רע"א 5174/15 ששון נ' וולפרט ואח'

   בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי (המחלקה הכלכלית) בתל אביב-יפו (כב' השופטת ר' רונן) מיום 15.7.2015, בה הורה על מחיקת חלקים מכתב התביעה המתוקן שהגיש המבקש.

1. המבקש הגיש תביעה לבית משפט קמא בטענה כי המשיבים 3-1 (להלן: המשיבים) גייסו ממנו כספים להשקעה בחברה זרה על יסוד מצגי שווא. תביעתו של המבקש היא לפיצויי הסתמכות מכוח סעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 (להלן: חוק החוזים), וסכום התביעה הועמד על כ-3.5 מיליון ₪, שלטענת המבקש משקף את הסכום שהשקיע בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. יצויין כי המבקש השקיע בחברה הזרה באמצעות רכישת מניותיה על פי הסכם שכרת עמה, והמשיבים לא היו צד להסכם שנכרת בין המבקש לבין החברה הזרה.

2. המשיבים הגישו בקשה לסילוק התביעה על הסף בשל העדר סמכות בינלאומית והעדר עילה. בהחלטתו מיום 7.5.2015 (להלן: ההחלטה הראשונה) דחה בית משפט קמא את הטענה להעדר סמכות בינלאומית. לעומת זאת, נקבע כי יש טעם בטענת המשיבים כי תביעתו של המשיב היא למעשה תביעת השבה המוגשת נגד מי שלא היו צד להסכם המקורי ולא קיבלו את הסכום שהמבקש שילם. בית המשפט העיר כי הנזק שנגרם למבקש כתוצאה ממצגי השווא, הוא לכל היותר הנזק שבא לידי ביטוי בהפרש בין שווי המניות כפי שהוערך על ידיו ערב הסכמי ההשקעה, לבין שווי המניות כפי שהיה צריך באותו מועד להיות לו היה המידע ה"אמיתי" בדבר החברה ידוע לו (פסקה 20 להחלטה). בית המשפט עמד על כך שהמבקש כלל לא התייחס בכתב התביעה לנושא זה, ולא הבהיר כיצד השליכו מצגי השווא על השווי שיוחס לחברה. משכך, ובהעדר התייחסות לרכיב הנזק, לא ניתן לקבל את תביעתו של המבקש אף אם יוכיח את מרכיביה העובדתיים. על אף האמור, בית משפט קמא נמנע מלהורות על סילוק התביעה על הסף, ואִפשר למבקש "לשקול את האפשרות להגיש כתב תביעה מתוקן, שיתייחס לכל האמור לעיל". בין היתר, הורה בית המשפט למבקש להתמקד בעילת התביעה לה טען ולהבהיר מה הנזק שנגרם לו כתוצאה ממצגי השווא הנטענים.

3. המבקש הגיש כתב תביעה מתוקן, הזהה ברובו המכריע לכתב התביעה המקורי, אך הוסיף סעיף שכותרתו "הנזק" (סעיף 80א לכתב התביעה המתוקן). תחת סעיף זה טען המבקש כי הוא היה מעוניין להשקיע בחברת הייטק בתחילת דרכה, ובשים לב לכמות חברות ההייטק הישראליות והצלחתן, "סביר היה שתניב לו רווח של לכל הפחות כפל השקעתו". כן תבע המבקש פיצוי בגין עוגמת נפש בסך 100,000 ₪. סכום התביעה הכולל נותר כשהיה.

           המשיבים, בתגובה, הגישו בקשה למחיקת כתב התביעה המתוקן, בנימוק כי כתב התביעה המתוקן אינו עונה על הוראותיו של בית משפט קמא בהחלטה הראשונה, בין היתר מאחר שהוא כולל עניינים שאינם רלוונטיים וכי המבקש לא היה רשאי להוסיף את טענותיו בנוגע לאובדן הזדמנות עסקית ועוגמת נפש.

4. בהחלטתו מיום 15.7.2015 (להלן: ההחלטה השניה) דחה בית משפט קמא את הבקשה למחיקת כתב התביעה, אולם קבע כי שני העניינים האמורים – אובדן הזדמנות חלופית ועוגמת נפש – אינם חלק מהנושאים לגביהם הותר למבקש לתקן את כתב תביעתו, ועל כן לא ייכללו בכתב התביעה המתוקן.

           על החלטה זו נסבה הבקשה שלפניי.

5. בתמצית, המבקש טוען כי כתב התביעה המתוקן כולל פירוט של הנזק, ובכך הוא עונה אחר החלטתו של בית משפט קמא מיום 7.5.2015; כי פיצויי הסתמכות מכוח סעיף 12 לחוק החוזים כוללים אובדן הזדמנות עסקית; כי מדובר בשלב מוקדם בו טרם הוגש כתב הגנה; וכי ההלכה קובעת כי תיקון כתב תביעה ייעשה ביד רחבה.

           המשיבים, מנגד, טוענים כי המבקש איחר את המועד להגשת בקשת רשות הערעור, שכן היה עליו להשיג על החלטתו הראשונה של בית משפט קמא ולא להמתין להחלטתו השניה; כי המבקש עצמו הבהיר כי כל תביעתו מסתכמת ב"החזר השקעתו עקב איפוס החברה", ועל כן הוא מושתק כעת מלהוסיף סעדים נוספים, מה עוד שהסעדים החדשים שכלל המבקש בכתב תביעתו המתוקן – אובדן הזדמנות עסקית ועוגמת נפש – אינם בגדר פיצויי הסתמכות; וכי בהוספת הסעדים החדשים כלל המבקש עובדות חדשות מבלי שביקש היתר לתקן את כתב התביעה.