עמר ואח׳ נ׳ חמוי

לפניי בקשה למתן רשות לערער על החלטתו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט מ' חאג' יחיא) שניתנה ביום 16.6.22 בת"א 39628-02-22. בהחלטה זו דחה בית משפט השלום את בקשת המבקשים למתן סעד זמני אשר יתיר להם לתפוס באופן מידי חזקה בדירה שאותה הם רכשו מהמשיבה.

לאחר שנתתי דעתי לטענות שהועלו על ידי הצדדים בהרחבה בכתב, וכן לטענות שהם העלו בעל פה במהלך הדיון שהתקיים לפניי ביום 3.11.22, החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור לפי הרשות שניתנה. מהטעמים שאביא להלן החלטתי לקבל את הערעור.

בתמצית ייאמר, כי ביום 18.11.21 נכרת בין הצדדים הסכם מכר בגדרו רכשו המבקשים מהמשיבה דירה השייכת לה, הנמצאת ברחוב רש"י 109/5 בירושלים. המבקשים שילמו למשיבה את התמורה הנקובה בהסכם המכר, 2,080,000 ₪; הם נרשמו בלשכת רישום המקרקעין כבעלי הזכויות בדירה; והם העבירו על שמם את תשלומי הארנונה, החשמל, המים והגז. בנוסף, המבקשים קיבלו את מפתחות הדירה.

ימים ספורים לפני המועד שבו המבקשים עמדו להיכנס לדירה, התגלעה מחלוקת בין המשיבה לבינם, שבעקבותיה המשיבה שלחה למבקשים הודעה בדבר ביטול ההסכם.

לנוכח זאת, המבקשים הגישו לבית משפט השלום תובענה שבגדרה הם עותרים למספר סעדים, וביניהם סעד הצהרתי שלפיו הסכם המכר שנכרת בינם לבין המשיבה תקף. בצד התובענה העיקרית המבקשים הגישו מספר בקשות למתן סעדים זמניים. אחת הבקשות היא הבקשה מושא דיוננו (המהווה "סיבוב שני" של בקשה מסוג זה), שבגדרה הם עתרו לכך שבית המשפט יוציא מלפניו צו המתיר להם להיכנס לדירה ולתפוס בה חזקה עד לסיום הדיון בתובענה שהגישו.

בית משפט השלום עשה מאמצים להביא את הצדדים לידי הסדר, ובכלל זה הוא שלח אליהם הצעה למתווה דיוני להכרעה בסכסוך. ואולם מאמציו של בית המשפט לא נשאו פרי, ומשכך הוא נדרש להכריע בבקשת המבקשים. כאמור, בית המשפט החליט לדחות את בקשת המבקשים, ובעקבות כך הם הגישו את הבקשה שלפניי.

החלטת בית משפט השלום מפורטת ומנומקת היטב, וניכר כי בית המשפט עמד על המיוחדות שבמקרה. וכך בין היתר בית המשפט כתב בסעיף 16 להחלטתו: "בשולי ההחלטה אך לא בשולי חשיבותה, אם מתבוננים ממעוף הציפור בנסיבות לכאורה, התוצאה אולי קשה לעיכול. הרי מצד אחד נכרת חוזה מכר, המבקשים רשומים בטאבו, שילמו תמורה וכבר נושאים במשכנתא שרובצת על הדירה, בעוד המשיבה מצד שני, מחזיקה ביד אחת את התמורה וביד השנייה את הדירה.".

אשר לסיכויי התובענה העיקרית שהמבקשים הגישו נגד המשיבה, בית משפט השלום קבע בהחלטתו, כי "בדומה למותב הקודם, אף אני סבור כי סיכויי התביעה אינם מבוטלים".

עיון בהחלטת בית משפט השלום מעלה, כי ביסוד החלטתו לדחות את בקשת המבקשים למתן סעד זמני, עמדו מספר טעמים: האחד, העובדה שמדובר בבקשה למתן צו עשה המשנה את המצב הקיים, דבר שעל פי הפסיקה יינתן במקרים חריגים בלבד. השני, העובדה שהסעד הזמני שהתבקש על ידי המבקשים זהה לסעד העיקרי המבוקש על ידם בתובענה. והשלישי, בית המשפט לא שוכנע כי המשיבה עזבה את הדירה דרך קבע ועברה להתגורר בקנדה.

אשר לטעם השלישי, יש לציין כי מאז שניתנה החלטת בית משפט השלום ועד למועד מתן פסק דין זה חלפו למעלה מ-7 חודשים, דבר שיכול להעמיד במבחן הזמן את השאלה, האם המשיבה עזבה כליל את הדירה ועברה לגור בקנדה, או שבכוונתה לחזור לדירה.

והנה, המבקשים הגישו ביום 16.1.23 בקשה שאליה הם צירפו את פרוטוקול הדיון שהתקיים ביום 12.1.23 בבית משפט השלום במסגרת התובענה העיקרית. מפרוטוקול הדיון עולה, שב"כ המשיבה מסר כי המשיבה שוהה בקנדה מאז חודש מרץ 2022 והיא סועדת שם את אימה. מהפרוטוקול עולה, שב"כ המשיבה הודיע כי מבחינת המשיבה אין מניעה לכך שהמבקשים ייכנסו לדירה, ובלבד שהמבקשים יוותרו על התובענה שהם הגישו נגד המשיבה (הכוללת רכיב של תביעה כספית בסך 300,000 ₪), וכי תישמר למשיבה זכות להגיש נגדם תביעה כספית על סך 75,000 ₪. אביא את דברי ב"כ המשיבה כלשונם: "אפשר להגיע להסכמה, תביעת התובעים נדחית, הנתבעת מסכימה שהתובעים יכנסו לדירה , כל הטענות יידחו בכפוף לכך שהם נכנסים לדירה ומקבלים מפתח לדירה. במקביל, אין לאף אחד מהצדדים שום טענה אחד כלפי השני, למעט זכותה של הנתבעת להגיש תביעה נגד התובעים על אותו סיפור המחסן בסך שלא יעלה על 75,000 ₪."

הנה כי כן, אם במועד מתן החלטתו של בית משפט השלום התשובה לשאלה האם יש בכוונת המשיבה לחזור ולהתגורר לדירה לא הייתה ברורה, הרי שהיום ברור למדי שאין לה כוונה לחזור אליה. מצב הדברים הוא, שהמשיבה עזבה את הדירה בסוף חודש מרץ 2022 ומאז היא לא שבה אליה, והדירה עומדת ריקה מזה 10 חודשים.

אשר לסיכויי התובענה שהמבקשים הגישו נגד המשיבה, מבלי להאריך ולהעמיק בעניין זה אומר, שאף אני סבור "כי סיכויי התביעה אינם מבוטלים". לגבי עניין זה יצויין, כי המשיבה לא הגישה נגד המבקשים תביעה שכנגד או תביעה עצמאית לביטול הסכם המכר.

מרכז הכובד בענייננו מצוי בשאלת מאזן הנוחות. ובעניין זה הכף נוטה, ובצורה ברורה, לצד המבקשים: כאמור, המבקשים שילמו למשיבה את מלוא הסכום הקבוע בהסכם המכר, והסכום ששולם מצוי בידי המשיבה. לשם ביצוע התשלום המבקשים נטלו משכנתא, והם משלמים את תשלומי המשכנתא מדי חודש בחודשו. לנוכח סירובה של המשיבה לאפשר למבקשים להיכנס לדירה, המבקשים ממשיכים להתגורר בשכירות, לדבריהם בתנאים קשים, והם משלמים לבעל הדירה דמי שכירות. יוצא אפוא, שהמבקשים משלמים תשלום כפול: הן עבור דמי שכירות והן תשלומי משכנתא. בנוסף, המבקשים משלמים את התשלומים השוטפים: ארנונה, חשמל, גז ומים עבור הדירה שרכשו מהמשיבה למרות שהם לא גרים בה, וזאת בנוסף לתשלומים שהם משלמים עבור הדירה שבה הם מתגוררים בשכירות. לכל אלה יש להוסיף את חוסר הוודאות המכביד מאד שבו המבקשים נתונים מזה תקופה ארוכה, ובעניין זה לא למותר לציין שהמבקשים הם משפחה המונה שלושה ילדים קטנים .

מנגד, המשיבה מתגוררת בקנדה, והדירה עומדת ריקה מזה זמן רב.

לדברים אלה יש להוסיף, כי המבקשים כתבו בבקשתם כי "הם מצהירים ברחל בתך הקטנה, כי ככל שיתאפשר להם להיכנס לגור בדירה כמבוקש על ידם, לאור העובדה שהמשיבה מחזיקה בכספי המבקשים בסך של 2,080,000 ₪, הרי שאם וככל שייקבע בסופו של ההליך בבית המשפט קמא כי עליהם יהיה לפנות את הדירה, הם יעשו כן בתוך 30 יום ואף מסכימים מראש, כי המשיבה תקזז להם מהכספים המוחזקים על ידה סכום השווי לדמי שכירות ראויים בסך של 5,000 ₪ לחודש עבור כל התקופה שהתגוררו בדירה".

בית משפט קמא ציין ובצדק, כי סעדים זמניים נועדו בדרך כלל לשמור על המצב הקיים ולא ליצור מציאות חדשה. ואולם לכל כלל יש יוצא מהכלל, והמקרה שלפנינו הוא אחד מהם. יש להעיר, שגם אם המבקשים לא קיבלו חזקה בפועל בדירה, הם מצויים במצב שמאד קרוב לתפיסת חזקה. כאמור, הם שילמו למשיבה את התמורה שנקבעה בהסכם המכר; הם העבירו על שמם את רישום הדירה בלשכת רישום המקרקעין, ומכאן ש"המצב הקיים" הוא שהמבקשים רשומים כבעלי הדירה; הם העבירו על שמם את תשלומי הארנונה, החשמל, הגז, והמים; והם קיבלו לידיהם את מפתחות הדירה. כפסע היה בינם לבין תפיסת חזקה.

העולה מכל האמור הוא, שאני סבור כי הדין עם המבקשים. התוצאה היא אפוא, שאני מחליט לקבל את הבקשה ואת הערעור, ואני מורה על מתן צו עשה זמני המתיר למבקשים לתפוס חזקה בדירה מושא דיוננו עד לסיום ההליכים בתובענה העיקרית, או עד מתן החלטה אחרת. על המשיבה לאפשר למבקשים לתפוס חזקה בדירה לא יאוחר מיום 29.1.23.

יש לציין, שאין להוציא מכלל אפשרות כי כניסתם של המבקשים לדירה כבר עכשיו עשויה להקטין את נזקי המשיבה, אם בסופו של יום התובענה שהמבקשים הגישו נגדה תתקבל, ובמסגרת התובענה בית המשפט יקבע שלא הייתה לה עילה לשלוח הודעת ביטול ולמנוע את כניסתם של המבקשים לדירה, וכי עליה לשאת בנזקים שנגרמו למבקשים כתוצאה מעיכוב כניסתם לדירה.

לנוכח התוצאה שאליה הגעתי אני קובע, שעל המשיבה לשלם למבקשים את הוצאות ההליך בסך 10,000 ₪.

המזכירות תשלח לצדדים העתק מהחלטה זו ותוודא קבלתה על ידם.

ניתן היום, ג' שבט תשפ"ג, 25 ינואר 2023, בהעדר הצדדים.