רע"א 34951-09-16 קוואס נ' שירביט חברה לביטוח בע"מ ואח'

זו בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בעכו (השופט העמית משה אלטר) מיום 24.8.16, לפיו קבע את אחריותו של המבקש לתאונה בשיעור של 20%, וקבע את הנזקים בתאונה בגין שווי האופנוע, שכ"ט השמאי והוצאות גרירה, ודחה את התביעה לגבי ציוד נוסף. המשיבים מתנגדים לבקשה.

בית המשפט לתביעות קטנות הינה ערכאה מיוחדת אשר מטרתה לסיים סכסוכים בדרך מהירה ויעילה. לפיכך, אין ערעור בזכות על פסק הדין אלא יש צורך בקבלת רשות. משום כך, על בית המשפט לערעורים לשקול את מידת התערבותו, ולהתערב רק כאשר קיימת טעות משפטית או עובדתית בולטת המצריכה התערבות, או כאשר השאלה המתעוררת חוזרת באופן קבוע בבית המשפט לתביעות קטנות וקיים צורך להכריע בה, כדי לא להנציח טעות – בר"ע (מחוזי י-ם) 244/90 פנחס יאיר נ' שחר פרנקל פ"מ תשנ"א(3) 309 (1990), בר"ע (מחוזי י-ם) 567/03 טננהאוז נ' י.ד. רכב ותחבורה בע"מ אירופה קאר (ניתן ביום 9.12.2003), רע"א 3006/05 פריפר טבעי בע"מ נ' ראובני (ניתן ביום 12.7.2005); בר"ע (מחוזי י-ם) 375/08 ארקיע קווי תעופה ישראליים בע"מ נ' קורח מאיר (ניתן ביום 3.4.2008); רע"א 9615/05 שמש נ' פוקצ'טה.

בשאלת האחריות, אין בפסק הדין טעות בולטת. הערכאה הדיונית קבעה את העובדות על פי הראיות שבפניה, לרבות חקירות הצדדים ותיק המשטרה. על פי עובדות אלה קבעה, בדין, את אחריותו החלקית (20%) של המבקש לתאונה. אין פגם בקביעה זו, ואני דוחה את הבקשה לרשות ערעור לגביה.

שונים הדברים לגבי קביעת הנזק. המבקש תבע בגין ציוד מגן, הכול קסדה, כפפות, ברכיות, מעיל וביגוד, דיסק שרשרת ומנעול לנעילה. בית המשפט קמא קבע כי נזקים אלו לא הוכחו, מעבר לאמירה הכללית של התובע, וגם אם אלה ניזוקו או נגנבו, לא הובאה כל ראיה באשר לשווי שלהם בעת האירוע. דהיינו, אין ספק באשר לזכותו של המבקש לפיצוי על ציוד זה, גם אם נגנב במקום האירוע בעקבות התאונה, לאחר שהמבקש נלקח לבית החולים.

קביעה זו של בית המשפט קמא שהנזק הזה לא הוכח היא שגויה. הנזק הוכח על ידי ציונו בכתב התביעה, וצירוף ראיות לכתב התביעה בדבר מחירם של אביזרים אלה כחדשים. בעדותו, אישר המבקש את אמיתות האמור בכתב תביעתו. הוא נשאל על הנזק לציוד וחזר על דבריו, ונתן הסבר מדוע השמאי לא ציין דבר על הציוד בחוות דעתו. לשאלות בת המשפט, נשאל לפירוט שווי כל פריט שניזוק, וענה שצירף לכתב התביעה את המחירים. הו אישר שהציוד לא היה חדש, ולשאלה אם הוא מסכים שציוד משומש עולה פחות מציוד חדש ענה "לא בכל המובנים". אכן, ציוד משומש עולה פחות מציוד חדש אם ניתן להשיג ציוד משומש. מכל מקום, היו בפני הערכאה הדיונית ראיות מספיקות לגובה הנזק שיאפשרו לה להעריך על דרך האומדנה את שווי הנזק.

הקביעה שהנזק לא הוכח היתה שגויה. על כן, בנושא זה, אני מקבל את הבקשה ודן בבקשה כבערעור. על פי הראיות שבפני בית המשפט, שווי הציוד כחדש הוא 11,427 ₪, לפי הצירוף של קסדה 4,790 ₪, 2 מגיני ברכיים 818 ₪, מנעול דיסק 472 ₪, מעיל 3,349 ₪, כפפות 999 ₪, מנעול סופר 999 ₪. המבקש הציג גם מחירים של אזעקה וסט בוכסות, אבל לא ציין בכתב תביעתו ובעדותו שאלו נגנבו או ניזוקו. על כן, אני מקבל את הערעור וקובע את שוויו על דרך האומדנה לסך 6,500 ₪. מכיוון שלפי קביעת בית המשפט קמא, זכאי המבקש ל- 80% מהנזק, הוא זכאי לסכום נוסף של 5,200 ₪ מיום 8.5.14, והוצאות נוספות.

על פי כל האמור לעיל אני דוחה את הבקשה לרשות ערעור בנושא האחריות, ומקבל את הבקשה לרשות ערעור בנושא הנזק, דן בה כבערעור, מקבל את הערעור ומחייב את המשיבים לשלם למבקש, בנוסף על הסכום שנפסק בבית המשפט קמא, 5,200 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 8.5.14 ועד לתשלום המלא בפועל, וכן הוצאות משפט, בערכאה זו ובערכאה הדיונית, בסך של 2,000 ₪ ועוד אגרת הערעור.

העירבון שהופקד על ידי המבקש יוחזר לו.