בפניי בקשת רשות לערער.
1. עניינה של הבקשה בהחלטת בית משפט השלום (כב' השופטת ד' פיינשטיין, 19.7.15), אשר דחתה בקשה של המבקשת (התובעת בבית משפט קמא) להורות על מחיקתה של המשיבה (נתבעת 5 בבית משפט קמא) מכתב התביעה בת.א. 18346-07-15 (להלן – התביעה).
2. ברקע בקשתה של המבקשת להורות על מחיקת המשיבה מן ההליך עמד הסדר תשלום חוב, אליו הגיעה המבקשת עם המשיב הפורמלי, הוא בעלה לשעבר של המשיבה. לשיטת המבקשת, החלטת בית משפט קמא כופה עליה התדיינות עם המשיבה, אשר כלפיה אין למבקשת טענות כלשהן. מבחינתה ההליך מול המשיבה, בנקודת הזמן הנוכחית, הוא מיותר.
3. דין בקשת הרשות לערער להתקבל. אעמוד על השיקולים העומדים ביסוד מסקנה זו.
4. נקודת המוצא לדיון היא, כי התובע הוא אדון לתביעתו (ראו רע"א 7070/14 עזבון המנוח אבו ליל ז"ל נ' עזבון המנוח אלפהום (14.1.15)). כלל זה כפוף לשיקולים של הגינות וצדק, כמו גם לשיקולים של אינטרס ציבורי ובהם מניעת בזבוז לריק של זמן שיפוטי.
5. במקרה זה, לא הייתה הצדקה עניינית מספקת לדחות את בקשת המבקשת להורות על מחיקת המשיבה מן ההליך. השיקול שעמד ביסוד החלטתו של בית משפט קמא היה, שהמשיבה כפרה בחוב הנטען על ידי המבקשת, בעוד שבעלה לשעבר הגיע להסדר לתשלום החוב, והודיע כי יתבע אותה על מחצית סכום ההסדר. בנסיבות אלה, הותיר בית משפט קמא את התביעה נגד המשיבה על כנה, על מנת שזו תוכל להתגונן מהתביעה, ואם זו תידחה, יוכל הדבר לשמש הגנה כנגד תביעה אפשרית של בעלה לשעבר.
6. שיקולים אלה אינם משכנעים. בנקודת הזמן הנוכחית, למבקשת אין כל טענות כלפי המשיבה, העשויות להצדיק קיומו של הליך בינה ובין המשיבה. הליך כאמור גם אינו דרוש על מנת למנוע קיפוח זכויותיה של המשיבה, שכן אם וככל שיתקיים הליך עתידי בין המשיבה ובין בעלה לשעבר, מלוא טענות ההגנה שבפיה יהיו שמורות לה. אין טעם בניהולו של הליך כאמור גם משום שלא צפוי כי תוצאותיו, יהיו כאשר יהיו, יהוו מעשה בית דין כלפי בעלה לשעבר של המשיבה. בנסיבות אלה, אין בנמצא שיקולים של הגינות וצדק, לרבות מניעת עיוות דין מן המשיבה, העשויים להצדיק את הותרת ההליך כנגד המשיבה על כנו בניגוד לעמדתה של המבקשת. גם שיקולים של יעילות דיונית אינם עשויים להצדיק את הותרת ההליך כנגד המשיבה על כנו. יש ממש בטענת המבקשת, כי שיקולים אלה מצדיקים דווקא היענות לבקשתה להורות על מחיקת המשיבה.
7. בהקשר זה, לא מצאתי כוח משכנע בטענות המשיבה. זו טוענת, כי סכום החוב הנטען בתביעה נמוך יותר מן הסכום בו התחייב בעלה לשעבר במסגרת הסדר החוב מול המבקשת. ברם, גם אם הדבר נכון, אין בכך כדי לאלץ את המבקשת לנהל הליך שאין לה חפץ בו מול המשיבה. אזכיר, כי כל טענותיה של המשיבה, ובכלל זה לעניין שיעור החוב, שמורות לה לעת הליך עתידי (אם וככל שיתנהל) מול בעלה לשעבר. מענה זה משיב גם לטענתה של המשיבה, כי בפיה טענות טובות כנגד החוב לו טוענת המבקשת בתביעה. בהקשר זה, אין יסוד לטענת המשיבה, כאילו מחיקתה מן ההליך תביא לכך שהחוב לו טוענת המבקשת כלפיה יהיה בחזקת "חוב קיים ומוכח", או כאילו קבלת הערעור תהיה, כביכול, "צעד בלתי הפיך".
8. גם טענותיה של המשיבה, כי נדרשה להוצאות רבות במסגרת ההליך בבית משפט קמא, אינן עשויות להצדיק את הותרתו על כנו בעניינה. לעניין זה גם לא הונחה תשתית מספקת, העשויה להצדיק התנייה של מחיקת המשיבה מן ההליך בחיוב המבקשת בהוצאות נוספות לאלה שנקבעו במסגרת ההליך בבית משפט קמא. בהקשר זה, גם לא שוכנעתי, כי ההליך מצוי בשלב מתקדם, באופן המצדיק את הותרת המשיבה בגדריו, ומה גם שטרם התקיים בו קדם משפט.
9. בנסיבות אלה, יש הצדקה במקרה להתערב בהחלטת בית משפט קמא, כחריג לכלל לפיו ערכאת ערעור אינה נוטה להתערב בשיקול דעתה של הערכאה המבררת בקביעת סדרי הדיון בהליך המתנהל בפניה. אף יש הצדקה למתן רשות לערער כאמור על יסוד האמור בסיפא להוראת סעיף 52(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד – 1984, לפיו יש מקום למתן רשות לערער על החלטה אחרת הניתנת בגדריו של הליך אזרחי, בין היתר, מקום בו "עלול להתנהל הליך מיותר או בדרך שגויה".
10. התוצאה של כל האמור היא, כי אני מקבל את בקשת הרשות לערער, דן בה כבערעור, מכוח תקנה 410א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (באין התנגדות מאת הצדדים להפעלת הסמכות האמורה), ומקבל את הערעור. בהתאם לכך, אני מורה על מחיקת המשיבה מכתב התביעה. המשיבה תישא בשכר טרחת עו"ד של המבקשת בסך של 5,000 ₪. לסכום זה אין לצרף מע"מ. הוא ישולם עד ליום 1.2.16. הוא משקף את היקף העבודה שנדרש במסגרת הליך זה, את הקביעות לעיל, ואת העובדה שהמבקשת, משרד עו"ד, ייצגה את עצמה בהליך.
ניתנה היום, י"א טבת תשע"ו, 23 דצמבר 2015, בהעדר הצדדים.
