רע"א 5500/16

השופט נ' סולברג:

1. בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (השופט י' בן-חמו) בפש"ר 35270-10-15; במוקד הבקשה – דינן של הגבלות שהוטלו על חייב בהליכי הוצאה לפועל, כאשר החייב מבקש לערוך הסדר נושים לפי סעיף 19א לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן: הפקודה).

רקע והחלטת בית המשפט המחוזי

2. המבקש מצוי בחובות, ששה תיקים פתוחים נגדו בהוצאה לפועל, וסכומם המצטבר 73,898 ₪ – נכון למועד הגשת בקשתו להסדר נושים. ביום 19.10.2015 הגיש המבקש בקשה להסדר נושים לפי סעיף 19א לפקודת פשיטת הרגל, שעניינו יפורט להלן. בית המשפט קבע כי במידה ויפקיד המבקש סך של 10,000 ₪ בידי הנאמן, יעוכבו הליכי ההוצאה לפועל נגדו. המבקש עשה כן, וגם הגיש לבית המשפט בקשה דחופה לביטול הגבלות ועיקולים, ולאישור פתיחת חשבון בנק. ביום 23.12.2015 דחה בית המשפט את הבקשה בהחלטה קצרה. לאחר שהמבקש הגיש בקשה נוספת בעניין זה, ניתנה החלטה מנומקת ומפורטת אשר דחתה שנית את בקשת המבקש, היא ההחלטה מושא בקשת רשות ערעור זו.

3. השאלה העקרונית שהונחה לפתחו של בית המשפט המחוזי היא מה דינן של הגבלות שהוטלו על חייב בהליכי הוצאה לפועל, לאחר שהחייב הגיש בקשה להסדר נושים לפי סעיף 19א לפקודה. בית המשפט המחוזי ציין כי מדובר בשאלה שטרם נדונה והוכרעה בהלכה מנחה, וכי בערכאות הדיוניות קיימות החלטות שונות בעניין.

4. סעיף 19א(א) לפקודה מורה כך:

"חייב שחובותיו עולים על 34,963.07 שקלים חדשים רשאי לפנות בכל עת לבית המשפט, בבקשה לאשר הצעת פשרה או הסדר עם נושיו, אף אם לא הוגשה בקשת פשיטת רגל, או אם הוגשה – כל עוד לא ניתן נגדו צו כינוס".

           סעיף זה עוסק אפוא בחייב שטרם ניתן נגדו צו כינוס בהליכי פשיטת רגל. חייב כזה, שסכום חובותיו גבוה מהמצוין בסעיף, רשאי לפנות לבית המשפט – בין אם מתנהלים נגדו הליכי הוצאה לפועל, בין אם לאו – ולבקש לאשר הצעת הסדר עם נושיו. היקף שיקול דעתו של בית המשפט באישור ההצעה נקבע בסעיף-קטן 19א(ג); סעיף-קטן 19א(ה) קובע כי, ככלל, יחולו על הסדר זה הוראות הדין החלות על הסדר נושים שנערך לאחר מתן צו כינוס.

5. בית המשפט המחוזי ציין בהחלטתו כי חייב המבקש הסדר נושים לפי סעיף 19א, אינו נכנס תחת עוּלם של דיני פשיטת הרגל: לא מוטלות עליו הגבלות לפי סעיף 42א לפקודה, והוא אינו כפוף להוראות ולהנחיות הכנ"ר. משכך, קבע בית המשפט כי אין הצדקה לקביעה גורפת לפיה הגשת בקשה להסדר מחייבת ביטול הגבלות שהוטלו בהליך ההוצאה לפועל. אמנם, נהוג בבתי המשפט כי לאחר שהחייב מפקיד 'דמי רצינות' שנקבעו, מורה בית המשפט על עיכוב הליכי ההוצאה לפועל. ואולם, חייב המנהל הליך במסגרת סעיף 19א נותר כפוף למערכת ההוצאה לפועל; הוא רשאי לבקש מרשם ההוצאה לפועל ביטול הגבלות שונות שהוטלו עליו, אך הדבר מסור לשיקול דעתו של הרשם, במסגרת דיני ההוצאה לפועל. אין הצדקה להוציא את החייב מתחת כנפי מערכת ההוצאה לפועל באופן חד צדדי, ללא בסיס בדין, רק משום שהגיש בקשה להסדר. הדבר עלול ליצור נזק בלתי הפיך לנושים ואף מעורר חשש לניצול לרעה של הליך ההסדר בחוסר תום לב על-ידי חייבים. אמנם, גם לבית המשפט נתונה סמכות להורות על ביטול הגבלות שהוטלו בהליך ההוצאה לפועל, ואולם כל מקרה צריך שיהא נדון לגופו ובהתאם לנסיבותיו. באשר להגבלות הספציפיות שהוטלו על המבקש הרי שטענותיו לעניין ביטולן לא נתמכו בתצהיר, ולא נטען כי קיימות נסיבות או כי ישנם נימוקים מיוחדים להסרתן; לפיכך דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה.

בקשת רשות הערעור

6. בבקשת רשות הערעור שהגיש המבקש על החלטה זו, נטען כי יש לקבוע כי עם כניסתו של חייב למסלול של הסדר לפי סעיף 19א, על בית המשפט להורות על "מעין צו כינוס זמני" שיבטל ויקפיא את הליכי ההוצאה לפועל המתנהלים נגדו. זאת, משום שלא יתכן שחייב הפונה להסדר נושים ומבקש לשלם את חובותיו יאלץ להתמודד בד בבד עם ההליכים וההגבלות הננקטים נגדו במסגרת ההוצאה לפועל. נטען כי בעניין זה אין אחידוּת בפסיקת בתי המשפט המחוזיים, טרם יצאה הלכה ברורה מלפני בית משפט זה, ולפיכך מן הראוי להורות על כך באופן מפורש.

7. עוד נטען כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר חשש לפגיעה בנושים, וזאת משום שמדובר בהליך הסכמי, המבוסס על הסכמת הנושים להצעת החייב. זאת ועוד: יש להבחין בין הליכים הננקטים בכדי להבטיח את זכויות הנושים, כדוגמת צו עיכוב יציאה מהארץ, לעומת הליכים שאינם נחוצים לנושים ואף פוגעים ביכולתו של החייב לפעול בהתאם להסדר, כגון הגבלת רישיון נהיגה ועיקול משכורתו. כשם שמתן צו כינוס במסגרת פשיטת רגל מבטל באופן מידי את ההגבלות שהוטלו בהליכי ההוצאה לפועל, יש לקבוע כי הוא הדין במצב של כניסה להסדר נושים לפי סעיף 19א.

8. באופן פרטני, נטען כי יש לבטל את ההגבלה שהוטלה על המבקש מלהחזיק רישיון נהיגה לפי סעיף 66א(6) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967; יש לאשר לו לפתוח חשבון בנק על בסיס מזומן; ויש לבטל את העיקולים על משכורתו של המבקש בכל תיקי ההוצאה לפועל המתנהלים נגדו. באשר לפתיחת חשבון הבנק הוסיף המבקש דברים על הזכות לניהול חשבון בנק, בין היתר על סמך הנחיות המפקח על הבנקים.

9. כונס הנכסים הרשמי והנאמן לצורך ביצוע ההסדר הגישו את תשובותיהם לבקשה. אקדים ואעיר כי הנאמן טען, בין היתר, כי הדיון בבקשה התייתר לנוכח העובדה שהצעת ההסדר לא זכתה להסכמת רוב הנושים כפי הדרוש בדין; ברם, מעיון במערכת 'נט המשפט' עולה כי שאלה זו גופא עודנה מצויה במחלוקת בין הצדדים, וטרם הוכרעה על-ידי בית המשפט. מן הראוי היה לציין זאת; ומכל מקום, לא אוכל לדחות את הבקשה על סמך טענה זו בלבד.

10. לעמדת הכנ"ר, בצדק קבע בית המשפט המחוזי כי יש לבחון כל מקרה לגופו, וזאת לנוכח העובדה כי הגשת הבקשה לאשר הצעת הסדר היא שלב טרומי בהליך ההסדר, וביטולן של מגבלות שהוטלו במסגרת ההוצאה לפועל בשלב זה באופן גורף תוכל להוביל לניצולו לרעה של ההליך. מאידך גיסא, קיים אינטרס לעודד חייבים לעשות שימוש בהסדר לפי סעיף 19א לפקודה, ולפיכך יש לבחון בכל מקרה לגופו את משמעות המגבלה שהוטלה על החייב ואת השפעתה על יכולתו למצות כושר השתכרות ולהציג הסדר שיוכל לעמוד בו; ואף ניתן להסיר את המגבלות באופן מדורג כדי להימנע מניצולו של ההליך לרעה.

11. באשר להגבלות הספציפיות שהוטלו על המבקש, סבור הכנ"ר כי יש לאפשר לחייבים המצויים בכל שלבי הליך פשיטת הרגל לפתוח חשבון בנק קרדיטורי ללא מסגרת אשראי, לקבל כרטיס בנק (כהגדרתו בחוק כרטיסי חיוב, התשמ"ו-1986) שהחיוב באמצעותו יהיה חיוב מיידי (דביט), ולחתום על הוראות קבע שיכובדו רק בתנאי שקיימת יתרה מספקת בחשבון. לגישת הכנ"ר אין בפעולות האמורות כדי ליצור חובות חדשים, אך יש בהן כדי לאפשר ביצוע פעולות לטובת מחייתו של החייב ובני משפחתו. לפיכך סבור הכנ"ר כי יש להסיר מגבלה זו כבר בשלב הגשת הבקשה להסדר, לאחר הפקדת 'דמי רצינות' שקובע בית המשפט.

12. באשר להגבלה על רישיון נהיגה, סבור הכנ"ר כי נקודת המוצא היא שמגבלה זו אינה תואמת את התכלית של ההסדר לפי סעיף 19א לפקודה. יש לבחון אפוא כל עניין לפי נסיבותיו, ולשקול אם המגבלה עשויה לפגוע באפשרות ביצוע ההסדר מחד גיסא, ואם הסרתה תהווה פגיעה בלתי מידתית בזכויות הנושים מאידך גיסא.

13. באשר להסרת העיקול על משכורתו של החייב, הרי שמחד גיסא ביטול העיקול יפגע באופן חמור ביכולת הגביה של הנושים, ואולם מאידך גיסא אם לא יבוטל העיקול בשלב זה, מסתבר שלחייב יהיה קושי לעמוד בהסדר המוצע. לפיכך, סבור הכנ"ר כי בהקשר זה יש לבחון, כתנאי מקדמי, על-ידי מי הוטל העיקול, ולוודא שנושה זה נכלל בהליך ההסדר; וככל שאכן כך הוא, אין לבטל את העיקול לחלוטין אלא לעכבו באופן כזה שיהפוך לעיקול ברישום. ככל שהליך ההסדר יסתיים יבוטל העיקול, אך ככל שההסדר לא יֵצא אל הפועל יוחזר העיקול למצב פעיל.

14. הנאמן הזמני לביצוע ההסדר סבור, כעמדת הכנ"ר, כי בנסיבות שלפנינו מוצדק לאפשר למבקש לנהל חשבון בנק ביתרת זכות; ברם, לדידו אין הצדקה לביטול המגבלה על הוצאת רישיון נהיגה ואת העיקולים שהוטלו על משכורתו של המבקש. לעמדתו, המבקש לא הצביע על הצדקה או צורך בביטול ההגבלה על רישיון הנהיגה, ואין די בעצם הגשת הצעת הסדר על-ידי חייב כדי להצדיק זאת. הנאמן מטעים כי הצעת ההסדר כפופה להסכמת הנושים, וכל עוד לא התקבלה על-ידם אין לדעת אם תצא אל הפועל. משכך, אין די בעצם הגשתה של הצעה כדי לבטל הגבלות שהוטלו על החייב.

דיון והכרעה

15. החלטתי להעתר לבקשת רשות הערעור, ולדון בבקשה כבערעור. אקדים ואומר כי במישור העקרוני מקובלת עלי קביעתו של בית המשפט המחוזי, לפיה הגשת הצעת הסדר לפי סעיף 19א לפקודה אינה מחייבת ביטול הגבלות שהוטלו על המציע במסגרת ההוצאה לפועל, וכי יש לבחון כל עניין לגופו; ואולם, בנסיבות העניין יש לקבל את הערעור בחלקו.

16. בעניין הכהן (רע"א 5137/11 פלוני נ' עו"ד הכהן (25.10.2011)) דן בית משפט זה במעמדן של הגבלות שהוטלו על חייב במסגרת הליכי הוצאה לפועל, לאחר שניתן נגדו צו כינוס בהליך של פשיטת רגל. בית המשפט קבע כי מרגע שניתן צו כינוס, יש להסיר את ההגבלות שהוטלו על החייב בהליכי ההוצאה לפועל. זאת, ראשית, על רקע התכליות השונות של הליכי ההוצאה לפועל והליכי פשיטת הרגל: הליכי ההוצאה לפועל מטרתם לסייע לזוכים לממש באופן יעיל את זכייתם ולגבות את חובם, תוך דאגה גם לצרכיו הבסיסיים של החייב; לעומת זאת, הליכי פשיטת רגל מתבצעים כאשר לחייב אין די נכסים כדי לשלם את חובותיו, ומטרתם של הליכים אלו לכנס את נכסי החייב ולחלקם בין כלל נושיו בדרך היעילה והשווה ביותר, וכן לתת לחייב חדל-פירעון אפשרות לקבל הפטר ולפתוח 'דף חדש' (עניין הכהן, פסקאות 8-9). ההגבלות המוטלות על חייב במסגרת הליכי הוצאה לפועל מטרתן, אפוא, להביא למימוש פסק הדין, בין היתר באמצעות הטלת לחץ על החייב לשלם את חובו. גם במסגרת הליכי פשיטת רגל אפשר שיוטלו על חייב הגבלות שונות, אולם תכליתן שונה: למנוע מן החייב ליצור חובות חדשים בעיצומו של הליך פשיטת הרגל (ראו שם, פסקאות 14-15; סעיפים 66א-66ד לחוק ההוצאה לפועל; סעיף 18ב וסעיף 42א לפקודה). עוד ציין בית המשפט, כי אין טעם להטיל על חייב שניתן נגדו צו כינוס הגבלות שמטרתן אכיפת תשלום החוב, שכן משעה שניתן צו כינוס נגד החייב נכסיו אינם ברשותו עוד והוא אינו רשאי כלל לפרוע בעצמו את חובו. לאור מכלול טעמים אלו, נפסק כי אין טעם בהותרת ההגבלות שהוטלו על חייב במסגרת הליכי הוצאה לפועל על כנן, שעה שהוא נכנס לחסות תחת כנפי הליכי פשיטת הרגל.

17. ואולם, אין דומה הליך הסדר לפי סעיף 19א לפקודה, למצב בו ניתן צו כינוס. כאשר ניתן צו כינוס חל סעיף 20(א) לפקודה, הקובע כי "משניתן צו כינוס [...] לא תהיה תרופה לנושה נגד החייב לו חוב בר-תביעה, ולא יפתח שום נושה בתובענה או הליכים משפטיים אחרים, אלא ברשות בית המשפט ובתנאים שיראה לקבוע". עיכוב ההליכים מכוחו של סעיף זה מתייחס הן להליכים שכבר נפתחו, הן להליכים עתידיים. עם כניסתו לתוקף של צו כינוס מעוכבים אפוא ההליכים הקודמים, כל עוד לא ניתנה החלטה אחרת. לעומת זאת, סעיף 19א לפקודה אינו מסמיך במפורש את בית המשפט לעכב הליכים, ובכללם הליכי הוצאה לפועל, המתנהלים נגד החייב. אכן, סמכות להורות על עיכוב הליכי ההוצאה לפועל בעת הגשת בקשת הסדר היא מחויבת המציאות, שכן "אין זה מתקבל על הדעת שאם הגיש החייב הצעה להסדר לפי סעיף 19א לפקודה יוכל נושה, ללא סייג, להמשיך או לפתוח בהליכי הוצאה לפועל נגד החייב, העלולים להכשיל את ההצעה" (שלמה לוין ואשר גרוניס פשיטת הרגל 151 ה"ש 24 (מהדורה שלישית, 2010) (להלן: לוין וגרוניס)); ואולם, סמכות זו אינה מעוגנת במפורש בהוראת החוק (וראו שם את הצעת לוין וגרוניס להסמיכה על סעיף 22 לפקודה, או על סמכותו הטבועה של בית המשפט).

18. מכל מקום, בעוד שברירת המחדל לאחר מתן צו כינוס היא עיכוב ההליכים, הרי שברירת המחדל במצב של הצעת הסדר היא הימשכות ההליכים כסדרם, עד מתן החלטה אחרת של בית המשפט. זאת, שכן מעת מתן צו כינוס נכנס החייב להליך שמטרתו כאמור כינוס כל נכסיו וחלוקתם באופן שוויוני לכלל הנושים. בהליך זה משמש בית המשפט של פשיטת רגל כמפקח על התנהלותם של כלל הנושים ועל כלל ההליכים הנוגעים לנכסי החייב (רע"א 6170/13 תנעמי נ' כונס הנכסים הרשמי (5.6.2014), והאסמכתאות שם). כאשר נכנס החייב לחסות תחת פיקוחו של בית המשפט של פשיטת רגל, ממילא הוא אינו מצוי עוד תחת פיקוחה של מערכת ההוצאה לפועל. בהקשר זה אעיר כי הפקודה מקנה לבית המשפט סמכות להורות על עיכוב הליכים כבר בשלב הגשת הבקשה למתן צו כינוס. בשלב זה טרם הוחלט אם החייב יקבל צו כינוס, ואולם בשל האפשרות שכך יהא, נתון לבית המשפט שיקול דעת להורות על כך (ראו סעיף 18ב לפקודה; לוין וגרוניס, עמוד 114).

19. לעומת זאת, ברירת המחדל במסגרת הגשת הצעת הסדר – ואף לאחר שזו אושרה – היא שאין הליכים מקבילים מעוכבים, והדבר נתון לשיקול דעתו של בית המשפט. תכליתו של סעיף 19א לפקודה היא לאפשר לחייב להגיע להסדר עם נושיו, ולכפותו, בתנאים מסוימים, על הנושים המתנגדים לו (לוין וגרוניס, עמוד 149). ואולם, בניגוד להליך פשיטת הרגל, נכסיו של החייב נותרים בחזקתו והליכי ההוצאה לפועל נגדו נמשכים בהעדר החלטה אחרת. ממילא, גם הגבלות שהוטלו עליו במסגרת הליכים אלו נותרות בתוקפן. ברי, כי החייב רשאי לפנות בשלב זה לרשם ההוצאה לפועל בבקשה לביטול ההגבלות (והשוו לסעיף 66ד(ג) לחוק ההוצאה לפועל, הקובע כי "רשם ההוצאה לפועל יורה על ביטול הגבלה אם נוכח כי החייב מקיים הוראות של צו תשלומים או הוראות הסכם בינו לבין הזוכה לעניין פירעון החוב"); ואולם כאמור רשאי הוא לבקש זאת גם מבית המשפט שאליו הוגשה הצעת ההסדר.

20. כאשר מוגשת בקשה לעיכוב הליכי הוצאה לפועל או לביטול מגבלות שהוטלו במסגרתם, מוטלים על הכף שני אינטרסים נוגדים: מחד גיסא, כאמור, הותרת הליכי הוצאה לפועל על כנן עלולה לפגוע ביכולתו של החייב להוציא את ההסדר המוצע אל הפועל. היא עלולה גם לפגוע במוטיבציה של החייב להגיע להסדר עם נושיו. מאידך גיסא, קיים חשש לניצול לרעה של הליך ההסדר. יתכן מצב ובו חייב המעוניין להימלט מהליכי ההוצאה לפועל המתנהלים נגדו, יגיש הצעת סרק שמטרתה להסיר מעליו, ולו באופן זמני, את הלחץ המופעל באמצעות הליכי ההוצאה לפועל. לגבי חלק מן ההגבלות המוטלת בהליך הוצאה לפועל, עלולה התוצאה להיות חמורה אף יותר: כך הוא, למשל, כאשר מדובר בצו עיכוב יציאה מן הארץ, שבאמצעות ביטולו עלול החייב להימלט לחלוטין מתשלום חובותיו, או ביטול עיקולים שונים שיאפשרו לחייב להבריח את נכסיו. ודוק: חששות אלו אינם קיימים כאשר ניתן צו כינוס, שאז מוקנים נכסיו של החייב לנאמן, בד בבד עם הטלת מגבלות חלופיות עליו לפי סעיף 42א לפקודה.

21. מהי, אם כן, מסגרת שיקול הדעת של בית המשפט בבואו להכריע בבקשות לעיכוב או לביטול הגבלות שהוטלו בהליכי הוצאה לפועל? לאור דברינו, יש להבחין בין הגבלות שכל עניינן הפעלת לחץ על החייב לשלם את חובותיו, ובין הגבלות שעניינן שמירה על האינטרסים הקנייניים של הנושים, באמצעות הגבלת יכולתו של החייב להשתמט מחובותיו, להבריח נכסיו או ליצור חובות חדשים. הנטיה תהא, בהעדר נימוק משכנע כי הדבר נצרך ביותר, להותיר את ההגבלות מן הסוג האחרון על כנן, ולמצער לבטלן באופן מידתי בלבד, כאשר כל עניין נדון לפי נסיבותיו. לעומת זאת, כאשר מדובר בהגבלות שעניינן הפעלת לחץ על החייב, תהא הנטייה לבטל הגבלות אלו עם תחילתו של הליך ההסדר. עוד יש ליתן את הדעת על עיתוי הגשת הבקשה: אינה דומה בקשה המוגשת יחד עם הגשת הצעת ההסדר, לבקשה המוגשת לאחר שאושר ההסדר (והנוגעת למשך זמן ביצועו). כל עוד לא אושר ההסדר כדין על-ידי הנושים ובית המשפט, פוחתת ההצדקה לביטול ההגבלות. בשלב זה, בית המשפט יכול לשקול את הסיכויים הלכאוריים לכך שההסדר יאושר, בהתחשב במכלול נסיבות העניין. אולם לאחר שאושר ההסדר, קיימת חשיבות רבה לאפשר לחייב להוציאו אל הפועל; בשלב זה, ברגיל, אין הצדקה להותיר על כנן הגבלות המהוות אמצעי לחץ על החייב, ויש לחתור לכך שגם הגבלות אחרות לא תפגענה בסיכויי ההסדר – יחד עם החובה לשמור על האינטרסים של הנושים למקרה שההסדר לא יתממש (והשוו: פש"ר (ת"א) 26294-09-13 כתריאל נ' אסף (18.10.2015)). לבסוף ראוי לציין כי לבית המשפט מרחב של שיקול דעת באשר לעיתוי הסרת המגבלות והיקף הסרתן. הערות הכנ"ר כפי שהוצגו לעיל הן דוגמא אפשרית לכך, אף שלא ראיתי לנכון לקבוע בעניין מסמרות בעניין. 

מן הכלל אל הפרט

22. לאחר התוויית גדרי שיקול הדעת של בית המשפט, אפנה לבחינת שלוש ההגבלות שהוטלו על המבקש בעניין שלפנינו: הגבלת רישיון הנהיגה, הגבלת חשבון הבנק, ועיקול משכורתו.

23. כפי שצוין בעניין הכהן, הגבלת חייב מלשאת רישיון נהיגה לפי סעיף 66א(6) לחוק ההוצאה לפועל מטרתה לגרום לו לשלם את חובו. כשם שמטרה זו אינה רלבנטית שעה שהחייב נכנס תחת העול של הליך פשיטת הרגל, כך היא אינה רלבנטית כאשר החייב פותח בהליך הסדר. לאחר אישורו של ההסדר, הותרת הגבלה זו על כנה תהיה מוצדקת רק בנסיבות חריגות שבחריגות. גם כאשר ההסדר טרם אושר תהיה הנטייה לאשר את ביטולה של הגבלה זו, שאינה פוגעת באופן ישיר בזכויות הנושים, כל עוד בית המשפט אינו סבור כי ההצעה היא הצעת סרק בעלמא, או שהותרת ההגבלה תועיל לדרבון החייב לביצוע ההסדר. אינני מקבל את טענת הנאמן לפיה אין די בעצם הגשת ההצעה כדי להצדיק את ביטול ההגבלה, ללא שהחייב מראה הצדקה עניינית לכך לצורך ביצוע ההסדר: ברי, כי ההגבלה על נשיאת רישיון נהיגה היא הגבלה חריפה ביותר על אורח החיים; ככלל, הותרתה על כנה על אף רצונו של חייב לפתוח בהליך הסדר עלולה לשמש תמריץ שלילי ולהפחית את המוטיבציה לפתוח בהליך זה. יש הצדקה אפוא להקל על החייב לפנות להליך ההסדר, כל עוד הדבר לא יפגע בנושים פגיעה של ממש.

24. באשר לניהול חשבון בנק, יש לציין כי הגבלה זו מבוססת על שתי התכליות שציינתי: הן הפעלת לחץ על החייב לשלם את חובו, הן דאגה לאינטרסים של הנושים. במה דברים אמורים? חייב המנהל חשבון בנק או שיש ברשותו כרטיס חיוב, יכול להיכנס ליתרת חובה, ובכך להגדיל את סך חובותיו ולפגוע בנושים הקיימים. לאור זאת, מובן כי עם מתן צו כינוס מוטלות הגבלות אלו על החייב מכוח סעיף 42א(א)-(ב) לפקודה. יחד עם זאת, ניתן לנהל חשבון בנק ולהחזיק בכרטיס חיוב באופן שאינו מאפשר יצירת חובות חדשים: כאשר החשבון הוא ללא מסגרת אשראי וכרטיס הבנק הוא מסוג של חיוב מיידי ('דביט'); וכן, הוראות קבע במסגרת החשבון יכובדו רק בתנאי שקיימת יתרה מספקת בחשבון. הגבלת החייב לנהל חשבון בנק באופן זה אינה מיועדת אלא לאלצו לשלם את חובותיו. ואכן, לעמדת הכנ"ר אין הצדקה להגביל חייבים המנהלים הליכי פשיטת רגל מלנהל חשבון בנק מסוג זה. באותו אופן, ובדומה לאמור לעיל בנוגע למגבלות על החזקת רישיון נהיגה, הכלל הוא שיש לאפשר לחייב המעוניין להיכנס להליך של הסדר לנהל חשבון בנק באופן האמור.

25. שונים פני הדברים כאשר עסקינן בעיקולים שהוטלו על נכסי המבקש, ובכלל זה על משכורתו. ביטולם של העיקולים עלול לפגוע ביכולתם של הנושים לממש את זכייתם במקרה שההסדר לא יצלח. לא למותר לציין כי עיקולים שהוטלו בהליכי הוצאה לפועל אינם בטלים מאליהם גם כאשר ניתן צו כינוס, ויש צורך בהחלטה שיפוטית לעניין זה (לוין וגרוניס, עמוד 121; וראו ע"א 6574/99 מדינת ישראל, משרד השיכון נ' קרייתי, פ"ד נח(3) 313, 324 (2004)). משכך, יש לנקוט במשנה זהירות שעה שמבוקש לבטל עיקולים שהוטלו, כאשר ההצעה רק מועלית וטרם זכתה לאישור הנושים. בהקשר זה מקובלת עלי הערת הכנ"ר לפיה יש לוודא בכל מקרה כי הנושה אשר בגינו הוטל העיקול נכלל ברשימת הנושים שעמם נערך ההסדר. מעבר לכך, סבורני כי ככלל יש להמתין עם ביטולם של עיקולים לשלב אישור ההסדר, אלא אם החייב מצביע על הצדקה מיוחדת להורות על ביטול העיקולים כבר בשלב ראשוני, ונחה דעתו של בית המשפט כי אינטרס הנושים אינו נפגע במידה משמעותית.

26. כזכור, בית המשפט המחוזי דחה את בקשת המבקש על שלושת ראשיה, משום שלא נתמכה בתצהיר ולא הצביעה על הצדקה מיוחדת להעתר לה. לאור האמור לעיל, ובפרט לנוכח העובדה כי בשלב זה קיימת הסכמת כלל הצדדים על ביטול הגבלת המבקש מלנהל חשבון בנק, סבורני כי דין הערעור להתקבל בנוגע לנקודה זו. לפיכך, המבקש יוכל מעתה לנהל חשבון בנק ללא מסגרת אשראי, להחזיק בכרטיס בנק מסוג דביט, ולחייב את חשבונו בהוראות קבע אשר יכובדו רק אם קיימת יתרה מספקת בחשבון. מאידך גיסא, אין מקום לקבל את הערעור בנוגע להסרת העיקול, כאשר טרם התקבל אישור הנושים ובית המשפט להסדר הפשרה. התלבטתי לא מעט באשר להגבלת המבקש מלהחזיק רישיון נהיגה; כאמור, הנטיה היא להעתר לבקשה מסוג זה, אולם כאשר עסקינן בשלב הגשת הבקשה וטרם אישורה, יש לבחון את משמעות ההגבלה על החייב מזה, ואת סיכויי הצעת הפשרה מזה. הדבר דורש בירור עובדתי שאין מסגרת זו מתאימה לו. כאמור בהחלטת בית המשפט המחוזי, הבקשה שהוגשה לו בעניין זה נטענה בעלמא וללא תצהיר. במצב דברים זה אין בידי להעתר להיבט זה של הערעור. יחד עם זאת, המבקש יכול לפנות שנית לבית המשפט המחוזי בעניין ולפרט את מידת הפגיעה הנגרמת לו מן ההגבלה ואת השפעתה על יישום ההסדר, תוך שהדבר נתמך בתצהיר; בית המשפט המחוזי יעשה כחכמתו.

27. אציע אפוא לחברי לקבל את הערעור כאמור לעיל, ובנסיבות העניין לא לעשות צו להוצאות.

השופט י' דצניגר:

           אני מסכים.

השופט א' שהם:

           אני מסכים.

           הוחלט כאמור בפסק הדין של השופט נֹעם סולברג.

           ניתן היום, ‏ו' בחשון התשע"ז (‏7.11.2016).

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   16055000_O04.doc   עב

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il