רע"א 26730-09-15

זו בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בחיפה (השופט אורי גולדקורן) מיום 29.6.15, לדחות את בקשת המבקשת, בהסכמה, להארכת מועד להגשת הודעה לצד ד'.

המועד להגשת הודעה לצד ג' (או לצד ד'), הוא מועד שנקבע בחיקוק, בתקנה 220, ועל כן, היה על המבקשת לפי תקנה 528 להביא בבקשתה טעמים מיוחדים שיירשמו בהחלטה להארכת המועד. להסיר ספק, הסכמת הצד שכנגד אינה טעם מיוחד להארכת מועד. היא אינה אף טעם מכריע להארכת מועד שקבע בית המשפט, כאמור ברע"א 3136/00 סלימאן סלמאן נ' ג'ורג שוקייר - רואה-חשבון פ"ד נה (2) 97, עמוד 100: "בקשת דחייה המוגשת לבית-המשפט, בין כערכאה ראשונה ובין כערכאת ערעור, מחייבת שיקול ואיזון בין אינטרסים שונים: של המבקש, של המשיב ושל הציבור, ולעניין זה הסכמת בעלי-הדין אינה מועילה בהכרח, כשם שהתנגדות אחד מבעלי-הדין אינה מונעת בהכרח היעתרות לבקשה. האינטרסים של בעלי-הדין תלויים בנסיבות העניין, במשקל הנימוק המשמש עילה לבקשת הדחייה (למשל מחלה פתאומית שבה חלה פרקליטו של בעל-דין) ובשלב שבו מוגשת בקשת הדחייה, יחסית לנימוק הדחייה. אינטרס הציבור הוא שהמשפטים יתבררו במהירות ראויה ויתקיימו במועד שאליו הם נקבעו. בדחיית דיון למועד אחר יש כדי לשבש את המהלך התקין של עבודת בית-המשפט ולהאריך את המשפטים כשאין אפשרות לשלב ביום הדיונים תיק אחר במקום התיק נושא בקשת הדחייה. יש בה גם להוסיף נטלים מיותרים על עבודת הדרג המינהלי של בית-המשפט ולהאריך את משך בירורו של העניין נושא ההתדיינות, דבר שמנקודת הראות של האינטרס הציבורי יש למנוע ככל האפשר. מי שמנתח את הסיבות להימשכות הבלתי ראויה של ההליכים בבית-המשפט ולעינוי הדין שנגרם עקב כך אינו יכול להתעלם מהגורם (התלוי כמעט אך בבתי-המשפט) של דחיית משפטים מהמועד שאליו נקבעו למועדים אחרים מטעמים שאינם ראויים. עם טעמים אלה אפשר למנות גם שימוש ביד קלה מדי בהיעתרות לבקשות דחייה שהטעם היחיד או העיקרי להגשתן הוא הסכמת בעלי-הדין או פרקליטיהם."

יש לציין, שכלל לא ניתנה הסכמת כל הצדדים האחרים. כמצויין בבקשת המבקשת, היא קיבלה את הסכמת ב"כ התובעת, אבל לא ציינה שקיבלה את הסכמת הנתבעת והצדדים השלישיים האחרים, שגם הם מושפעים מהארכת הדיון עקב הארכת המועד.

בבקשה שהוגשה לבית המשפט לא ניתן טעם אחר מלבד הסכמת ב"כ התובעת, והעובדה שאם יתקבל האמור בהודעה לצד ג' שהוגשה נגד המבקשת, בדבר פענוח רשלני של תוצאות הדמייה, הרי הרדיולוגים הם בעלי דין דרושים ונכונים. נימוק זה אינו טעם מיוחד ואף אינו טעם כלל להארכת מועד, משום שהנימוק הזה קיים מאז שהוגשה ההודעה לצד ג' נגד המבקשת, ולא התחדש לאחרונה. הנימוק שמדובר בבעל דין דרוש ונכון, הוא הנימוק להגשת הודעה לצד שלישי. הוא אינו הנימוק להארכת מועד להגשת הודעה לצד שלישי, שנקבע בתקנה 220 שיש להגישה בתוך הזמן שנקבע להגשת ההגנה.

החלטת בית המשפט קמא בבקשה להארכת מועד היתה, שכמפורט בהחלטה מיום 20.1.15, ניתנה אורכה להגשת הודעה לצד ד' עד 10.2.15, והבקשה נדחית. המבקשת לא צירפה את המסמכים על ההליכים הקודמים, למרות שהם רלבנטיים, אך ניתן להסיק מתוך האמור בישיבת קדם המשפט מיום 12.7.15, שניתנה למבקשת אורכה להגיש כתב הגנה, וגם הודעה לצד ד' עד יום 10.2.15, והיא לא עשתה כן.

בבקשתה לרשות ערעור מעלה המבקשת נימוקים נוספים, שלא העלתה בבקשתה קודם למתן ההחלטה שעליה היא מלינה. מן הדין היה להתעלם מנימוקים אלה, אבל אדון לפחות בחלקם. נאמר שייצוגה של המבקשת הוחלף. כנראה שמדובר בפרט ביוגרפי, והמבקשת לא העלתה זאת כנימוק להארכת מועד, משום שאין זה נימוק להארכת מועד. בעלת דברם של הצדדים ושל בית המשפט היא המבקשת ולא באי כוחה, יהיו אלה כאלה או אחרים. כולם המבקשת. אם המבקשת אינה מיוצגת כראוי על ידי באי כוחה, תעשה כתבונתה, מבלי שיוקנו לה זכויות דיוניות נוספות עקב כך.

עוד נאמרו דברים אודות ישיבת קדם המשפט מיום 12.7.15. עוד אעסוק בישיבה זו, אבל ישיבת יום 12.7.15 אינה נימוק לערעור על ההחלטה מיום 29.6.15. אם אין נימוק לערעור על החלטת יום 29.6.15, יש לדחות את הערעור, גם אם התוצאה עקב ישיבת יום 12.7.15 לגבי ניהול התיק היא שונה. ניהול התיק הוא דינמי ונעשה לפי הנסיבות המשתנות.

בנימוקי הבקשה נאמר שצירופם של צדדי ד' דרוש לשם בירור יעיל של התובענה, לרבות הגעה להסכם פשרה. אכן, הדברים נכוחים, אבל הם אינם מצדיקים הארכת מועד לצירופם של אותם צדדי ד', אלא לצירופם במועד הקבוע בדין. אני דוחה את הטענות שהתוצאה של ההחלטה היא ניהול הליך משפטי נפרד נגד צדדי ד' הכרוך בהוצאות נכבדות ובהכבדה על המערכת המשפטית, או שהדבר יתבצע לאחר סיום ההליך. התוצאה הזו, ככל שהיא התוצאה, נקבעה בשעה שהמבקשת לא הגישה הודעה לצד ד' במועד. סדרי הדין נותנים למתדיינים הזדמנות נאותה והוגנת לצרף את כל מי שהוא בעל דין דוש ונכון, ורק דרישה אחת קטנה נדרשת מהם – לעשות זאת המועדים שנקבעו בתקנות. אם יש טעם המצדיק את הארכת המועד, כגון דברים שהתגלו לאחרונה, או מניעה שהוסרה מלתבוע צדדים אלה, ניתן לשקול הארכת מועד, אבל אין מקום לשקול הארכת מועד בשל כך שמתקיימים הטעמים שהתקיימו עוד בשעה שחלף המועד להגשת הודעות לצד ד'.

בשלב זה אציין, שהעלות של הליך משפטי נוסף זהה לעלות של הודעה לצד ג'. יש לשלם אגרה. ניתן להשתמש באותן חוות דעת, ואם יש עלות נוספת, דין הוא שמי שלא ניצל את ההזדמנות שניתנה לו להגיש את ההודעה במועד, ישא בעלות הנוספת. כמו כן, אין מדובר בחסימת המבקשת מלהגיש תביעה נגד צדדי ג'. היא יכולה להגיש תביעה, גם לפני מתן פסק הדין, ולבקש איחוד הדיון בתיקים ולהגיע לאותה תוצאה מעשית, אם יוחלט על איחוד הדיון.