רע"א 5247/15,"א 6212/15 תיאופילוס ג'אנופולוס נ' הימנותא בע"מ ואח'

השופט י' עמית:

            כנגד מוסד דתי וכהן דת הוגשה תביעה כספית שבמסגרתה נדרשו לגלות מסמכים. לטענתם, חל איסור דתי לחשוף את המסמכים ויש להכיר בחיסיון הלכתי מטעמי דת. האם יש לקבל את טענת החיסיון? בכך עוסק פסק דין זה.

 רקע

ההליכים המשפטיים בין הצדדים ובינם לבין צדדים נוספים הם נרחבים וסבוכים, וכאן נביא רק את הרקע הנחוץ לשם הכרעה בהליך הנוכחי.

           הימנותא בע"מ (להלן: הימנותא) והפטריארכיה היוונית האורתודוקסית של ירושלים (להלן: הפטריארכיה) התקשרו בעסקת מקרקעין, במסגרתה שילמה הימנותא לידי הפטריארכיה תמורה בסך 20 מיליון דולר. בדיעבד התחוור כי יסודה של עסקה זו בהונאה ובזיוף רבתי. בהליך שהתנהל בין הצדדים בעקבות כך, נדחתה תביעת הימנותא לאכיפת ההסכם ונקבע כי "בין התובעים להימנותא לא נכרתה עסקה אמיתית, מסמכי העסקה חסרי תוקף משפטי מחייב והימנותא לא רכשה כל זכות מכוחם" (ת.א. (מחוזי י-ם) 2307/00 הוד קדושתו הפטריארך היווני אורתודוכסי נ' רבינוביץ׳, פסקה 68 (23.12.2013) (להלן: ההליך הראשון)).

           במקביל להליך הראשון קיימו הצדדים מגעים לצורך פשרה, במהלכם הוסכם כי הפטריארכיה תשלם להימנותא סכום של 13 מיליון דולר תמורת ויתור על טענותיה. עם זאת, הסכם זה לא נחתם על ידי הצדדים. משנוכחה הימנותא לדעת כי הפטריארכיה מתנערת מהסכם הפשרה, הגישה תביעה לבית משפט קמא להכיר בתוקפו המחייב של הסכם פשרה, ולחלופין לחייב את הפטריארכיה ואת הפטריארך, שהתחייב לדאוג לאישור ההסכם, בפיצויים בגין פרישה ממשא ומתן בחוסר תום לב (להלן: ההליך הנוכחי). לטענת הימנותא, ההסכם אושר על-ידי נציגי הפטריארכיה, לרבות הפטריארך (המשיב 1). מנגד, הפטריארכיה טענה להגנתה כי מדובר בהסכם שנערך במסגרת משא ומתן שלא הבשיל לכדי חוזה מחייב, ובין היתר טענה כי מועצת הפטריארכיה ("הסינוד") לא אישרה את ההסכם. בגדרו של הליך זה הוגשו בקשות רשות הערעור שלפנינו.

(להשלמת התמונה, אציין כי ערעור על פסק הדין שניתן בהליך הראשון נמחק תוך שמירת טענות הצדדים (ע"א 971/14; פסק דין מיום 11.11.2015), זאת לנוכח התביעה המתבררת בפני בית המשפט המחוזי בהליך הנוכחי).

2. כאן המקום לעצור ולהסביר באופן כללי מהו "הסינוד" וכיצד נרשמים הפרוטוקולים של דיוניו. "הסינוד הִנו מועצה של כמרים ושל בישופים בדרגות שונות, המורכב מהפטריארך יחד עם אנשי דת בכירים ומהווה את הגוף העליון, המכוון והמנהל של הפטריארכיה. המועצה מתכנסת מעת לעת לשם דיון והכרעה בענייני אמונה, פולחן וניהול הכנסייה" (פסקה 30 להחלטתו של בית משפט קמא). בהיקש מענייני דיומא, ניתן לדמות את הסינוד הקדוש למועצת המנהלים, הדירקטוריון, של חברה. הסינוד מתכנס לדון הן בעניינים דתיים-אמוניים והן בעניינים מינהלתיים כגון נכסי הפטריארכיה, ועל-פי דיני הפטריארכיה לא ניתן לבצע עסקה מהותית במקרקעין ללא אישור הסינוד. תוכן הישיבות של הסינוד מתועד בזמן אמת על ידי מזכיר הסינוד והמזכיר הכללי של הפטריארכיה בכתב יד במחברת נייר (רישומים אלה יכונו להלן: טיוטות). בהמשך, לאחר קבלת אישור הסינוד, נרשמים הפרוטוקולים בקליגרפיה ביוונית עתיקה בתוך "ספר הסינוד".

החלטותיו של בית המשפט המחוזי

3. תביעתה של הימנותא מתנהלת בבית המשפט המחוזי בירושלים. בכתב התביעה טענה הימנותא, בין היתר, כי באי-כוח הפטריארכיה הצהירו בפניה שהסינוד אישר את ההסכם. מנגד, הפטריארכיה טענה כי בישיבת הסינוד מיום 21.4.2008 הוחלט "כי יש לנקוט בתנאים ועקרונות שונים" מאלו שנכללו בטיוטת הסכם הפשרה. הפטריארכיה הגישה תצהיר גילוי מסמכים ובו נמנו, בין היתר, "פרוטוקולים של ישיבות הסינוד הקדוש (קליגרפיה) מיום 10.4.08 ומיום 21.4.08 – חסוי מטעמי דת". על רקע זה נקבע כי הפרוטוקולים רלוונטיים לבירור המחלוקת העובדתית בין הצדדים, ובית המשפט המחוזי (כב' השופט מ' בר-עם) הורה לפטריארכיה לגלותם (החלטה מיום 1.6.2014). הפטריארכיה התנגדה וביקשה להחיל על הפרוטוקולים חיסיון פסיקתי מטעמי דת, בטענה שמנהג דתי אוסר על חשיפת הפרוטוקולים משום רוח הקודש השורה על ישיבות הסינוד.

           לצורך הכרעה בטענת החיסיון, הורה בית המשפט המחוזי בהחלטתו מיום 5.10.2014 להעביר לעיונו העתקים צילומיים של הפרוטוקולים, מכוח תקנה 119 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות). על החלטה זו הגישה הפטריארכיה בקשת רשות ערעור, בטענה כי לפי הדת הנוצרית-אורתודוקסית חל איסור דתי להעביר את הפרוטוקולים או העתקים מהם לאדם זר, לרבות לעיונו של בית המשפט. בית משפט זה (כב' השופט נ' סולברג) קיבל את הבקשה לרשות ערעור וקבע כי בית המשפט המחוזי ישוב וישקול אם יש מקום לעשות שימוש בתקנה 119, כאשר בין היתר יש להתחשב בשיקולים הבאים: "התועלת מחשיפת הפרוטוקולים [...] ומידת הרלבנטיות והחשיבות שלהם להליך [...]; הנזק בשל חשיפת הפרוטוקולים [...]; חשיבותם היחסית של השיקולים הנוגדים [...]; קיומן של ראיות חלופיות לראיה המבוקשת [...]; והמשמעות האופרטיבית הראייתית הנובעת מהימנעות הפטריארכיה להגיש את הפרוטוקולים לעיון". בית המשפט הדגיש בהחלטתו כי אינו נדרש לטענת החיסיון לגופה אלא לשאלה המקדמית הנדרשת להפעלת תקנה 119 (רע"א 7598/14 תיאופילוס הפטריארך היווני אורתודוכסי של ירושלים נ' הימנותא בע"מ (6.1.2015)).