רע"א 1554/16 י.ש. אבן ישראל בע"מ נ' ראובן שולמן ואח'

השופט נ' סולברג:

1. האם רשאי בית המשפט להורות על המרת בטוחה בבטוחה אחרת ללא הסכמת הנושה? מהם השיקולים שעליו לשקול בבואו לעשות כן, והאם יש להבחין בין בטוחות מסוגים שונים?
2. בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט ע' שחם) בת"א 22897-05-15 מיום 22.2.2016, שבגדרה נדחתה בקשת המבקשת להמיר את הערת האזהרה הרשומה על נכס שבבעלותה, בערבות בנקאית.

רקע

3. בין כלל הצדדים להליך קיימות מחלוקות עובדתיות הנוגעות להערת אזהרה הרשומה על נכס מקרקעין (להלן: המקרקעין) המצוי בבעלות המבקשת, חברת י.ש. אבן ישראל בע"מ (להלן: חברת אבן ישראל). לפי תיאורה של המבקשת, זהו האופן שבו התגלגלו הדברים: המשיב 3, אשר איצ'ר, הלווה בעבר כספים בסכומים גדולים למשיב 1, ראובן שולמן. בשלב מסוים דרש איצ'ר משולמן בטוחה כנגד חוב בסך של 300,000$; לבקשתו של שולמן, נאותה המבקשת, חברת אבן ישראל, לרשום הערת אזהרה על המקרקעין שבבעלותה. ההערה נרשמה כהערה על צורך בהסכמה לפי סעיף 128 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969, ומנימוקים שונים שאינם מענייננו כעת, לא נרשם בה צורך בהסכמתו של איצ'ר לעשיית עסקה במקרקעין, אלא בהסכמתו של המשיב 2, אייל אושדי. שולמן סבר כי החובות שהובטחו בהערת האזהרה נפרעו, ולכן יש למחוק את הערת האזהרה; אולם אושדי סרב לעשות כן. משכך, הגיש שולמן כתב תביעה למחיקת הערת האזהרה. אציין, כי במסגרת ההליכים צורפה חברת אבן ישראל כתובעת עיקרית בתיק. כפי שעולה מן הבקשה שלפני, כתב התביעה הוגש מאחר וחברת אבן ישראל היתה בעיצומו של משא ומתן לעריכת עסקה במקרקעין, אשר בחלוף הזמן הבשיל לכדי הסכם חתום (להלן: הסכם המכר).

4. לעומת זאת, לפי תיאורם של אושדי ואוצ'ר, כעולה מכתבי הטענות, הערת האזהרה כלל לא נרשמה כבטוחה לחובו של שולמן לאוצ'ר, אלא כבטוחה לחובו של שולמן למשיב 4, איתמר זר, כאשר ההערה נרשמה על שמו של אושדי בדרך של המחאת זכות, משום שזר היה חייב סכום זה לאושדי. חוב זה לא נפרע עד היום, ועל כן, לטענתם, אין מקום להורות על מחיקת הערת האזהרה.

5. אושדי ואוצ'ר הגישו אפוא כתב הגנה, וכמו כן הגישו כתב תביעה שכנגד, לאחר שחברת אבן ישראל חתמה על הסכם המכר, ובו עתרו לקבלת צו המצהיר על ביטול ההסכם, וכן למחיקת הערת האזהרה שנרשמה לזכותה של החברה שרכשה את המקרקעין במסגרת הסכם זה; לחלופין, התבקש בית המשפט לחייב את הנתבעים שכנגד לשלם לאושדי סכום של 1,158,000 ₪, המשקף את החוב של 300,000$ שחייב שולמן לאושדי, שבגינו נרשמה הערת האזהרה.

הבקשה לסעד זמני והבקשה להמרת ערובה  

6. במסגרת ההליך, ולאחר שנחתם הסכם המכר, הגישה חברת אבן ישראל בקשה לסעד זמני למחיקת הערת האזהרה, וזאת לנוכח הנזקים החמורים הנגרמים לחברה מחמת קיומה של ההערה, בשל החתימה על הסכם המכר. אושדי, אוצ'ר וזר (להלן ביחד: המשיבים) התנגדו לבקשה, מפאת היותה חופפת לסעד העיקרי בתיק והיותה בלתי הפיכה. בדיון שהתקיים בבקשה המליץ בית המשפט למבקשת, מטעם זה, למחוק את הבקשה; וכך עשתה.

7. בסמוך לכך, הגישה חברת אבן ישראל בקשה חלופית, שכותרתה "בקשה להמרת הערת האזהרה בערבות בנקאית". הבקשה התבססה על כך שבמסגרת התביעה שכנגד קצבו התובעים שכנגד את סכום החוב הנטען שחב שולמן לזר (1,158,000 ₪). לאור זאת עתרה החברה להפקדתה של ערבות בנקאית אוטונומית בקופת בית המשפט על מלוא סכום התביעה שכנגד, ובכך יתאפשר למחוק את הערת האזהרה, אשר לפי טענת המשיבים עצמם אינה מיועדת אלא לכיסוי החוב האמור. לפי הנטען בבקשה, הפקדתה של ערבות כזו משפרת את מצבם של המשיבים, שכן בלעדיה יקשה עליהם להוציא לפועל את פסק הדין, אף אם יִפסק לטובתם. בנוסף נטען כי אי-הסכמה להצעה זו הריהי חוסר תום לב וניסיון פסול להפעיל לחץ על החברה.

8. המשיבים התנגדו לבקשה זו בהסתמך על שלושה נימוקים מרכזיים. ראשית, נטען כי אין מדובר בסעד זמני אלא בבקשה שתוצאתה אינה הפיכה, ואשר תייתר את ניהול ההליך כולו, כולל התביעה שכנגד; שנית, נטען כי קבלת הבקשה תהפוך את נטל הראיה והשכנוע, משום שבמצב הנוכחי על התובעים להוכיח שפרעו את החוב על מנת שיוכלו לבצע עסקה בנכס, ואילו אם תתקבל הבקשה יצטרכו המשיבים להוכיח כי הכספים שבערבות הבנקאית מגיעים להם. שלישית, דווקא הבקשה היא זו שהוגשה בחוסר תום לב משום שהחברה התקשרה כבר עם חברה אחרת בהסכם המכר, על אף שידעה על קיומה של הערת האזהרה, וכעת היא מבקשת מבית המשפט ליתן פתרון בדיעבד למעשיה-שלה.