רע"א 2082/16 אחמד עבדאללה סעיד ואח' נ' רשות הפיתוח ע"י רשות מקרקעי ישראל

            בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטת ת' נאות-פרי) מיום 11.2.2016, בה נדחתה בקשת המבקשים להתיר הגשת חוות-דעת משלימות מטעמם, ולחלופין למנות מומחים מטעם בית המשפט.

1. בשנת 2013 הגישו המבקשים ארבע תביעות לבית המשפט המחוזי בחיפה שעניינן קביעת שיעור הפיצויים בגין הפקעת זכויותיהם במקרקעין באדמות כפר נחף בשנת 1962 לצורך הקמת העיר כרמיאל. לאחר סיום שלב ההוכחות קצב בית המשפט מועדים להגשת סיכומים בכתב, אך ביום 26.8.2014 חלף הגשת סיכומים הגישו המבקשים בקשה לצירוף חוות-דעת של פרופסור ראסם חמאיסי (להלן: חמאיסי) בנוגע להתפתחות השטח הבנוי של כפר נחף (להלן:הבקשה הראשונה). המבקשים טענו כי במסגרת הליך אחר שעסק בהפקעת קרקעות באזור כפר נחף, נקבע שעל השערותיהם בעניין זה להיתמך בחוות-דעת מומחה ומכאן בקשתם. בהחלטתו מיום 8.12.2014 קיבל בית המשפט המחוזי את הבקשה הראשונה ובנוסף התיר למשיבה להגיש חוות-דעת נגדית מטעמה. לאחר שהוגשה חוות-דעת נגדית מטעם המשיבה קיים בית המשפט דיוני הוכחות נוספים ובאחרון שבהם (מיום 25.10.2015), שב והורה על הגשת סיכומים בכתב. בתום אותו דיון, ביקש בא-כוח המבקשים שהות של 30 ימים להגשת בקשה נוספת בשים לב למידע שעלה במהלך הדיון בקשר למועד הקמתה של העיר כרמיאל, ונוכח העובדה ש"בתיק מקביל שמתנהל בפני כב' השופט סוקול ... קיבלתי החלטה המתירה לי להמציא חוות דעת משלימה בנקודה זאת". בית המשפט המחוזי דחה את בקשתו זו על אתר.

2. ביום 14.1.2016, שנקצב להגשת הסיכומים מטעמם, הגישו המבקשים בקשה להארכת מועד להגשת הסיכומים וכן "בקשה להתיר הגשת חוות דעת משלימות מטעם התובעים ולחילופין בקשה למינוי מומחה מטעם ביהמ"ש" (להלן: הבקשה השנייה). לבקשתם צירפו המבקשים שתי חוות-דעת משלימות: האחת, שנערכה על-ידי חמאיסי, מתייחסת לתקופה שקדמה להקמת העיר כרמיאל; והשנייה, חוות-דעת שמאית משלימה באשר להשלכות חוות-דעתו של חמאיסי על שווי הקרקעות. המבקשים טענו כי רק לאחר דיון ההוכחות האחרון התברר להם שמועד ההחלטה על הקמת העיר כרמיאל קדם למועד שהיה ידוע להם עד כה וכי חלקות המקרקעין שבבעלותם היו חלק מהתוכנית הראשונית. בנוסף, נטען כי מידע זה הוסתר מהם על-ידי המשיבה וכי הוא בעל נפקות ממשית לעניין שיעור הפיצוי המגיע להם. לחלופין עתרו המבקשים להורות על מינוי מומחה ושמאי מטעם בית המשפט לשם בחינת שאלות אלו. המבקשים הוסיפו וטענו כי הצורך בהגשת הבקשה השנייה עלה רק בעקבות דיון שהתקיים "בתיקים דומים". 

3. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה השנייה בקבעו כי יש בה משום שינוי מהותי של החזית בכל הנוגע לעקרונות השומה הראויים ובאשר לפרמטרים הרלוונטיים לפסיקת הפיצויים. בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע, כי חוות הדעת החדשות הן בבחינת ניסיון לערוך "מקצה שיפורים" ביחס למכלול הראיות, שנשמעו כבר פעמיים וכי התנהלות המבקשים בהליך מעוררת תחושה שהם מבססים את טיעוניהם תוך כדי ניהול מספר הליכים במקביל בפני מותבים שונים. לבסוף, דחה בית המשפט המחוזי את טענת המבקשים כי המידע שנכלל בחוות הדעת שצורפו לבקשה השנייה הוסתר מהם על-ידי המשיבה, וקבע כי מדובר במידע שניתן היה לאתרו והמבקשים עצמם אף טענו כי ההחלטה בדבר הקמת העיר כרמיאל הייתה ידועה בציבור טרם המועד הקובע ואף קמה מחאה ציבורית נגד התוכנית.

4. מכאן הבקשה שלפניי, בה טוענים המבקשים כי היעתרות לבקשתם לא תחייב שמיעת ראיות בפעם השלישית, והם שבים וטוענים כי הסוגיות שנכללו בחוות הדעת שברצונם להגיש חשובות להכרעה בהליך וכן כי המידע העומד בבסיס חוות הדעת הוסתר מהם על-ידי המשיבה. אי הגשת חוות הדעת, כך נטען, תביא לפגיעה בחקר האמת ובזכות הקניין של המבקשים ועל-כן, יש להעדיף את אינטרס חשיפת האמת, גם אם משמעות הדבר פגיעה בכללי הפרוצדורה.

5. המשיבה מצידה סומכת ידיה על החלטתו של בית המשפט המחוזי וטוענת כי אין המדובר באחד מאותם המקרים החריגים שבהם יש להתיר לבעל דין להגיש ראיות נוספות לאחר סיום שלב ההוכחות. עוד נטען כי מדובר בניסיון לשינוי ההחלטה הראשונה שניתנה זה מכבר והפכה חלוטה וכי משלא נטען על ידי המבקשים שינוי נסיבות כלשהו המצדיק הגשת בקשה זו מחדש, דינה להידחות על הסף מטעם זה בלבד. לגופו של עניין טוענת המשיבה כי המבקשים אינם מסבירים מה הנפקות לכך שערב פרסום הודעה על כוונה להפקיע כבר גובשה לכאורה תכנית להקים את העיר כרמיאל או שתכנית שכזו נודעה בציבור שכן על פי עקרונות הפיצוי בדיני ההפקעה, הערכת המקרקעין נעשית  על פי תכונותיהם במועד הקובע תוך התעלמות מהשפעות הפרויקט שלשמו נעשית ההפקעה.

6. לאחר שעיינתי בהחלטתו המנומקת של בית המשפט המחוזי וכן בטענות הצדדים ובחוות הדעת שצירופן התבקש, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

           כפי שנפסק לא אחת, לערכאה הדיונית שיקול דעת רחב בשאלה האם להתיר צירופן של ראיות נוספות וערכאת הערעור לא תתערב בהחלטות בעניין זה אלא במקרים חריגים (ראו למשל: רע"א 3115/10 אשר לב נ' תכשיטי ר.א.ן גוב בע"מ, פיסקה 12 (23.6.2010); רע"א 9156/12 פז חברת נפט בע"מ נ' תחנת תדלוק ושרותים צבר בע"מ, פיסקה 7 (1.1.2013) רע"א 2948/15 חוסין נ' רשות הפיתוח, פס' 14-12 (1.7.2015) (להלן: עניין חוסין)). המקרה דנן אינו נמנה עם המקרים החריגים המצדיקים התערבות בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית, בייחוד בהינתן העובדה כי מדובר בבקשה שנייה להבאת ראיות לאחר ששלב ההוכחות כבר הסתיים (ראו עניין חוסיין פיסקה 14 והאסמכתאות שם).