אורנשטיין נ' יעל ירק עלים לשווק בע"מ

1. לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בפתח - תקווה (כב' השופטת ש' קמיר- וייס) מיום 23.1.18, לפיה התקבלה בקשת המשיבה לעיכוב הליכים מכוח סעיף 5 לחוק הבוררות, התשכ"ח - 1968 (להלן: "חוק הבוררות").

הרקע העובדתי והשתלשלות ההליכים

2. המבקש, צבי אורנשטיין (להלן: "המבקש"), הגיש תביעה כספית בסכום של 2,390,930 ₪ (להלן: "התביעה"), נגד יעל ירק עלים לשיווק בע"מ (להלן: "המשיבה"), חברה העוסקת בשיווק ירקות ללא תולעים.

3. בתביעה נטען כי המבקש היה סוכן עצמאי, בעל קו חלוקה אזורי לשיווק מוצריה של המשיבה, זאת לאחר שרכש את קו החלוקה מאדם בשם אבי איזנמן (להלן: "איזנמן"). המבקש רכש את קו החלוקה בשלהי שנת 2003, והחל להפעילו ב-1.1.2004. נוכח הפרות חוזרות ונשנות של זכויותיו, הודיע המבקש למשיבה על סיום חוזה הסוכנות. לאחר שדרישותיו הכספיות לא נענו, הגיש המבקש את התביעה.

4. המשיבה עתרה לעיכוב ההליכים בתביעה מכוח סעיף 5 לחוק הבוררות, בטענה כי נספח א' לכתב התביעה (להלן :"נספח א' "), בו נכתב: "כל מחלוקת בינך (המבקש – ב.ט.) לבין "י.ע.ל" או "עלי קטיף" תובא להכרעה בבית הדין הרבני", מהווה הסכם בוררות.

5. בהחלטה מיום 5.2.2017, קבע בית משפט קמא כי "משהצדדים החליטו מלכתחילה למסור סכסוכים עתידיים ביניהם להכרעה על ידי בית הדין הרבני שמעמדו כבורר בסכסוך ממוני זה שבין הצדדים, יש לכבד הסכמה זו ולעכב ההליכים בתובענה דנן שבין הצדדים, על מנת שהצדדים יפנו לבוררות בבית הדין הרבני".

6. בקשת רשות ערעור שהוגשה על ההחלטה הנ"ל התקבלה, כמפורט בפסק דינה של כב' השופטת ו' פלאוט, ברע"א 61716-02-17 אורנשטיין נ' יעל ירק עלים לשיווק בע"מ (26.4.17) והדיון הוחזר לבית משפט קמא כדי שיבחן את טענות המבקש כי הוא לא חתם על נספח א' לכתב התביעה וכי אין לראות במסמך זה משום הסכם בוררות, תוך שנקבע כי "ההתייחסות מפורטת ומנומקת לטענות הצדדים תבוא לידי ביטוי בהחלטה שתינתן על ידי בית משפט קמא".

החלטת בית משפט קמא

7. בית משפט קמא שמע את עדותו של מר אליעזר ברט, מנהל המשיבה ואת עדותו של המבקש וקבע בהחלטה נושא בקשת רשות הערעור כי דין הבקשה לעיכוב ההליכים להתקבל שכן נספח א', מהווה הסכם בוררות.

8. בית משפט קמא קיבל את עדותו של מנהל המשיבה, כפי שפורטה בתצהירו והעדיף אותה על פני עדותו של המבקש. עוד נקבע כי נוכח טענת המבקש כי איזנמן אמר לו שאין הסכם כתוב בינו לבין המשיבה ולא אמר לו שיש הסכמה בעל פה על הסדר בוררות (סעיף 2 לתצהיר המבקש), היה על המבקש לזמן את איזנמן לעדות, והימנעותו מלעשות כן, עומדת לחובתו.

בסיכומם של דברים נקבע: "אין חולק כי ההתקשרות בין הצדדים נערכה כהמשך להתקשרות קודמת וכי המשיב הינו חליפו של מר איזנמן בהתקשרות עם המבקשת.