויות המס היא טענה שיש בה ללא ספק כדי לפגוע בכבודו ומשהיא אינה רלוונטית לטענות שאליהן נקשרה בכתב התביעה יש לדחות את טענת המבקשים לפיה האמור בסעיף 20 לכתב התביעה מלמד כביכול על "הלך נפשו" של חורש באופן כללי ותורם בכך להוכחת תביעתם.