רע"א 224/16מדגם יעוץ ומחקר בע"מ נ' אי.די.טי. גלובל ישראל בע"מ

א.             בקשת רשות ערעור ובקשת עיכוב ביצוע שהוגשו ביום 10.1.16 כלפי פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (סגן הנשיאה  י' ענבר, השופט ש' שוחט והשופטת א' נחליאלי חיאט) בע"א 60436-02-15 מיום 24.12.15, במסגרתו נדחה ערעור המבקשת על פסק-דינו של בית משפט השלום בתל אביב (השופט ר' כהן) בת"א 163007/09 מיום 28.1.15. במוקד הבקשה, תביעה חוזית בגין התקשרות עסקית אשר לא צלחה.

רקע והליכים קודמים

ב.             המבקשת – חברת מדגם ייעוץ ומחקר בע"מ – היא חברה העוסקת בתחום הסקרים הטלפוניים. המשיבה – חברת אי.די.טי. גלובל ישראל בע"מ – היא חברה שעסקה בתחום הטלפוניה. בתקופה שבין דצמבר 2007 ליוני 2008, העמידה המשיבה עמדות טלפונים וכוח אדם לשם ביצוע סקרים על-ידי המבקשת. נראה, כי הצדדים פעלו לפי מסמך בשם "הסכם עקרונות" – אשר לא נחתם – לפיו, המבקשת תשלם למשיבה 45 ש"ח לשעה עבור כל עמדת חיוג.

א.             ההתקשרות בין הצדדים לא עלתה יפה, והמשיבה תבעה את המבקשת בבית משפט השלום בתל אביב ביום 5.4.09. ביום 8.5.12 ניתן פסק-הדין (להלן פסק הדין הראשון), והתביעה נדחתה; זאת תוך שנקבע, כי (1) המשיבה לא השכילה להוכיח את סכום התביעה; (2) המשיבה הטעתה את המבקשת לחשוב כי היא חברת אי.די.טי העולמית ולא חברה ישראלית; (3) המשיבה לא סיפקה את השירותים ברמה המתחייבת. לפיכך, הורה בית משפט השלום כי התביעה נמחקת וכל צד יישא בהוצאותיו.

ב.             ביום 28.6.12 הגישה המשיבה ערעור לבית המשפט המחוזי בתל-אביב. ביום 9.6.14 התקבל הערעור (להלן פסק הדין בערעור הראשון בהרכב סגן הנשיאה י' שנלר, השופט ד"ר ק' ורדי והשופט ח' ברנר), במובן זה שהתיק הוחזר לבית משפט השלום להוצאת פסק-דין מתוקן; זאת לאחר שנקבע, כי שגה בית משפט השלום בקביעתו, לפיה המשיבה לא השכילה להוכיח את סכום התביעה, שכן המבקשת הציגה חשבון נגדי שאינו נמוך משמעותית מזה שהציגה המשיבה. בפסק הדין נאמר:

א.   התיק יוחזר לבית משפט קמא, וסמוכים ובטוחים אנו כי בית משפט קמא יבחן את הדברים בלב פתוח ובנפש חפצה.

ב.    בית המשפט יבחן את המחלוקת שבין הצדדים בכל הקשור ל"תמורה" אשר מגיעה למערערת (המשיבה – א"ר) בגין עבודתה.

ג.    כך יבחן בית המשפט את ההשלכות, אם בכלל, לטענות המשיבה (המבקשת – א"ר) בדבר הטעיה וכדומה, מול טענות המערערת (המשיבה – א"ר).

ד.    במיוחד על בית המשפט קמא לבחון את טענות הקיזוז והנזקים הנטענים לרבות הכימות הכספי שלהן.

ה.   כמובן שבמסגרת הבחינות האמורות יהיה על בית המשפט קמא להידרש למכלול חומר הראיות, כך גם לאשר נטען על-ידי מי מהצדדים בזמן אמיתי.

ג.              ביום 28.1.15, קיבל בית משפט השלום את התביעה (להלן פסק הדין השני), תוך שנקבע כי (1) התמורה הראויה לתובעת, בהסתמך על הסכם העקרונות ומידת ביצועו, היא 491,130 ש"ח; (2) קיים קושי להתבסס על טענת הטעיה, נוכח העובדה שהמבקשת הבינה בשלב מסוים כי מדובר בחברה ישראלית אך המשיכה לעבודה עמה, אף שהמידע בדבר מצבה הכלכלי העגום היה נחלת הכלל; (3) המבקשת לא הצליחה להוכיח את חבות המשיבה כלפיה לעניין טענת הקיזוז.  ביום 25.2.15 הגישה המבקשת ערעור לבית המשפט המחוזי. הערעור נדחה ביום 24.12.15 (להלן פסק הדין בערעור השני), תוך הנמקה שהמדובר לאמיתו בערעור עובדתי, ויש לדחותו על פי תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984; ומכאן בקשת רשות הערעור. נזכיר כי ביני לביני היו הליכי עיכוב ביצוע שאין צורך להידרש אליהם לעת הזאת (ראו רע"א 2285/15 מיום 26.4.15).

הבקשה לרשות ערעור