רע"א 177/16 שותא שללאשוילי נ' זבולון עדירן בע"מ ואח'

           בקשת רשות ערעור על פסקי הדין של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בהפ"ב 53155-06-15 ובהפ"ב 9978-11-15, שניתנו בימים 24.9.2015 ו-6.12.2015 בהתאמה, על-ידי השופטת ב' טולקובסקי.

עובדות

1. בין הצדדים נתגלע סכסוך בקשר עם ביצוע הסכם שנכרת ביניהם לעבודות בנייה של בית מגורים. על רקע זה, ובהתאם לסעיף בוררות שנכלל בהסכם, פנו הצדדים להליך בוררות. המבקש טען כי המשיבה התרשלה בבנייה, ואילו המשיבה טענה כי היא לא התרשלה וכי המבקש חייב לה כספים. ביום 14.5.2015 ניתן פסק בוררות על-ידי הבורר שהוסכם, הוא המפקח על ביצוע הבנייה בפרויקט, מר ניסים שובל (להלן: הבורר). בפסק הבוררות התקבלו טענות המשיבה, ונקבע כי על המבקש לשלם לה סכום של 383,699 ש"ח (להלן: פסק הבוררות).

2. המבקש הגיש לבית המשפט המחוזי בקשה לביטול פסק הבוררות ובגדרה טען לקיומן של עילות הביטול לפי סעיפים 24(1), 24(2), 24(3), 24(4), 24(9) ו-24(10) לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק הבוררות). המבקש טען, בהתאמה, כי פסק הבוררות ניתן בהעדר הסכם בוררות בר תוקף, לכאורה כיוון שהוא לא הבין שיש סעיף בוררות בהסכם בשל כך שאינו דובר השפה העברית; כי הבורר נתמנה שלא כדין; כי הבורר פעל ללא סמכות; כי הבורר לא העניק לצדדים הזדמנות נאותה לטעון את טענותיהם ולהביא ראיות, כאשר הוא התעלם לחלוטין מחוות דעת של מהנדס מומחה, בה נקבע כי המשיבה אחראית לליקויי הבניה; ולבסוף, כי הבורר פעל במשוא פנים וניגוד עניינים, כיוון שהיה מצוי בקשר קודם עם המשיבה.

3. בפסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום 24.9.2015, נדחו כל טענות המבקש, פרט לטענה שלפיה הבורר התעלם מחוות דעת המהנדס שהוגשה מטעמו. בית המשפט קבע כי קיים הסכם בוררות תקף וכי הבורר נתמנה כדין, כאשר נאמר כי חזקה על המבקש כי הבין את תוכן ההסכם עליו חתם. בית המשפט הוסיף וקבע, כי לבורר הייתה סמכות להכריע בסכסוך, וכי אין לקבל את הטענות בדבר משוא פנים מצדו והיותו מצוי בניגוד עניינים. בהקשר האחרון, פורט כי טענות המבקש התבססו בעיקר על מכתב שנחתם על-ידי הבורר ביום 31.12.2014, בגדרו אישר הלה כי המשיבה ביצעה את הבנייה שעמדה במוקד המחלוקת בהתאם לתוכניות. נאמר כי בנסיבות אלה, וכאשר היה קיים קשר מקצועי בין הבורר לבין הצדדים מתוקף היותו מפקח על הבנייה, אמנם ייתכן כי לא היה רצוי למנותו לתפקיד הבורר. ואולם נאמר, כי הצדדים הסכימו על מינויו מתוך ידיעתם על אותם הקשרים, ובנסיבות אלה אין עילה להתערב במינוי זה או בהכרעת הבורר. עם זאת, ולמרות שמרבית טענות המבקש נדחו, קיבל בית המשפט את טענת המבקש כי קמה עילת ביטול לפי סעיף 24(4) לחוק הבוררות, שעניינה אי מתן הזמנות נאותה לצדדים להשמיע את טענותיהם, וזאת משום שהבורר לא התייחס לחוות דעת המהנדס שהוגשה מטעם המבקש, ואשר עשויה הייתה להיות לה חשיבות במקרה דנן. על כן החליט בית המשפט להשיב את העניין לבורר לצורך השלמת פסק הבוררות. יצוין כי משהגיע בית המשפט לתוצאה זו, הוא לא ראה לנכון לדון בפירוט בעילות הביטול הנוספות שנטענו, לפי סעיפים 24(9) ו-24(10) לחוק הבוררות.

4. ביום 1.11.2015 ניתן פסק בוררות משלים במסגרתו הבהיר הבורר כי חוות הדעת של המהנדס, אשר הוגשה מטעם המבקש, הועברה אליו לראשונה רק לאחר שנתן את פסק הבוררות. הבורר הוסיף כי אף לגופו של עניין, לאחר שעיין בחוות הדעת, לא מצא לנכון לשנות מהכרעתו הקודמת (להלן: פסקהבוררות המשלים).

5. ביום 4.11.2015 הגישה המשיבה בקשה לאישור פסק הבוררות ופסק הבוררות המשלים. בקשה זו הומצאה למבקש כדין ביום 8.11.2015. ביום 25.11.2015 הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי בקשה להארכת מועד להגשת תשובה לבקשת האישור של פסק הבוררות. ביום 6.12.2015 דחה בית המשפט את הבקשה שהוגשה להארכת המועד. בית המשפט ציין כי הבקשה למתן ארכה הוגשה לאחר חלוף המועד של 15 ימים ממועד הבקשה לאישור פסק הבוררות, וזאת בניגוד לסעיף 27(א) לחוק הבוררות ולתקנה 10 לתקנות סדרי הדין בענייני בוררות, התשכ"ט-1968. כן ציין בית המשפט, כי גם לגופו של עניין הבקשה אינה מגלה טעם מיוחד המצדיק מתן ארכה, מה גם שלא צורף תצהיר לאימות הטענות שהועלו בה. בהמשך לאמור, ועוד באותו היום, ניתן פסק דינו של בית המשפט לפיו אושר פסק הבוררות ופסק הבוררות המשלים. מכאן בקשת רשות הערעור שלפנַי.

טענות המבקש

6. המבקש הגיש את בקשת רשות הערעור ולצדה בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום 6.12.2015; וכן בקשה לצירוף ראיות נוספות בערעור. בקשתו לעיכוב ביצוע נדחתה בהחלטתי מיום 11.1.2016. לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, וכן בבקשה להוספת ראיות נוספות בערעור, החלטתי לדחות גם אותן, הכול כפי שיפורט.