רע"א 1868/15 יתדות ת.ש.מ.ו הוצאה לאור ופרסומים בע"מ נגד רות קוליאן ואח'

1. מונחת בפניי בקשה למתן רשות ערעור ולצידה בקשה לעיכוב ביצוע של החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד למתן צו עשה זמני (ת"א 25435-03-15, כב' השופט י' שפסר). על פי הצו שניתן, על המבקשת לפרסם בעיתון "יתד נאמן" לפחות מודעה אחת מטעם משיבה 1 (להלן: המשיבה) כחלק מתעמולת בחירות למפלגתה. זאת עד למועד האחרון הקבוע בחוק לפרסום תעמולת בחירות – ערב מועד הבחירות לכנסת ה-20 – דהיינו עד מחר, ה-16.3.2015 (להלן: ההחלטה ו- המועד הקובע).
   
   

           ההחלטה ניתנה על ידי בית המשפט המחוזי ביום שישי, 13.3.2015, כשעה לפני כניסת השבת. הבקשה למתן רשות ערעור והבקשה לעיכוב ביצוע הוגשו היום לבית משפט זה, והגיעו ללשכתי בשעה 15:30 לערך. ניתנה החלטה לפיה על המשיבה להגיב לבקשות עד לשעה 18:45.

           הבקשות דנן יוצרות תחרות מעניינת בין ההיבט העקרוני שכרוך בהן לבין סד הזמנים הדוחק האופף אותן. כל אחד מאלה, ובעיקר שילובם, הוא שיכתיב את התוצאה בעניינן.

2. המשיבה היא אישה חרדית העומדת בראש רשימת מועמדים עצמאית לכנסת, ששמה "ובזכותן – חרדיות עושות שינוי" (להלן: הרשימה). המבקשת היא הבעלים של עיתון "יתד נאמן" הנפוץ במגזר החרדי (להלן: העיתון). המשיבה פנתה לעיתון בבקשהלפרסם על דפיו מודעת תעמולה, במטרה לחשוף את קיומה של הרשימה לציבור התומכים הפוטנציאלי שלה. העיתון סֵרַב. להשלמת התמונה יצוין כי המשיבה פנתה לעיתון חרדי נוסף, ואולם בקשתה בעניינו התייתרה לנוכח מועד מתן ההחלטה ותדירות הפרסום של עיתון זה, ולכן לא נידרש אליה.

           על רקע סירוב העיתון, ולאחר ניהולם של הליכים שונים שיפורטו בהמשך, הגישה המשיבה לבית המשפט המחוזי בקשה למתן צו עשה זמני, אשר יחייב את העיתון לפרסם לפחות מודעה אחת מטעם המשיבה עד למועד הקובע. הבקשה התבססה על חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, התשס"א-2000 (להלן: חוק איסור הפליה). הצו הזמני נועד לעמוד בתוקפו עד להכרעה סופית בתובענה העיקרית, שעתידה להיות מוגשת על ידי המשיבה בתוך 7 ימים ואשר לעת הזו – טרם הוגשה.

3. בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה למתן צו עשה זמני. באשר לטענות המקדמיות שהועלו כנגד הבקשה נקבעו, בין היתר, הקביעות הבאות: ראשית, כי אין זהות בין הסעד הזמני לסעד הקבוע, שכן הראשון עניינו פרסום יחיד של מודעה לתכלית הבחירות, ואילו האחרון עניינו פרסומים כלליים של מודעות עתידיות וללא קשר לבחירות; שנית, כי המשיבה לא השתהתה בנסיבות העניין שכן פעלה בכל דרך אפשרית שעמדה לרשותה להפוך את סירוב העיתון על פיו.

           לגופם של דברים, נקבע כי סירוב העיתון לפניית המשיבה עולה כדי הפליה האסורה על פי חוק איסור הפליה, שאינה באה בכלל החריגים הקבועים בסעיף 3 לו. בית המשפט המחוזי הדגיש את עיקרון השוויון בבחירות, וכן את תעמולת הבחירות ככלי חשוב והכרחי לקיומן של בחירות חופשיות. במיוחד אמורים הדברים, נקבע בהחלטה, כאשר פרסום בעיתונות הוא אמצעי התקשורת העיקרי בחברה החרדית. מכאן הבקשות שבפניי. 

4. לטענת בא-כוח העיתון, העיתון פונה לציבור החרדי הליטאי, וחרד לקו האידיאולוגי העולה ממנו. לפיכך, כל המידע המפורסם בו מאושר על ידי ועדת רבנים. כך אופיו של העיתון מימים ימימה. המודעה שמבקשת המשיבה לפרסם בעיתון מהווה קריאה לשינוי ההלכה, מנוגדת ל"אני מאמין" של העיתון ולכן אין באפשרותו לפרסמה. צו העשה שניתן מהווה כפייה שלא כדין על העיתון, באופן המהווה פגיעה חמורה באוטונומיה הדתית-תרבותית שלו ובקהל קוראיו. עוד הדגיש בא-כוח העיתון את הפן הדיוני. על פי הנטען, השיהוי שנקטה המשיבה הביא למצב שבו הצו הזמני – המשנה מצב קיים – ניתן כשההליך העיקרי טרם הוגש. על אלה מוסיף בא-כוח העיתון בבקשה לעיכוב ביצוע, כי מאזן הנוחות נוטה לטובת העיתון וקהל קוראיו, שכן הפגיעה כתוצאה מפרסום המודעה היא בלתי הפיכה. כמו כן, קיום צו העשה הזמני שניתן יביא להפיכת הבקשה למתן רשות ערעור לתיאורטי ואקדמי לחלוטין.