רע"א 2858/16 פלוני ואח' נ' מטס תעשיות ומחקר כרמיאל בע"מ

בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 23.3.2016 בת"א 58185-07-15 (כב' השופט ע' טאהא), בגדרה נדחתה בקשת המבקשים להגשת תצהירו של המבקש 1 (להלן: המנוח) כראייה בתיק.

רקע

1. ביום 29.7.2015, טרם מותו של המנוח, הגישו המבקשים תביעת פיצויים נגד המשיבה, בטענה כי חשיפתו של המנוח למתכות שונות במסגרת עבודתו אצל המשיבה במשך כעשרים וחמש שנה, היא שגרמה למחלת ריאות סופנית בה חלה, אשר הובילה בסופו של דבר למותו ביום 2.1.2016. עובר לפטירתו של המנוח, ועקב החמרה במצבו, הגישו המבקשים ביום 8.12.2015 בקשה לשמיעת עדותו כעדות מוקדמת, וזאת בדרך של מתן הוראה להגשת תצהיר עדות ראשית של המנוח ולקביעת מועד קרוב לישיבת בית משפט במסגרתה תיערך חקירתו הנגדית על תצהירו. ביום 27.12.2015 קבע בית המשפט כי הצדדים יתאמו ביניהם מועדים לשמיעת עדותו המוקדמת של המנוח במהלך חודש מרץ שנת 2016. לפי הנטען בבקשה דנא, ביום מתן החלטתו האמורה של בית המשפט שוחח בא-כוח המבקשים טלפונית עם המנוח, אשר היה מאושפז בבית החולים, והשניים גיבשו נוסח סופי של תצהיר שנועד לשמש כתצהיר עדותו הראשית של המנוח. ביום 31.12.2015 הגיע בא-כוח המבקשים לבקר את המנוח בבית החולים והחתים אותו על התצהיר האמור. למרבה הצער, יומיים לאחר מכן נפטר המנוח.

2. ביום 4.1.2016 הודיע בא-כוח המבקשים לבית המשפט על מות המנוח, וביקש, בין היתר, כי בית המשפט יתיר את הגשת תצהירו של המנוח כראייה בתיק, נוכח נסיבות המקרה הייחודיות ובשים לב להחלטת בית המשפט מיום 27.12.2015 באשר לשמיעת עדותו של המנוח כעדות מוקדמת. בהמשך קבע בית המשפט כי הבקשה תידון בישיבת קדם משפט.

3. ביום 23.3.2015 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה, לאחר ששמע את טיעוני הצדדים במהלך הדיון שהתקיים באותו היום. בתחילה, נדחתה טענת המבקשים לפיה מדובר בתצהיר עדות ראשית שהוגש בהתאם להחלטת בית המשפט מיום 27.12.2015, שכן הובהר כי החלטה זו לא כללה הוראה ביחס להגשת תצהיר. בצד זאת צוין, כי תצהיר של עד או של בעל דין שנפטר לפני שנחקר עליו בחקירה נגדית הוא בגדר עדות מפי השמועה שאינה קבילה. הובהר, כי ניתן אמנם להכשיר את תצהיר המנוח ולקבלו כראייה בהתקיים אחד החריגים שנקבעו לכלל זה, אך נקבע כי אין זה המקרה בענייננו. בהקשר זה דחה בית המשפט את טענת המבקשים לפיה מתקיים במקרה דנא החריג שנקבע בע"א 8493/06 ‏עיזבון המנוח ציון כהן ז"ל נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ, פ''ד סד(2) 256 (2010) (להלן: עניין כהן), ולפיו אמרת נפטר עשויה להיחשב קבילה ככל שקיימת הסתברות גבוהה כי העובדות הנכללות בה הן אמת. נקבע, כי לא ניתן להקיש לענייננו מעניין כהן, שכן זה האחרון דן בקבלת אמרת נפטר כראייה לצורך דיון בבקשת רשות להתגונן. עוד נקבע, כי המסמכים שצורפו לכתב התביעה אינם בגדר ראייה חיצונית התומכת באמיתות תוכן תצהירו של המנוח, שכן טרם נקבע ממצא כלשהו לגבי קבילותם, כאשר הובהר כי ממילא אין בהם כדי לסייע במקרה דנא, שכן לא ניתן לומר כי נסיבות ואופן עריכת התצהיר מלמדים כשלעצמם על נכונות הטענות המפורטות בו. בהמשך דחה בית המשפט גם את טענתם החלופית של המבקשים לפיה המשיבה גרמה נזק ראייתי למנוח ומשכך יש לקבל את תצהירו כראייה, שכן הובהר כי טענה זו מניחה את המבוקש.

4. כלפי החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור דנא, בגדרה נטען כי יש חשיבות בקבלת תצהיר המנוח כראייה, שכן המנוח הוא היחיד שיכול להעיד מידיעה ישירה לגבי תנאי עבודתו במהלך התקופה בה הועסק על-ידי המשיבה. לטענת המבקשים יש להחיל בענייננו את החריג שנקבע ביחס לאמרות נפטרים בעניין כהן, כאשר הודגש ופורט באריכות כי כל המסמכים שצורפו לתצהיר הם מסמכים חיצוניים המכילים סימני אמת באשר לתוכן התצהיר. עוד נטען, כי בפסיקה מבוטאת מגמה של מעבר מכללי קבילות נוקשים לבחינת המשקל שיש להעניק לראיות המוגשות, מגמה אשר תומכות בטענות המבקשים, לגישתם, ובמיוחד בשים לב לנסיבותיו החריגות של התיק. לחלופין נטען, כי רשלנות המשיבה והפרת חובות חקוקות שהתבצעו על-ידה, הן שהביאו למותו של המנוח, ומשכך המשיבה גרמה למבקשים לנזק ראייתי. לפיכך, לטענתם, יש להתיר למבקשים להגיש את תצהיר המנוח "כראיה לעניין השאלה מה היה בפי המנוח אילו העיד במשפט, ומהו הנזק הראייתי שנגרם למבקשים משנמנע ממנו להעיד", וזאת בכפוף לכך שבבית המשפט יוכח קשר סיבתי בין החשיפה למתכות בעת עבודת המנוח אצל המשיבה לבין מחלתו. מכל מקום נטען, כי ללא קבלת התצהיר יהיה למבקשים קושי רב בהוכחת העובדות המפורטות בו, ולכן במקרה מעין זה עדיף כי הספק שנוצר באשר לשאלה האם יש להתיר את הגשת התצהיר ייזקף לחובת המשיבה.

דיון והכרעה

5. לאחר העיון באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, אף ללא צורך בקבלת תשובה, וזאת מבלי להכריע לגופן של טענות, אלא על-יסוד העיקרון שזמנו של הערעור על החלטת ביניים, הוא, ככלל, במסגרת הערעור על פסק הדין, ככל שיוגש.

6. מעבר לדרוש אציין, כי החלטתו של בית המשפט המחוזי מנומקת היטב ומתייחסת לכלל טענות הצדדים, ועל-פניו, ומבלי לטעת מסמרות, היא אינה סוטה מההלכה הפסוקה ביחס לכללים הנוגעים להגשת אמרת נפטר כראיה קבילה במשפט, כאשר אף אני מוכן להניח כי אין בקביעות בית משפט זה בעניין כהן כדי לסייע למבקשים, וזאת גם אם נימוקי שונים בצורה זו או אחרת מנימוקיו של בית המשפט המחוזי. בצד זאת יצוין, כי המבקשים אמנם טוענים שהמנוח הוא האדם היחיד שיכול להעיד מידיעתו הישירה לגבי תנאי עבודתו אצל המשיבה, לרבות באשר למכונות איתן עבד; סוגי החומרים אליהם נחשף במהלך העסקתו; וטיבם של אמצעי המיגון וההדרכה שסופקו לו על-ידי המשיבה. ואולם, טענתם זו לא בוססה כלל, ודומני כי עולות תמיהות ביחס לגרסה זו של המבקשים, וזאת נוכח העובדה שסביר שיחד עם המנוח הועסקו במפעל המשיבה עובדים נוספים שבאפשרותם לשפוך אור על תנאי עבודתו של המנוח. ואכן, גם בכתב התביעה המתוקן שהגישו המבקשים לאחר מות המנוח מצוין כי המנוח כיהן לעיתים כ"אחראי על המחלקה" (פסקה 8 לכתב התביעה המתוקן), וכי "העובדים החלו לעבוד עם אזניות" (פסקה 10 לכתב התביעה המתוקן), ונראה כי יש בנתונים אלו כדי להעיד כי למצער בתקופות מסוימות עבד המנוח בסביבת אנשים נוספים שיוכלו להעיד על תנאי ההעסקה במפעל המשיבה ולסייע למבקשים בהוכחת טענותיהם. מהטעמים הנ"ל איני סבור שיש מקום ליתן רשות ערעור בענייננו.