רע" א 225/16 ישראל פולק נ' קבוצת א' דורי בע"מ

 בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת ר' רונן) בת"א 58016-12-14 מיום 9.12.2015 בה הורה על עיכוב ההליכים בתביעה שהגיש המבקש נגד המשיבה.

1. המשיבה היא חברה ציבורית הנסחרת בבורסה והמבקש הוא אחד מבעלי מניותיה. בשנת 2014 התברר כי עקב טעויות שנפלו בדו"חותיה הכספיים של אחת מהחברות שבשליטת המשיבה, הונה העצמי של המשיבה נמוך במאות מיליוני שקלים מזה שעליו דיווחה לציבור המשקיעים. בעקבות זאת הוגשו נגד המשיבה וגורמים נוספים (וביניהם חברי הדירקטוריון של המשיבה ורואי החשבון שלה) מספר בקשות לאישור תובענה ייצוגית בהן נטען כי עליה לשלם פיצויים לבעלי מניותיה בגין נזקים שנגרמו להם עקב הטעויות שנפלו בדיווחיה. ביום 9.11.2014 הורה בית המשפט קמא כי שתיים מאותן בקשות יימחקו וכי יתרתן יידונו במאוחד (ת"צ 57346-07-14, ת"צ 55750-07-14, ת"צ 56158-07-14, ת"צ 58065-07-14, ות"צ 18998-07-14 – להלן: בקשות האישור). מספר שבועות לאחר ההחלטה על איחוד הדיון בבקשות האישור הגיש המבקש תביעה אישית נגד המשיבה בה טען אף הוא כי עליה לפצותו בגין נזקים שנגרמו לו עקב הטעויות שנפלו בדיווחיה. תביעתו של המבקש נותבה לשמיעה בפני המותב שדן בבקשות האישור, וביום 15.6.2015 הגיש המבקש בקשה לאיחוד חלקי של הדיון בתביעתו עם הדיון בבקשות אלו. בבקשתו טען המבקש כי נוכח זהות הסוגיות המתעוררות בתביעתו האישית ובבקשות האישור יש מקום לקבוע דיוני הוכחות משותפים לשני ההליכים האמורים, שלאחריהם יינתן פסק דין בתביעתו האישית אשר יהווה מעשה בית דין כלפי המשיבה במסגרת ההליך הייצוגי. זאת, כך נטען, בדומה למתווה הדיוני שנקבע על ידי הנשיא א' גרוניס בפסקי דינו ברע"א 346/06 חזאן נ' קלאב אין אילת אחזקות בע"מ, בפסקה 4 (14.5.2006) (להלן: עניין חזאן) וברע"א 6874/14 צוקרמן נ' חברת החשמל לישראל בע"מ (26.3.2015) (להלן: עניין צוקרמן) בהם הורה על איחוד חלקי של הדיון בהליכים לאישור תובענה ייצוגית עם הדיון בתביעות אישיות מקבילות לצורך מתן הכרעה משותפת בשאלות הזהות שהתעוררו בהם. ביום 23.6.2015 התקיים דיון בבקשה לאיחוד חלקי במסגרתו חזר בו המבקש מבקשה זו בהמלצת בית המשפט, וביום 13.7.2015 הגישה המשיבה בקשה לעיכוב ההליכים בתביעתו של המבקש עד לאחר הכרעה בבקשות האישור. בהמשך לכך הודיע המבקש על פרישה מהקבוצה המיוצגת בבקשות האישור וביום 9.12.2015 קיבל בית המשפט קמא את הבקשה לעיכוב הליכים שהגישה המשיבה והורה לעכב את ההליכים בתביעתו האישית של המבקש עד להכרעה בתביעה הייצוגית שאישורה מתבקש במסגרת בקשות האישור.

2. בהחלטתו קבע בית המשפט קמא כי המבקש רשאי לפרוש מקבוצת התובעים המיוצגת בבקשות האישור לפני שניתנה בהן הכרעה ואין מניעה עקרונית לדון בתביעתו האישית במקביל להליך הייצוגי. עם זאת, קבע בית המשפט קמא כי נוכח העובדה שיהיה קושי רב לדון בתביעתו האישית של המבקש במקביל להליך הייצוגי יש לעכב את ההליכים בה משיקולים של יעילות דיונית. עוד קבע בית המשפט קמא כי במקרה דנן עיכוב ההליכים בתביעתו של המבקש עד לאחר מתן הכרעה בהליך הייצוגי יקל על בירורה של תביעה זו, משום שישנה אפשרות שהקביעות שייקבעו בהליך הייצוגי יהוו מעשה בית דין שיחייב את הצדדים בתביעה האישית. ואולם, כך קבע בית המשפט קמא, גם אם לא יהיה בפסק הדין שיינתן בהליך הייצוגי כדי לחייב את מי מהצדדים בתביעתו האישית של המבקש, ברי כי יהיה בו כדי לסייע להם לכלכל את צעדיהם במסגרת תביעה זו ולהקל על בירורה. עוד קבע בית המשפט קמא כי החלטתו לעכב את ההליכים בתביעה האישית שהגיש המבקש אין משמעותה בהכרח כי היא לא תידון טרם מתן פסק דין בהליך הייצוגי, שכן המבקש יוכל לפנות בכל עת בבקשה לחידוש ההליכים בתביעתו וייתכן שבקשתו תתקבל בנסיבות מתאימות.

3. בבקשת רשות הערעור טוען המבקש כי שגה בית המשפט קמא משקבע כי שיקולים של יעילות דיונית מצדיקים עיכוב של שנים בשמיעת תביעתו. לטענתו, החלטתו של בית המשפט קמא אינה מתיישבת עם תכליתו של חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: חוק תובענות ייצוגיות), שכן חוק זה נועד להעניק סעד למי שנזקו אינו מצדיק הגשת תביעה אישית ולא להוות מכשול בפני מי שנגרם לו נזק משמעותי לתבוע את נזקיו. עוד טוען המבקש בהקשר זה כי אין היגיון או צדק בקידום הליך ייצוגי שלתובעים בו לא נגרם נזק משמעותי על חשבון תביעתו האישית של מי שספג נזק של ממש וזקוק במידה רבה יותר לתשלום פיצויים. כמו כן, טוען המבקש כי שגה בית המשפט קמא משקבע כי ישנה אפשרות שהקביעות שייקבעו במסגרת ההליך הייצוגי יהוו מעשה בית דין מחייב במסגרת תביעתו האישית, והוא מוסיף וטוען כי גם אם קיימת אפשרות כזו, ההסתברות שתתממש היא נמוכה ואינה מצדיקה את העיכוב בשמיעת תביעתו. בנוסף טוען המבקש כי נוכח העובדה שהרוב המכריע של ההליכים הייצוגיים מסתיים בפשרה או הסתלקות, הסבירות שקידום ההליכים בבקשות האישור יועיל לבירור תביעתו האישית הוא קלוש. עוד טוען המבקש כי סמכותו של בית המשפט להורות על עיכוב הליכים בשל קיומו של הליך תלוי ועומד נועדה למצבים בהם לא ניתן לאחד את הדיון בהליך המעוכב עם הדיון בהליך התלוי, ואילו בענייננו אין כל קושי לאחד את הדיון בתביעתו האישית עם הדיון בהליך הייצוגי. לבסוף טוען המבקש כי מהחלטתו של בית המשפט קמא עולה כי בכוונתו לעכב את ההליכים בתביעתו האישית עד להכרעה סופית בהליך הייצוגי אף שהמשיבה ביקשה לעכב את הדיון בתביעתו האישית רק עד להכרעה בבקשות האישור.

4. בתגובה לבקשת רשות הערעור טוענת המשיבה כי גם אם הקביעות שייקבעו בהליך הייצוגי לא יהוו מעשה בית דין בתביעה האישית, ברור כי מבחינה מעשית יהיה בהן כדי להקל על בירורה ואולי אף ייתרו אותה כליל. עוד טוענת המשיבה כי נוכח העובדה שתביעתו האישית של המבקש היא תביעה מורכבת, עיכוב ההליכים בה עד לאחר הכרעה בבקשות האישור יביא לחיסכון משמעותי במשאבים שיפוטיים. המשיבה מוסיפה וטוענת כי עיכוב ההליכים בתביעתו של המבקש מתיישב עם תכליתו של חוק תובענות ייצוגיות לחסוך בהתדיינויות ולרכז את כלל המחלוקות המתעוררות בקשר לאירוע שנגע לאנשים רבים בהליך אחד. כמו כן, טוענת המשיבה כי ניהול תביעתו האישית של המבקש במקביל לבקשות האישור יפגע בזכויותיה הדיוניות משום שעל המבקש לא חלות המגבלות הדיוניות החלות על מגישי הבקשות. על כן, כך נטען, קיים סיכון שבמסגרת הדיון בתביעתו האישית של המבקש ייחשף בית המשפט למידע שאין באפשרותו להיחשף אליו במסגרת הדיון בבקשות האישור ושיהיה בו כדי להשפיע על החלטתו בבקשות אלו. בנוסף טוענת המשיבה כי אם לא יעוכבו ההליכים בתביעתו האישית של המבקש הדבר עלול לפתוח פתח לפרקטיקה פסולה של הגשת תביעות אישיות בעניינים שבהם הוגשו בקשות לאישור תובענה ייצוגית, במטרה לעקוף את המגבלות הדיוניות החלות בהליכי האישור. לבסוף טוענת המשיבה כי ניהול ההליכים בתביעתו האישית של המבקש במקביל להליך הייצוגי יאלץ אותה לנהל התדיינות נוספת שכלל לא ברור אם יש בה תועלת ויגזול ממנה משאבים רבים שלא לצורך, ומנגד עיכוב ההליכים בתביעתו האישית של המבקש לא יסב לו נזק של ממש.

5. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובהחלטתו של בית המשפט קמא הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

          החלטתו של בית המשפט קמא בעניין עיכוב ההליכים בתביעתו האישית של המבקש היא החלטה דיונית מובהקת אשר ערכאת הערעור תתערב בה במקרים חריגים בלבד. המקרה דנן אינו נמנה עם מקרים חריגים אלה (ראו: רע"א 627/13 סגל נ' פנינת מלכי ישראל בע"מ, בפסקה 13 (19.2.2013)). למעלה מן הצורך אציין כי גם לגופם של דברים יש טעם רב בקביעתו של בית המשפט קמא במקרה דנן כי לא יהיה זה יעיל לדון בתביעתו האישית של המבקש במקביל להליכי האישור וזאת נוכח זהות הצדדים והסוגיות בהליכים אלו (ראו והשוו רע"א  4969/15 קיבוץ ניר אליהו נ' רשות מקרקעי ישראל, בפסקאות 9-8 (‏17.8.2015); רע"א 5642/11 דובק בע"מ נ' מנהל מס ערך מוסף ומס קניה תל אביב, בפסקה 6 (‏21.11.2011); רע"א 3765/01 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' קפלן, בפסקה 3 (28.1.2002); רע"א 8018/15 לקח נ' דובינצקי, בפסקה 7  (14.1.2016); עניין חזאן, בפסקה 4). מנגד המבקש אינו מציין כל נזק מהותי-קונקרטי שייגרם לו כתוצאה מהעיכוב בשמיעה של תביעתו ומכל מקום, בית המשפט קמא ציין בהחלטתו כי המבקש רשאי בכל עת לפנות בבקשה לחידוש ההליכים בתביעתו, בהתקיים נסיבות המצדיקות זאת. צומת מרכזי בהקשר זה הוא ללא ספק השלב שבו תוכרע הבקשה לאישור ובו אכן מן הראוי כי בית המשפט ישוב ויבחן את סוגיית עיכוב ההליכים בתביעתו האישית של המבקש.   

          אשר על כן, הבקשה נדחית.