המשיבה הגישה לבית המשפט השלום באילת תביעה בעילה כספית – שטרית על סך 128,400 ₪, נגד המבקשת ושניים נוספים.
על פי הנטען בכתב התביעה, המשיבה הלוותה לנתבע 1 – מר דניס קוגן (להלן- דניס) סכום כולל של 150,000 ₪ לרכישת ציוד עבור המבקשת, המנוהלת על ידו, כשהנתבעת 3 ערבה להבטחת פירעון ההלוואות (להלן – הערבה).
על פי ההסדר בין הצדדים, החזר ההלוואה התבצע באמצעות המחאות נגדיות שהפקיד דניס בידי המשיבה, בהתאם לשווי הסכומים שנטל. מתוך סכום ההלוואה הכולל, סך של 21,600 ₪ נפרעו למשיבה, אולם משנמנעו דניס והערבה לפעול להשבת מלוא הסכום הנותר, הגישה המשיבה לבית המשפט קמא את התובענה האמורה.
אל כתב התביעה צירפה המשיבה בקשה, במעמד צד אחד, להטלת עיקול ברישום על כל הציוד המצוי בבעלות החברה, וכן על כל הכספים ו/או הזכויות של החברה המחוזקות על ידי דניס.
בהחלטתו מיום 11/9/14 נעתר בית המשפט קמא (כב' השופטת ל. ברינגר) לבקשה בחלקה והורה על הטלת עיקול ברישום על מלוא הציוד שבבעלות החברה עד לתקרת הסכום הנתבע (בסך של 128,400 ₪).
ביום 14/9/14 הגישה המבקשת לבית המשפט קמא "בקשה לעיון מחדש בהחלטה למתן צו עיקול זמני ולחילופין בקשה לביטול העיקול", בטענה להיעדר עילה ולהיעדר יריבות בינה לבין המשיבה. על פי הנטען בבקשה, דניס אכן לווה מהמשיבה את הסכומים הנטענים והנתבעת 3 ערבה להשבתם. אולם בניגוד לטענת המשיבה, טענה החברה המבקשת - כי לא היא שלוותה את הכספים מהמשיבה (אלא בעל השליטה בה – דניס) וכי החברה לא ערבה לפירעון ההלוואות שלווה זה מהמשיבה.
הבקשה נקבעה לדיון במעמד הצדדים (ביום 22/9/14) ולאחר הדיון דחה בית המשפט קמא את הבקשה והותיר את צו העיקול הזמני, שהוטל במעמד צד אחד, על כנו.
את החלטתו ביסס בית המשפט קמא, בין היתר, על הצהרת החברה המבקשת בהליך אחר המתנהל בבית משפט השלום בתל אביב (תובענה שהגישה החברה המבקשת נגד חברת יולי פרודקשן בע"מ ואחרים (ביניהם הערבה בהליך קמא – להלן ההליך האחר) – לפיה המבקשת מומנה, בין היתר, באמצעות כספים שגייס דניס מחבריו הקרובים – ביניהם המשיבה – וזאת בניגוד ובסתירה לטענות ההגנה של אותה החברה (המבקשת) בהליך דנן.
נגד החלטה זו הוגשה בקשת הרשות לערער שבפני.
בבקשתה שבה המבקשת וחוזרת על הטענות שהעלתה בפני בית המשפט קמא והוסיפה, כי החלטת בית המשפט קמא ניתנה מבלי להידרש לטענותיה להיעדר יריבות והיעדר עילה, ומבלי שהבקשה להטלת עיקולים עמדה בדרישות תום הלב, ההכבדה, הסבירות והחיוב בהפקדת עירבון – כנדרש בהחלטה על מתן סעד זמני.
לשיטתה, בתיק הוצאה לפועל אחר אשר נפתח נגד המבקשת במסגרתו מונה כונס נכסים לחברה, הוערך שווי מלוא הציוד שבבעלותה בכ- 1,800,000 ₪ - כך שבסופו של יום יהיה למשיבה מהיכן להיפרע ואין מקום להותיר את צו העיקול על כנו, בפרט לא בזמן שהמבקשת פועלת לגיוס כספים לטובת סגירת תיק ההוצאה לפועל האמור, ביטול מינויו של כונס הנכסים והחזרת החברה לפעילות מלאה.
אשר לסתירה שמצא בית המשפט קמא בין טענות המבקשת בהליך האחר (בבית המשפט השלום בת"א), לבין טענות הגנתה בהליך דנן - טוענת המבקשת כי אין המדובר בסתירה. המבקשת אינה מכחישה כי אכן נעשה על ידה שימוש בכספים שלווה דניס מהמשיבה, אולם לטענתה, היא לא ערבה לפירעון ההלוואות ואין מקור חוקי, לטענתה, לטענות המשיבה כלפיה.