רע"א 42996-09-15 אלמוג נ' מ.כ.י יעוץ וניהול בע"מ

בקשת רשות לערער על החלטת בית משפט השלום (כב' הרשמת הבכירה בלהה יהלום) מיום 13.8.15 בתיק בש"א 3418/05 תיק בו התקבלה התנגדות המבקש בבקשה לביצוע שטר שהוגשה כנגדו, תוך שמתן הרשות להגן הותנתה בהפקדת סך 500,000 ₪, אחר שנקבע כי הגנת המבקש נמצאת באזור הדמדומים – האם מדובר בהגנה אפשרית או בהגנת בדים.

בבקשתו משיג המבקש על התניית הרשות לערער בהפקדת 500,000 ₪ (סכום החוב עומד על 3 מיליון ₪). לטענתו, לא היה מקום להתנות את הרשות להגן בהפקדה כספית ובוודאי לא בסכום שנקבע. עוד נטען כי מכל מקום, שומה היה על בית המשפט לבדוק את יכולתו של המבקש לעמוד בהפקדה זו, על מנת שלא ינעלו בפני אדם דלתות המשפט בשל מצבו הכספי.

מנגד, לטענת המשיבה, חסד עשה בית משפט קמא עם המבקש שעה שנתן לו רשות להגן, על אף התנהלותו הפסולה בהליך שהחל עוד בשנת 2005, המלמדת כי אין בפיו הגנה משכנעת, ובחלוף שנים כה רבות הגיעה העת שהמבקש יפרע את חובו.

רקע

1. בבסיס הדברים שיק על סך 935,000 ₪ מתוארך ליום 1.12.03 שהוגש לביצוע בידי המשיבה לפני 11 שנה, בראשית שנת 2005. לאחר שהוגש השטר לביצוע, הגיש המבקש התנגדות לביצועו וטען בתצהיר כי מדובר בשיק שנגנב ממנו בידי מנהל המשיבה כשהוא ריק, ללא ציון סכום, ללא תאריך וחתימה וללא הרשאה מטעם המבקש. על פי הנטען, המשיבה מילאה את פרטי השיק, זייפה את חתימת המערער והגישה את השיק לביצוע שלא בתום לב, בשל מחלוקות שהתעוררו בין מנהל המשיבה לבין המבקש בעסקאות מקרקעין שונות. לאור האמור נטען שהמשיבה לא קיבלה את השיק לידיה בתום לב ואיננה אוחזת כשורה בו, והיא אף לא קיבלה תמורה בעדו.

   ההתנגדות הועברה לבית המשפט, והדיון בה נדחה מספר פעמים נוכח הודעות על הליכי בוררות בין הצדדים. ביום 6.11.05 הודע כי לא תינתן דחייה נוספת ונקבע מועד לבירור ההתנגדות. במועד שנקבע, 24.4.06, לא התייצב המבקש או בא כוחו, וב"כ המשיבה ביקש שייקבע מועד נוסף לדיון. אלא שבית המשפט (כב' הרשם, כתוארו אז, נ. פלקס) סירב לקבוע מועד נוסף לדיון והורה על מחיקת ההתנגדות (להלן – החלטת המחיקה).

   ביום 25.4.13, כעבור 7 שנים, פנה המבקש בבקשה לביטול ההחלטה מיום 24.4.06 בדבר מחיקת ההתנגדות, בטענה כי הדבר נודע לו אך ימים אחדים קודם לכן.

   ביום 31.12.13 דחה בית המשפט השלום (כב' הרשם א. פוני) את הבקשה, בשל ההתנהלות הדיונית ומנימוקים שלגופו של עניין, אולם ביום 11.11.14 התקבל ערעור על החלטה זו (מפי כב' השופט ד. גדעוני), כך שהחלטה מיום 24.4.06, למחיקת התנגדות המערער לביצוע השטר, בוטלה. בפסק הדין ציין בית משפט כי במשך השנים התקיימו בין הצדדים הליכי בוררות, אשר נותנים הסבר חלקי לפרק הזמן שחלף מאז החלטת המחיקה, פרק זמן שבו המשיבה לא פעלה בתיק ההוצל"פ כנגד המבקש על אף החלטת המחיקה שעמדה לימינה, ולא נראה כי שינתה מצבה לרעה. כמו כן נתן בית משפט קמא משקל לכך שמדובר בשטר שבגינו קיים חוב ניכר בהוצל"פ שעמד באותה עת על סך 2.5 מיליון ₪.

   בעקבות כך נדונה ההתנגדות לגופה בפני כב' הרשמת הבכירה ב. יהלום. במסגרת זו הודע בידי המשיבה כי השיק המקורי אותר ובהתאם וביום 4.1.15 צירפה המשיבה חוות דעת מטעמה מאת הגב' אורית ינאי, מומחית להשוואת כתבי יד, אשר בחנה את טענת המבקש כי מדובר בחתימה מזויפת. בחוות הדעת נקבע כי סביר מאוד שהחתימה שבמחלוקת נחתמה על ידי המבקש. בתגובה לכך עתר המבקש לקבל את השיק המקורי על מנת לבודקו בידי מומחה מטעמו. בית משפט קמא סבר כי יעיל יותר למנות מומחה בידי בית המשפט. המשיבה הסכימה לכך, ואף המבקש הסכים לכך, תוך שהטעים כי מדובר בחוות דעת שאמורה ליתן לבית המשפט כלי נוסף לבחינת בקשת רשות הערעור להתגונן, אך לא מעבר לכך. בהמשך לכך איפשר בית משפט קמא לצדדים להציע שמות של מומחים מוסכמים, אך משלא הוצעו כאלו, מינה את הגב' איה שוחט כמומחית. ביום 9.6.15 הוגשה חוות דעתה של המומחית הגב' שוחט על פיה סביר מאוד שהחתימה שבמחלוקת נחתמה על ידי המבקש. בשלב זה עתר המבקש להמצאת השיק לידיו על מנת שיוכל להגיש גם חוות דעת מטעמו. בנוסף, ביום 14.7.15, ערב הדיון שנקבע לבירור ההתנגדות, פנה המבקש בבקשה לפסילת חוות דעתה של המומחית הגב' שוחט בטענה כי עתה התברר לו כי קיימת הכרות בין הגב' שוחט, אשר ערכה את חוות הדעת לפי מינוי בית המשפט, לבין הגב' ינאי שערכה חוות דעת מטעם המשיבה, באשר שתיהן עבדו במז"פ משטרת ישראל, והגב' שוחט אף הייתה ראש המעבדה במז"פ וככזו פיקדה על הגב' ינאי.