א.ד. עידן חדש - חברה לעבודות עפר בע"מ ואח' נ' מוקד גל בע"מ ואח'

זו בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום (השופט אורי גולדקורן) מיום 11.1.17, לפיה דחה את הבקשה להגשת תצהיר נוסף מטעם המבקשים. המשיבות התנגדו לבקשה. להסיר ספק, זו אינה בקשת רשות ערעור על ההחלטה מיום 18.2.17.

ביום 9.9.15 קבע בית המשפט קמא הגשת תצהירי עדות ראשית, תחילה המבקשים ולאחר מכן המשיבות. המבקשים הגישו תצהיריהם, ולאחר מכן הגישו המשיבות את תצהיריהן. כמה חודשים לאחר מכן, לאחר שהתיק כבר נקבע להוכחות, שבועיים לפני מועד ההוכחות, הוגשה בקשת המשיבים לצירוף ראיה שהיא תצהיר עדות ראשית נוסף מטעם המבקשים.

הגשת תצהיר עדות ראשית נוסף מטעם המבקשים, לאחר הגשת תצהירי הנתבעות, פוגעת בסדר הבאת הראיות, שיש לשמור עליו גם אם הראיות מוגשות בתצהירים (רע"א 6283/93 ד. דני חברה לבנין בע"מ נ' מנהל מס ערך מוסף פ"ד מח (1) 639). סדר זה נשמר על ידי בית המשפט קמא בהחלטתו על הגשת ראיות, שם קבע שאם יבקשו המבקשים להעיד עדים ללא תצהיר, יעכבו הנתבעות את הגשת תצהיריהן.

אכן, גם לפי סדר הראיות הקבוע בתקנות, זכאי התובע להגיש ראיה מפריכה. המבקשים טענו שהראיה שהם מבקשים להגיש היא ראיה מפריכה, אך אני מקבל את טענת המשיבה 2, שזו אינה ראיה מפריכה, שכן הטענה בדבר רכישת ספוילרים חדשים והחלפתם היא טענה מרכזית שלהם, שלהוכחתה היו צריכים להגיש את כל הראיות לפני הגשת ראיות המשיבות. אין מדובר בנושא שעלה על השולחן רק בתצהירי המשיבות, ואני דוחה את טענת המבקשים שהתצהיר הנוסף נועד להשיב על הטענות שעלו במפתיע בראיות ההגנה. היה על המבקשים להוכיח את האמור בתצהיר שהם מבקשים להגיש עתה, כבר במסגרת ראיות התביעה, עוד לפני שהוגשה ראיה אחת מטעם ההגנה. על כן, הגשת הראיה הנוספת הזו היתה בניגוד לסדרי הדין ולעקרון בדבר סדר הבאת הראיות.

אף על פי כן, ביקשו המבקשים לנהוג לפי הכללים שנקבעו בע"א 189/66 ששון נ' קדמה פ"ד כ (3) 477, שבית המשפט קמא לא דן בו. לשם כך, ציטטו מפסק דין זה, אבל הציטוט חלקי וקטוע. זהו הציטוט המלא מתוך פסק הדין:

הפרוצידורה אינה מיטת סדום שבה מקצצים את רגליו או מתיזים את ראשו של בעל-דין כדי להכניסו לתוכה כנכה או כבר-מינן. הפרוצידורה היא מסגרת רחבה וגמישה למדי המכוונת לתת לבעל-דין את מלוא האפשרות להציג ולפתח את ענינו בצורה מלאה ושלמה. היא חייבת להישאר כך גם כאשר קורית תקלה או כשבעל-דין עושה שגיאה במהלך המשפט הניתנת לתיקון בלי לגרום עוול לבעל-הדין האחר, ועל בית-המשפט להרשות תיקון כזה בנדיבות וברחבות. ב"עוול" מתכוון אני לעוול מהותי וממשי הפוגע בזכות מטריאלית או מקפח לגוף הענין, ולא רק לאי-נוחות נוהלית. אי-נוחות מסוג זה ניתנת בדרך כלל לתיקון בצורה נאותה בלי לקפח את ענינו של אף אחד מבעלי-הדין. כבר אמרנו הרבה פעמים שכמעט ואין לך דבר שבסדר דין שאינו ניתן לתיקון על-ידי האמצעי של פסיקת הוצאות. זו הדרך המתאימה שעל בית-המשפט לנקוט בה ובלבד, כאמור, שלא יהא בכך משום עשיית עוול לצד השני, כי אין מתקנים עוול בעוול. אילו כך נהגו בתי-המשפט באופן שיטתי היו פוסקות התנגדויות הסרק הבלתי-מוצדקות מצד עורכי-הדין בעניני נוהל, שמטרתן לנצל עד הסוף כל שגיאה או צעד מוטעה של הצד השני, אף כי לא היה בהם כדי לפגוע באופן ממשי במתנגד או להצר את צעדיו בהצגת ענינו הוא במשפט.

משמע, יש לחלק את תוצאות השגיאה הדיונית לשלוש אלה: שגיאה הגורמת עוול לצד שכנגד, שלא תתוקן, כי אין מתקנים עוול בעוול; שגיאה שאינה גורמת אי נוחות לצד שכנגד, אשר תתוקן ללא חיוב בהוצאות; שגיאה הגורמת אי נוחות לצד שכנגד, שתתוקן כנגד חיוב בהוצאות, כי זו הדרך המתאימה שעל בית המשפט לנקוט בה.

בחלוקה שבין דרכים אלה, השגיאה הדיונית של המבקשים בודאי שהיא גורמת אי נוחות לצד שכנגד, שיצטרך להביא ראיות סותרות או לערוך מחדש את סדר חקירותיו. אין צורך שאעסוק בחלוקה בין שתי הדרכים האחרות, שכן המשיבות הודיעו על הסכמתן לקבלת הבקשה והערעור בעקבותיה, בכפוף לתשלום הוצאות, שיקבעו על ידי הערכאה הדיונית. משמע, הן הסכימו שהשגיאה הדיונית של המבקשים היא מהסוג שניתן לתקן על ידי חיוב בהוצאות.

על כן, אני מקבל את הבקשה, דן בה כבערעור, מקבל את הערעור ומורה על ביטול החלטת בית המשפט קמא מיום 11.1.17 שדחתה את בקשת המבקשים להגיש תצהיר נוסף, כך שהתצהיר הנוסף יתקבל, בכפוף לתשלום הוצאות יקבעו על ידי הערכאה הדיונית.

אין צו להוצאות.