רע"א
בית המשפט המחוזי נצרת כבית-משפט לערעורים אזרחיים
|
27526-12-15
02/12/2015
|
בפני השופט:
ערפאת טאהא
|
| - נגד - |
המבקשים:
1. בנימין בירן
2. עוזי בירן
|
המשיבים:
1. נילי רותם
2. רני רותם
|
| החלטה |
לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בבית שאן (כב' השופטת אינעאם דחלה - שרקאוי) מיום 24.11.2015, בגדרה הורה בית המשפט קמא על דחיית בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין שניתן על ידו עד מתן פסק דין בערעור שהגישו המבקשים על פסק הדין לבית משפט זה. בפסק הדין שניתן על ידו, הורה בית המשפט קמא למבקשים לסלק את ידם משטח נחלת המשיבים ולהימנע מלעשות שימוש בדרך העוברת בנחלה זו.
לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, בהחלטת בית המשפט קמא עליה הוגשה בקשת רשות הערעור ובפסק דינו של בית המשפט קמא, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות, ללא צורך בתגובת המשיבים.
כידוע, הכלל הוא שבעל דין שזכה בדין, זכאי ליהנות מפירות זכייתו באופן מידי, ואין בעצם הגשת ערעור על פסק הדין כדי להצדיק עיכוב ביצועו. בעל דין המבקש לעכב ביצוע פסק דין שניתן בעניינו עליו לעמוד בשני תנאים מצטברים; הראשון, סיכויים טובים לזכות בערעור; השני, נזק בלתי הפיך שייגרם לו אם לא יעוכב ביצוע פסק הדין. גם אם אניח כי התנאי הראשון לעיכוב ביצוע פסק הדין מתקיים, אין ספק כי המבקשים לא הצביעו ולא הוכיחו כי התנאי השני מתקיים. בהקשר זה קבע בית המשפט קמא כדלקמן:
"שאלת קיום הנזק. הטענה נטענה בעלמא ללא כל פירוט מהו הנזק שייגרם ואיך ייגרם ומה גובהו. לא ברור מהי הפעילות של המשק הנטענת בבקשה, מהו השימוש שמבקשים לעשות בדרך, ואם עשו שימוש בדרך אחרת בתוך משקם כנטען בתגובה, לא ברור מדוע לא ישו שימוש בה עד להכרעה בערעור".
עיינתי בבקשה שהגישו המבקשים בפני בית המשפט קמא והגעתי למסקנה, כי קביעת בית המשפט לעניין העדר פירוט של הנזק הנטען שייגרם למבקשים אם לא יעוכב ביצוע פסק הדין מקובלת עליי. כל אשר נטען על ידי המבקשים בבקשה לעיכוב ביצוע שהונחה בפני בית המשפט קמא היה שאם לא יעוכב ביצוע פסק הדין, "יכולת התובעים לקיים את משקם תיפגע אנושות" (סעיף 2 לבקשה), וכי "שינוי המצב בשטח בעקבות פסק הדין לא יאפשר חזרה לאחור" (סעיף 13 לבקשה). המבקשים אינם מפרטים את הנזק שייגרם להם אם לא יעוכב ביצוע פסק הדין, מדוע ייגרם להם נזק, מה מהות הנזק שייגרם ומדוע לא ניתן יהא להחזיר את הגלגל לאחור אם וכאשר יתקבל ערעורם על פסק הדין. טענות המבקשים, שנטענו באופן סתמי וללא פירוט כנדרש, אינן יכולות להוות, אם כן, בסיס ועילה לעיכוב ביצוע פסק הדין.
אשר על כן, הנני מורה על דחיית הבקשה.
משלא נדרשה תגובת המשיבים, אינני עושה צו להוצאות.
ניתנה היום, ד' טבת תשע"ו, 16 דצמבר 2015, בהעדר הצדדים.