ההחלטה נושא הבקשה
1.בפני בקשת רשות לערער על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כב' סגנית הנשיא השופטת יעל ייטב) מיום 26.7.17 בת"א 34518-05-17, בה נדחתה בקשת המבקש למתן צו מניעה זמני האוסר על המשיבים או מי מטעמים למכור, להשכיר, להחכיר או לבצע כל פעולה או דיספוזיציה, וכן לבצע עבודות בניה או שיפוץ וכל עבודה להשלמת שלד הבניין, בשתי יחידות דיור במצב שלד המצויות בקומה השלישית מעל קומת חנויות, בבניין שבחאלד א- טור, הרשום במשרדי מס רכוש כחלקה 140 בגוש 30764.
בהחלטה מיום 2.1.18 ביקשתי את תגובת המשיבים בנושא אחד בלבד; הטענה לפיה משיבים 3 ו-4 רכשו שניהם את אותה דירה בחלק המזרחי של הקומה, ואילו הדירה שבצד המערבי לא נרכשה ולא בוצעו בה עבודות. לאחר שהתקבלו תשובות המשיבים ותשובת המבקש, החלטתי לדחות את בקשת הרשות לערער, כמפורט להלן.
2.לטענת המבקש הוא רכש את שתי הדירות נשוא הבקשה ממשיב 1, ושילם עבורן סכום של 900,000 ₪. המבקש מוסיף וטוען כי בשנת 2006 הוסכם בינו לבין משיב 1 על כך שירכוש דירה אחת בבניין. בשנת 2010 הציע לו משיב 1 לרכוש שתי דירות, דהיינו את הקומה השלישית במלואה, לאחר שהיתר הבניה תוקן ואפשר בניה נרחבת יותר. לטענת המבקש הוא שילם למשיב בהתאם להתקדמות הבניה ובסך הכל סכום של902,000 ₪. זאת על אף שעל פי ההסכם ביניהם היה על המבקש לשלם למשיב סכום של 735,000 ₪. ביום 8.3.17 נחתם בפני עו"ד מסמך שבו אישר משיב 1 את מכירת שתי הדירות למבקש ואת קבלת מלוא התמורה עבורן, והתחייב למסור את שתי הדירות.
3.משיב 2 טען כי מדובר ב"תרגיל עוקץ" בין המבקש ומשיב 1, בנסיון לקבל את הדירות שאינו זכאי לקבלן. משיב 2 טען כי המבקש העלים מבית המשפט עובדות מהותיות, לרבות העובדה שהדירות נושא הבקשה נמכרו לשני רוכשים ששילמו עבורן את מלוא התמורה וקיבלו את החזקה בדירות כשהן במצב של שלד. משיב 2 תיאר את השתלשלות העניינים שלא אדרש כאן לכל פרטיה, טען כי הבקשה הוגשה בשיהוי והוסיף כי בידי משיב 3 הקלטה של שיחה עם המבקש, בה הודה המבקש בזכויותיהם של משיבים 3 ו-4 בשתי הדירות שבקומה השלישית.
הבקשה המקורית הוגשה נגד משיבים 1 ו-2 בלבד. במהלך הדיון ביקש המבקש לצרף את משיבים 3 ו-4 כמשיבים נוספים.
4.בית משפט קמא קיים שני דיונים בהם נחקרו המבקש, משיבים 1-3 ואנשים נוספים, ולאחריהם דחה את הבקשה לסעד זמני וביטל את הסעד הארעי שניתן, בהחלטה עליה מבקש המבקש לערער. בהחלטה המנומקת והמפורטת תוארו בהרחבה גרסאותיהם וחקירותיהם של הצדדים והעדים השונים, והבקשה נדחתה ממספר נימוקים: ראשית, המבקש פנה לבית המשפט בשיהוי. נקבע כי המבקש המתין שנים לפני שפנה לבית המשפט, על אף שלטענתו הוא המתין שנים לכך שמשיב 1 יבטיח את זכויותיו בדירה על ידי חתימה על ייפוי כח בלתי חוזר. גם לאחר קבלת היתר בניה ביום 31.1.17 נמנע המבקש מלהגיש בקשה לצו מניעה, וכך גם לאחר חתימת ההסכם בינו לבין משיב 1 בחודש מרץ 2017. עוד קבע בית משפט קמא כי בחקירת המבקש עלה כי הוא היה מודע במשך שנה לכל הפחות לטענת משיבים 3 ו-4 שהדירות נמכרו להם, ובכל זאת לא מצא לנכון להגיש תביעה או בקשה לסעדים זמניים, והבקשה הוגשה רק לאחר שמשיבים 3 ו-4 השלימו את התשלומים וקיבלו חזקה בדירות. נקבע כי די בשיקול זה כדי לדחות את הבקשה.
5.עוד קבע בית משפט קמא כי המבקש אינו זכאי לקבל סעד שביושר, לנוכח העובדה שלא צירף את משיבים 3 ו-4 לבקשה שהגיש על אף שהיה ידוע לו למעלה משנה לפני הגשת הבקשה על מכירת הדירות למשיבים אלה. בית המשפט ציין כי מתעוררים מספר סימני שאלה נוכח מערכת היחסים בין המבקש לבין משיב 1. בין היתר התייחס להתחשבנות המורכבת בין השניים; לעובדה שהמבקש שילם למשיב 1 סכום של 902,000 ₪ שהם למעלה מ-167,000 ₪ מעבר לתמורה המוסכמת, וזאת כאשר למבקש קשיים כלכליים; להעדר אסמכתא אובייקטיבית לתשלומים שבוצעו כאשר לא נחתם ייפוי כח בלתי חוזר; לעדות משיב 3 ועדות עד נוסף המעוררות סימני שאלה ומצטרפות לחוסר תום לב לכאורה באי גילוי מעמדם של משיבים 3 ו-4 כרוכשי הדירות. נקבע כי בשלב זה קשה להעריך אם המבקש היה חלק מהקנוניה נגד משיבים 3 ו-4, או שגם הוא רומה על ידי משיב 1, אך עובדה היא שהמבקש לא פעל באופן כלשהו להזהיר את צדדי ג' מרכישת הדירות שנמכרו לו לטענתו. לאור כל אלו קבע בית משפט קמא כי די בחוסר תום הלב של המבקש כדי לדחות את הבקשה .
6.בית המשפט דן גם ב"מקבילית הכוחות" שבין עילת התביעה ומאזן הנוחות, וקבע כי אמנם קיימת עילת תביעה הראויה להתברר, אולם מתעוררים סימני שאלה של ממש באשר לזכויותיו הנטענות של המבקש ולראיות לכאורה. זאת בין היתר בכך שהמבקש לא הציג ראיות אובייקטיביות לתשלומים (עובדה המעלה סימני שאלה לנוכח היות המבקש אדם משכיל העובד כמנהל חשבונות); בכך שהמבקש אישר בחקירתו מספר פעמים את השיחה המוקלטת בה הסכים כי ככל שמשיב 1 יאשר את מכירת הדירות למשיבים 3 ו-4 הוא יוותר על טענותיו לזכויות בדירות אלו, ועוד. מסקנת בית משפט קמא היתה כי לא זו בלבד שקיימת חולשה מבחינת עילת התביעה והראיות לכאורה, אלא שמאזן הנוכחות גם הוא נוטה באופן מובהר לטובת המשיבים, אשר הציגו ייפוי כח בלתי חוזר לפיו רכשו את הדירות, שילמו את מלוא התמורה, קיבלו את החזקה בדירות והחלו לשפצן. לאור כל אלו נדחתה הבקשה למתן סעד זמני.
טענות המבקש, דיון והכרעה
7.בבקשה שבפני מבקש המבקש ליתן לו רשות ערעור, לקבל את הערעור ולקבל את הבקשה לצו מניעה שנדחתה בבית משפט קמא. לחלופין הוא מבקש לקבל את צו המניעה במתכונת מצומצמת, כך שיאסור על תפיסת חזקה בנכסים ולחלופין יאסור על ביצוע כל דיספוזיציה בנכס.
ב"כ המבקש הבהיר בפתח הבקשה כי הוא מודע להלכות המצמצמות את התערבות ערכאת הערעור בהחלטות בעניין צווים זמניים, אולם הגיש את הבקשה כיון שלטענתו דחיית הבקשה לסעד זמני תעקר מתוכן את ההליך. לטענתו בית משפט קמא לא הביא בחשבון מספר עובדות מהותיות שיש להן, לטענתו, השלכה קריטית על הבקשה.
8.אני סבורה שהחלטת בית משפט קמא הביאה בחשבון את העובדות והטענות הרלוונטיות והתייחסה אליהן בהנמקה מפורטת. לא שוכנעתי מטענות המבקש כי קיימות עובדות מהותיות שלא הובאו בחשבון ושיש בהן כדי לשנות את התוצאה המתבקשת, כפי שאפרט להלן:
העובדה שמשיב 1 אישר את קיומה של עסקה עם המבקש אינה משפיעה על התוצאה הראויה, שכן כאמור טענת יתר המשיבים היא שמדובר בקנוניה בין המבקש למשיב 1, ובכל מקרה משיב 1 אינו נתפס כגורם נייטרלי שיש לייחס מעמד מיוחד לגירסתו אל מול גירסאות יתר המעורבים.
הטענה שמשיבים 3 ו-4 שניהם בעליה של אותה דירה אף היא אינה מסייעת למבקש, שכן משיבים 3 ו-4 הבהירו בתגובתם לבקשה שבפני כי משיב 3 הוא בעל הדירה המזרחית ומשיב 4 הוא בעל הדירה המערבית. משיב 2 הבהיר בתגובתו כי בשלב מסויים נפלה טעות קולמוס בייפוי הכח שניתן למשיב 3, אולם זו תוקנה במסמכים מאוחרים יותר, כך שאין מחלוקת בין משיבים 3 ו-4 באשר לחלוקת הזכויות ביניהם בין שתי הדירות. בעניין זה טען ב"כ המבקש בתגובתו כי ייפויי הכח הבלתי חוזרים המסדירים זכויות אלו ניתנו בזמן בו היה צו המניעה בתוקף, והעלה טענות נוספות בנוגע למסמכים. אינני סבורה שהליך זה הוא המסגרת הדיונית המתאימה לבירור שאלות אלו. לעניינו, די בתגובות המשיבים 2-4 כדי להבהיר שחלוקת הזכויות בדירות בין משיבים 3 ו-4 ברורה, כך שכל אחד מהם מחזיק באחת הדירות. בנסיבות אלו גם אין חשיבות לשאלה אם בוצעו שיפוצים בשתי הדירות או באחת מהן, שכן גם אם באחת הדירות לא בוצעו שיפוצים, אין משמעות הדבר שבעליה אינו ידוע או אינו עומד על זכויותיו בדירה. אני דוחה, איפוא, את הטענה שבית משפט קמא התעלם מעובדות מהותיות שיש בהן כדי להשפיע על התוצאה הראויה.
9.יש לדחות את הבקשה גם מטעמים נוספים:
שיהוי – המבקש טוען שהמועד לפיו יש לבחון את השיהוי איננו מועד תחילת הסכסוך אלא המועד בו נולד הצורך בסעד של צו מניעה. גם אם אקבל עמדה זו, קיים במקרה זה שיהוי לא מבוטל, שכן כל המועדים הנזכרים בהחלטת בית משפט קמא התרחשו חודשים או שנים לפני הפניה לבית המשפט. המועדים המאוחרים ביותר הרלוונטיים לענייננו הם קבלת היתר הבניה בינואר 2017 וחתימת ההסכם במרץ אותה שנה, כאשר הבקשה לסעד זמני הוגשה ביום 17.5.17. בבקשה לסעד זמני ובתצהיר המצורף לה אין התייחסות לנושא ואין פירוט של הנסיבות שהצדיקו הגשת הבקשה במועד בו הוגשה.
הימנעות מצירוף משיבים נדרשים - אין מחלוקת על כך שהמבקש היה מודע לטענת משיבים 3 ו-4 לפיה רכשו את הדירות לכל המאוחר כשנה לפני הגשת הבקשה. המבקש ידע, איפוא, כי משיבים אלה עלולים להיפגע באופן מהותי אם תתקבל בקשתו, ובכל זאת נמנע מלצרפם לבקשתו המקורית. משיבים אלו צורפו רק במהלך הדיון ביום 1.6.17, אליו הגיעו על אף שלא היו בעלי דין ולא הוזמנו. ההימנעות מצירוף משיבים אלו מעוררת תמיהות וספקות באשר למניעיו של המבקש.