המבקשות הינן אחיותיו של המשיב.
נגד המשיב הוגש כתב אישום לבית משפט המחוזי בבאר שבע, בגין עבירות של מעשים מגונים במשפחה, מעשה מגונה בפומבי וניסיון למעשה מגונה במשפחה בשתי אחיותיו – המבקשות.
במסגרת הסדר טיעון, הודה המשיב והורשע (ביום 18/1/10) בעבירות של מעשים מגונים במשפחה ובניסיון למעשים מגונים במשפחה ונדון לשישה חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות.
כמו כן, חויב המשיב בפיצוי כל אחת מהמבקשות בסכום של 4,000 ₪.
בעקבות הרשעתו האמורה של המשיב, הגישו המבקשות לבית משפט השלום בבאר שבע תביעה נגד המשיב בעילה נזיקית, לפיצוי בגין הנזקים הנפשיים שנגרמו להן, לטענתן, כתוצאה מהמעשים שביצע בהן המשיב והורשע בגינם בדין.
לתמיכה בטענותיהן, הגישו המבקשות לבית המשפט קמא חוות דעת מומחה בפסיכיאטריה מטעמן (ד"ר נמרוד גריסרו) ולפיה כתוצאה מהמעשים בהם הורשע המשיב, נותרה למבקשת 1 נכות נפשית צמיתה בשיעור של 30% ולמבקשת 2 נכות נפשית צמיתה בשיעור של 20%.
המשיב הגיש חוות דעת נגדית מטעמו ביחס למבקשת 2 בלבד (מטעם ד"ר יצחק בן ציון) ולפיה המבקשת סובלת מנכות נפשית זמנית בשיעור של 5% בלבד הניתנת לריפוי בדרך של פסיכותרפיה.
בדיון ההוכחות שהתקיים בפני בית המשפט קמא נחקרו בעלי הדין, ובסופו המליץ בית המשפט לצדדים לפנות להליך גישור אשר ייתר את הצורך בהמשך בירור התובענה או לכל הפחות להביא לכדי הסכמה בדבר שיעור אחוזי הנכות של המבקשות ובכך לייתר את הצורך במינוי מומחה מטעם בית המשפט.
משלא הגיעו הצדדים להסכמות הנדרשות, הודיעו המבקשות לבית המשפט קמא כי הן מתנגדות למינוי מומחה מטעם בית המשפט, בטענה שמינוי כאמור עלול לסרבל ולהאריך את ההליך שלא לצורך. לשיטתן, המשיב ויתר על חקירת המומחה מטעמן ולא הגיש חוות דעת נגדית בעניינה של המבקשת 1 – ומכאן שלא קיימות חוות דעת סותרות המצדיקות מינוי מומחה נוסף מטעם בית המשפט.
המשיב מצידו הסכים למינוי מומחה מטעם בית המשפט.
ביום 22/9/15 הורה בית המשפט קמא (כב' השופטת מ. וולפסון) על מינוי מומחה רפואי מטעמו בתחום הפסיכיאטריה למבקשת 2 בלבד לאור הפער הקיים בין חוות הדעת שהוגשו מטעם הצדדים. לגבי המבקשת 1 לא הוגשה חוות דעת נגדית מטעם המשיב ובית המשפט קמא לא מצא מקום להורות על מינוי מומחה מטעמו בעניינה.