רע"א 43/15 פלוני נ' קצין התגמולים משרד הביטחון

השופטת ד' ברק-ארז:

1.        מהי אמת המידה לבחינתה של "סטייה מכללי האמנות הרפואית" בכל הנוגע לאיחור באבחון של מחלה – האם יש להיזקק לבחינת סבירותו של העיכוב באבחון בשים לב למצבו הבריאותי של המטופל הספציפי בעת בדיקתו, או שמא יש לפנות לנתונים סטטיסטיים אודות הזמן הממוצע שאורך אבחון מן הסוג שהתבקש? שאלה זו ושאלות הקשורות בה עמדו לדיון בפנינו בהליך דנן, בהתייחס לעניינו של חייל שחלה במהלך שירותו הצבאי, ונטען כי העיכוב באבחונה של המחלה תרם להחמרה במצבו.

רקע והליכים קודמים

2. המבקש, יליד 1989, גויס לצה"ל ביום 20.11.2007 לחטיבה קרבית בפרופיל 97. במהלך שירותו הצבאי חלה הידרדרות במצבו הרפואי של המבקש מאחר שלקה במחלת מעיים דלקתית מסוג "קרוהן" (להלן: המחלה). הצדדים חלוקים ביניהם באשר למועד תחילתה של ההידרדרות, ובכלל זה באשר למועד הראשוני שבו פנה המבקש בתלונות לגורמי הרפואה בצבא. המבקש טוען כי התלונן על מצבו הרפואי כבר בשנת 2008, ואילו המשיב חולק על כך. מכל מקום, אין חולק כי כבר באמצע שנת 2009 פנה המבקש לגורמי הרפואה בצה"ל בבקשה להיבדק בשל תסמינים שונים, אשר מאוחר יותר נקשרו למחלה, שאובחנה אצלו בינואר 2010. כמו כן, אין מחלוקת כי המחלה אובחנה על-ידי גורמים רפואיים מחוץ לצבא, רק לאחר שהמבקש פנה אליהם באופן פרטי. עם גילוי המחלה המבקש עבר ניתוח דחוף, ובהמשכה של אותה שנה הוא שוחרר מצה"ל בפרופיל רפואי 21.

3. לאחר שחרורו מן השירות פנה המבקש לקצין התגמולים על מנת שיכיר בו כנכה צה"ל בשל הקשר בין המחלה שהתפרצה אצלו לבין הטיפול שקיבל בצבא ותנאי שירותו, על פי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959 [נוסח משולב] (להלן: חוק הנכים). ביום 9.2.2012 דחה קצין התגמולים בקשה זו, וקבע כי לא נמצא קשר בין מחלתו לבין תנאי השירות.

4.        על החלטה זו המבקש הגיש ערעור לוועדת הערעורים הפועלת לפי סעיף 33(א) לחוק הנכים (להלן: ועדת הערעורים) ליד בית משפט השלום בבאר שבע (ע"נ 25055-03-12, השופטת בדימוס ט' שחף, ד"ר ק' שניידרמן וניצב בדימוס ע' רוזן). המחלוקת העיקרית בין הצדדים נגעה לשאלה אם המחלה אובחנה באיחור, ואם כן איזו משמעות יש לעובדה זו ביחס להחמרתה (בשים לב לכך שחוק הנכים כולל הכרה בנכות שהוחמרה תוך ועקב השירות).

5. בוועדת הערעורים הוצגו חוות דעת רפואיות – של ד"ר רם דיקמן, מומחה לגסטרואנטרולוגיה ולמחלות כבד שהעיד מטעם המבקש ושל פרופ' רפאל ברוק, מומחה לרפואה פנימית ולגסטרואנטרולוגיה, שהעיד מטעם המשיב (להלן: פרופ' ברוק). בפני הוועדה העידו גם המבקש ומי שהיה החובש הפלוגתי שלו החל מיוני 2009. כמו כן, לוועדה הוגש תיקו הרפואי של המבקש מהמועדים הרלוונטיים. במהלך הדיון המבקש העלה טענה שעניינה קיומו של "נזק ראייתי" שנגרם לו על-ידי צה"ל, במובן זה שהתיעוד הרפואי הקיים בעניינו אינו שלם, מאחר שאינו כולל התייחסות לפגישות שהיו למבקש, לטענתו, עם חובשים לאורך שירותו הצבאי (ובין היתר לפני יוני 2009), פגישות אשר כללו תלונות הקשורות למחלה.

6.        ביום 24.4.2014 קיבלה ועדת הערעורים את ערעורו של המבקש. ועדת הערעורים קבעה, על פי חומר הראיות שהוצג לפניה, כי המבקש פנה לגורמי הרפואה במחצית השנייה של שנת 2009, וכי רק באוקטובר 2009 הוא פנה בתלונות שהוגדרו על-ידי ועדת הערעורים כ"תלונות משמעותיות" בנוגע למצבו והתייחסו לתסמינים מהם סבל מזה ארבעה חודשים. בקביעתה זו, דחתה ועדת הערעורים את טענותיו של המבקש הנוגעות לתלונות שהשמיע באוזני גורמי הרפואה הצבאיים החל מראשית שנת 2008. ועדת הערעורים הוסיפה וקבעה כי מועד האבחון בפועל (ינואר 2010), שלושה חודשים לאחר התלונות המשמעותיות הראשונות שתועדו, היה קצר מהמקובל בתחום זה בעולם. אף על פי כן, ועדת הערעורים קבעה כי בנסיבות העניין ניתן וצריך היה לאבחן את המחלה כבר במועד בדיקתו של המבקש על ידי רופא בחודש אוקטובר 2009, על פי התסמינים שפורטו בתלונותיו. המבקש אמנם נשלח בשלב זה לביצוע בדיקות מסוימות, אך לא נשלח לבחינה על-ידי מומחה מתאים. יתרה מכך, כעבור חודשיים נאמר למבקש כי תיקבע לו בדיקה אצל מומחה רק מספר חודשים לאחר מכן. ועדת הערעורים קבעה כי אם היה ניתן למבקש טיפול מתאים במועד, היה בכך כדי להקל על תסמיני המחלה ואולי אף למנוע את ההתלקחות הקשה שלה שאירעה בסופו של דבר. ועדת הערעורים עמדה בהקשר זה על ההיבט התכליתי של חוק הנכים, תוך התייחסות לכך שהמשרתים בצבא מחויבים לקבל שירות רפואי מהמערכת הצבאית, מבלי שעומדת להם אפשרות אחרת לקבלו. בסיכומו של דבר, ועדת הערעורים קיבלה את ערעורו של המבקש וקבעה קשר של החמרה בין השירות הצבאי לבין המחלה, בשל האיחור באבחון, בשיעור של שליש.