רע"א 2949-15 מאירוביץ ואח' נ' עמותת בית התנועה להסתדרות פא"י בני ברק

א.             בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט ח' ברנר) מיום 16.4.15 בע"א 28407-03-15, בה נדחתה בקשת המבקשים לעכב את ביצועו של פסק הדין שניתן כנגדם על-ידי בית משפט השלום (השופט ג' הימן) בתא"ק 9537-04-11 ביום 14.2.15. במסגרתו ניתן צו לסילוק ידם של המבקשים מקומת הכניסה של הנכס שברחוב ירושלים 6 בבני ברק בו הפעילו בית כנסת. זאת, לאחר שבקשת המבקשים לבית משפט השלום לעכב את ביצוע פסק הדין נדחתה ביום 11.3.15. בשל סד הזמנים שבו אנו נמצאים – הבקשה הוגשה אתמול (29.4.15) ואילו הפינוי צפוי להתקיים מחר (ביום 1.5.15) – נסקור להלן את השתלשלות העניינים בקצרה.

רקע והליכים קודמים

ב.             ביום 14.2.15 קיבל בית משפט השלום בפסק דין מפורט, את תביעת המשיבה לסילוק ידם של המבקשים מקומת הכניסה של בניין בן שתי קומות ומרתף הנמצא בבעלותה. על פי פסק הדין, נהגה המשיבה להפעיל בקומת הכניסה מקום תפילה ואולם לפעילויות שונות, ואילו המבקשים השתלטו שלא כדין על קומה זו, תוך שהם שוללים מן המשיבה את האפשרות לנהוג בקניינה כרצונה. המחלוקת בין הצדדים אליה נדרש בית המשפט נסבה על גבולות ההיתר שניתן למבקשים על-ידי המשיבה להשתמש בקומת הכניסה כבית כנסת. בסופו של יום ניתן כאמור בפסק הדין צו המורה למבקשים לפנות את קומת הכניסה ולהשיבה לידי המשיבה כשהיא פנויה מכל אדם וחפץ, וכל זאת עד ליום 15.3.15. כן נפסקו לטובת המשיבה הוצאות משפט בסך 12,000 ₪ ושכר טרחת עורך דין בסך 57,000 ₪, לתשלום בתוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין.

ג.              המבקשים הגישו לבית משפט השלום בקשה לעיכוב ביצועו של פסק הדין. במסגרת הבקשה נטען, כי ללא עיכוב הביצוע תסוכל בפועל אפשרותם לערער על קביעות פסק הדין, וזאת הואיל ולאחר הפינוי יקשה עד מאוד להשיב את המצב לקדמותו. בקשה זו נדחתה ביום 11.3.15.

ד.              ביום 12.3.15 הגישו המבקשים ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי, לו צירפו בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור. בעקבות הבקשה ניתן צו עיכוב ביצוע ארעי. ביום 16.4.15 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה, וזאת משקבע כי הן מאזן הנוחות הן סיכויי הערעור מצביעים על כך שאין זה מוצדק לחרוג מברירת המחדל לפיה פסקי דין יש לקיים. באשר למאזן הנוחות קבע בית המשפט, כי אין חשש שלא ניתן יהא להשיב את המצב לקדמותו, שכן המשיבה התחייבה שלא תעשה כל דיספוזיציה בבניין עד למתן הכרעה בערעור. לפיכך נקבע, כי אין זאת מן הנמנע שאם יזכו המבקשים בערעור, יוכלו לשוב ולהתפלל בקומת הכניסה שבנכס כפי שעשו עד כה, ואי הנוחות שתיגרם להם תהא זמנית בלבד; בתקופה זו ייאלצו להתפלל בבתי כנסת אחרים באזור. באשר לסיכויי הערעור נאמר, כי הואיל ופסק הדין של בית משפט השלום מבוסס ברובו על ממצאים עובדתיים, שכידוע אין זו דרכה של ערכאת ערעור להתערב בהם, אין מדובר בסיכויים גבוהים. בנוסף, נאמר בהחלטה, כי אין מקום להלום את טענת המבקשים, לפיה לא ניתן להם די זמן להיערך לפינוי, וזאת הואיל והתביעה הוגשה לפני ארבע שנים, ועברה כבר יותר משנה מאז שבית משפט השלום הודיע על כוונתו להורות על פינוי והציע לצדדים להגיע להסכמה. זאת בנוסף לעובדה שאין מדובר בפינוי דירת מגורים או נכס עסקי, המצריכים לרוב זמן התארגנות ממושך. לבסוף, לעניין טענת המבקשים בדבר עיכוב ביצוען של ההוצאות שנפסקו, נאמר כי החלטה זו מסורה לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית, וערכאת הערעור תתערב בהחלטות מעין אלה רק אם מדובר בהחלטה פגומה או בלתי מתקבלת על הדעת, מה שאינו מתקיים בענייננו. בית המשפט העמיד את מועדו של צו עיכוב הביצוע הארעי עד ליום 30.4.15.

הבקשה

ה.             בבקשה הנוכחית גורסים המבקשים, כי מאזן הנוחות נוטה בפירוש לטובתם, וזאת בעיקר נוכח חשיבותו ומרכזיותו של בית הכנסת הפועל בנכס נשוא הפינוי, לקהילה המתפללת בו. המבקשים טוענים, כי אין אפשרות להעביר את כל קהילת בית הכנסת יחדיו למקום אחר, שכן אין בית כנסת באזור מגוריהם המסוגל לקלוט את כל הקהילה כולה, על כל חבריה. בנוסף, גורסים המבקשים כי אף אם יימצא בית כנסת מעין זה בסופו של יום, יהיה בדבר כדי לפגום משמעותית באפשרותם של חברי הקהילה להמשיך ולקיים את חיי הקהילה שפיתחו לעצמם לאורך השנים. כן, מציינים המבקשים כי עקירתם ואפסונם של הריהוט, ספרי התורה ותשמישי הקדושה הם משימה סבוכה ולמעשה בלתי אפשרית.