רע"א 3068-15 חברת דואר ישראל בע"מ נ' טנוס

           בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטת ת' בזק-רפפורט) בת"צ 52304-05-14 מיום 26.3.2015 בה התקבלה בקשה לאישור תובענה ייצוגית שהגיש המשיב נגד המבקשת.

1. המשיב הגיש ביום 8.6.2014 בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד המבקשת בה נטען כי היא מציעה ללקוחותיה לשלם סכום נוסף על מנת שפריטי הדואר אותם הם שולחים יגיעו ליעדם ביום העבודה העוקב ליום המשלוח (להלן:שירות דואר 24 או השירות), אך זאת מבלי ליידע אותם שתקן האיכות שנקבע ברישיונה לשירות המדובר (להלן: תקן האיכות או התקן) מחייב אותה למסור את פריטי הדואר בתוך פרק הזמן המובטח רק ב- 87% מהמקרים. ביום 26.3.2015 קיבל בית המשפט קמא את בקשת האישור והתיר למשיב לנהל תובענה ייצוגית נגד המבקשת.

1. בהחלטתו, קבע בית המשפט קמא כי המידע אודות תקן האיכות שנקבע לשירות דואר 24 הוא מהותי ללקוח ועל כן נדרשת חברת הדואר להביא אותו לידיעתו לפני רכישתו של השירות. בית המשפט קמא דחה את טענתה של המבקשת לפיה לא חלה עליה חובת יידוע כאמור מן הטעם שברור ללקוחות כי ייתכנו מקרים בהם המכתב לא יגיע ליעדו בתוך פרק הזמן המובטח. לעניין זה קבע בית המשפט קמא כי אף שאין ציפייה שהמכתבים הנשלחים באמצעות שירות דואר 24 תמיד יגיעו ליעדם בתוך יום אחד, מקום שבו נקבע בתקן האיכות של השירות כי בחלק לא זניח מהמקרים אין חובה להעביר את המכתב ליעדו בתוך פרק הזמן האמור יש ליידע על כך את הצרכן.

           בית המשפט קמא הוסיף וקבע כי המבקשת לא עשתה די כדי ליידע את לקוחותיה אודות תקן האיכות ועמד על כך שנמנעה מלהצהיר באופן מפורש כי היא מוסרת ומפרסמת מידע בנוגע לתקן בסניפיה, כפי שהיא נדרשת לעשות על פי תנאי רישיונה. בית המשפט קמא ציין כי המבקשת ניסתה להיתלות בהקשר זה באמור בבקשת אישור נוספת שהוגשה בעניין שירות דואר 24 (ת"צ (חיפה) 46529-02-12 איצקוביץ נ' חברת דואר ישראל בע"מ (24.6.2014) (להלן: ענייןאיצקוביץ)) בה אישר המבקש כי הוא מודע לקיומו של תקן האיכות מתוך דף הסבר בנוגע לשירות אותו קרא, ולהסיק מכך כי בזמן הגשת הבקשה הקודמת בעניין איצקוביץ פורסם דף ההסבר המדובר בסניפי הדואר. ואולם, כך קבע בית המשפט קמא, אין די בטענה זו על מנת להדוף את טענתו המפורשת של המשיב לפיה לא מפורסם בסניפי הדואר כל מידע בנוגע לתקן האיכות של השירות. בית המשפט קמא עמד על כך שאמנם המבקשת מפרסמת את תקן האיכות באתר האינטרנט שלה ואולם, כך נקבע, בפרסום זה לא די שכן אין לצפות מאדם שיעיין באתר האינטרנט של המבקשת טרם רכישת השירות בסניף הדואר, מה עוד שישנן אוכלוסיות רבות הנזקקות לשירותי המבקשת שאין להן גישה לרשת האינטרנט. בנסיבות אלו, כך קבע בית המשפט קמא, סביר שייקבע כי חברי הקבוצה הוטעו על ידי המבקשת וכי נגרמו להם נזקים כתוצאה מכך.

2. בית המשפט קמא דחה את טענתה של המבקשת לפיה פסק הדין בעניין איצקוביץ בו נדחתה הבקשה הקודמת יוצר מעשה בית דין כלפי המשיב ומונע ממנו מלנהל נגדה תובענה ייצוגית בנוגע לשירות דואר 24, בקבעו כי הטענות שמעלה המשיב כלל לא נדונו ולא הוכרעו בעניין איצקוביץ. לבסוף, דחה בית המשפט קמא את טענת המבקשת לפיה המשיב צמצם את יריעת המחלוקת אך ורק לטענה לפיה היעדר פרסום תקן האיכות באתר האינטרנט שלה מהווה מחדל מטעה מצדה. לעניין זה קבע בית המשפט קמא כי אמנם באחד מסעיפי בקשת האישור התנסח המשיב בצורה בלתי מדוייקת ובאופן שניתן להבין ממנו כי בקשת האישור נוגעת אך ורק לפרסומי המבקשת באינטרנט. ואולם, כך נקבע, מקריאת בקשת האישור כולה עולה בבירור כי היא מתייחסת גם לסוגיית היעדר פרסום תקן האיכות בסניפי הדואר. בהקשר זה ציין בית המשפט קמא כי נוכח טענתה של המבקשת לפיה בשל אופן ניסוחה של בקשת האישור היא טעתה לחשוב כי הבקשה אינה עוסקת בשאלת היעדר פרסום התקן בסניפיה ניתנה לה הזדמנות להגיש תגובה משלימה בנושא. ואולם, כך קבע בית המשפט קמא, המבקשת לא הוסיפה בתגובתה המשלימה דבר על מה שכבר נאמר בתגובתה המקורית לבקשת האישור ולפיכך אין נפקות מעשית לטענותיה בעניין זה.

           מהטעמים האמורים קיבל בית המשפט קמא את בקשת האישור והתיר למשיב לנהל תובענה ייצוגית נגד המבקשת בשם ככלל לקוחותיה של המבקשת אשר השתמשו בשירות דואר 24 מיום תחילתו ועד למועד אישור התובענה ולא היו מודעים לתקן האיכות של השירות, ובעילות של הפרת חובה חקוקה, הטעיה צרכנית וחוזית, אי גילוי נאות, עשיית עושר ולא במשפט, הפרת חובת ההגינות ותום הלב לפי דיני החוזים, פגיעה באוטונומיה הצרכנית, ורשלנות.

3. לטענת המבקשת בית המשפט קמא התעלם מכך שעד לחודש מאי 2012 היה לשירות דואר 24 תקן איכות שונה מהתקן הקיים כיום ולפיו הייתה חובה להעביר ליעדם בתוך יום אחד 95% מפריטי הדואר שנשלחו באמצעות השירות (להלן: התקן הקודם). ואולם, כך נטען, על אף שוני מהותי זה בין התקן הקודם והתקן הנוכחי, ועל אף שעילת תביעתו של המשיב מבוססת על התקן הנוכחי בלבד, הכליל בית המשפט קמא בקבוצת התובעים המיוצגת גם לקוחות שהשתמשו בשירות כאשר התקן הקודם היה בתוקף, וזאת מבלי שערך כל דיון במשמעות שהייתה לשינוי בתקן לגבי עילות התביעה הנטענות. המבקשת מוסיפה וטוענת כי שגה בית המשפט קמא משדחה את טענתה לפיה המשיב צמצם את יריעת המחלוקת לטענה בנוגע לפרסומיה באינטרנט וקיבל את בקשת האישור על יסוד טענות שכלל לא נטענו על ידי המשיב. עוד נטען על ידי המבקשת כי שגה בית המשפט קמא משקבע כי לא טענה מפורשות כי היא מוסרת ומפרסמת בסניפיה מידע בנוגע לתקן האיכות. לטענתה, לא רק שטענה זאת מפורשות אלא שגם הציגה ראיות מוצקות לכך. מנגד, כך נטען, המשיב לא הביא כל ראיה לטענתו הנגדית לפיה לא מפורסם בסניפי הדואר מידע בנוגע לתקן והסתפק בהעלאת טענות סתמיות וכלליות בנושא. בנוסף, טוענת המבקשת כי המשיב לא הוכיח כי ישנם אנשים אשר לא היו משתמשים בשירות לו היו מודעים לקיומו של תקן האיכות, ולשיטתה שגה בית המשפט קמא משהניח את קיומה של קבוצת תובעים כאמור. עוד נטען כי בית המשפט קמא שגה כאשר התיר למשיב לנהל נגדה תובענה ייצוגית במספר רב של עילות מבלי שבחן האם יסודותיהן של עילות אלו מתקיימים במקרה דנן. לבסוף, טוענת המבקשת כי שגה בית המשפט קמא משדחה את טענתה לפיה פסק הדין בעניין איצקוביץ יצר מעשה בית דין כלפי המשיב המונע ממנו מלהעלות כלפיה טענות בנוגע לשירות דואר 24.

4. המשיב מצידו סומך את ידיו על החלטתו של בית המשפט קמא ולטענתו דין בקשת רשות הערעור להידחות. לטענתו, אין יסוד לטענת המבקשת לפיה הוא צמצם את טענותיו אך ורק לעניין פרסום תקן האיכות באינטרנט והוא סבור כי העלה בבקשת האישור באופן ברור ומפורש את הטענה לפיה חלה על המבקשת חובה למסור ולפרסם בסניפיה מידע אודות התקן. כמו כן, דוחה המשיב את טענות המבקשת לפיה הוא לא הוכיח את עילות התביעה ולטענתו המבקשת עצמה הודתה כי בניגוד גמור לתנאי רישיונה היא אינה מוסרת או מפרסמת בסניפיה מידע בנוגע לתקן. בנסיבות אלו, כך נטען, צדק בית המשפט קמא משקבע כי ישנו סיכוי סביר שהשאלות המתעוררות בבקשת האישור יוכרעו לטובת קבוצת התובעים המיוצגת. בנוסף טוען המשיב כי פסק הדין בעניין איצקוביץ אינו חוסם אותו מלנהל תובענה ייצוגית נגד המבקשת בנוגע לשירות דואר 24, שכן הטענות המועלות על ידו בבקשת האישור לא נדונו ולא הוכרעו בפסק דין זה.