רע"א 1500/17

1. בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (השופט ע' עיילבוני) בפר"ק 29526-10-16, בה נקבע כי ערבות בנקאית אוטונומית שמומנה על-ידי המשיבה 1, חברה בהקפאת הליכים (להלן: החברה), לא תמומש לטובת המבקשים בשלב זה של ההליך.

2. המבקשים משמשים כוועד ונציגות של בעלי זכויות בפרויקט בניה, שהתקשרו עם חברה קבלנית בשם י.ע.ז. חברה לבנייה ופיתוח בע"מ (להלן: י.ע.ז) בהסכם לביצוע עבודות ההקמה של הפרויקט. י.ע.ז, מצדה, העסיקה את החברה כקבלן משנה לביצוע עבודות מסוימות. במסגרת ההסכם בין המבקשים לי.ע.ז נקבע כי י.ע.ז תמציא למבקשים ערבות בנקאית אוטונומית בשיעור מסוים. כך נעשה, באמצעות בנק לאומי לישראל בע"מ, אלא שבהסכמת הצדדים פוצלה הערבות לשניים, כאשר חצייה מומן על-ידי י.ע.ז וחצייה מומן על-ידי החברה.

3. החברה הגישה בקשה להקפאת הליכים, וצו הקפאת הליכים ניתן ביום 26.10.2016. בו ביום התקבלה בבנק דרישה מאת המבקשים לחילוט הערבות הבנקאית. נאמני החברה הגישו לבית המשפט בקשה בעניין זה, ובהחלטתו נקבע כי הערבות לא תחולט ללא קבלת אישור בית המשפט של פירוק. המבקשים הגישו בהתאם לכך בקשה לאישור חילוט הערבות, ועל כך ניתנה ההחלטה מושא בקשת רשות הערעור.

4. בהחלטה ציין בית המשפט כי הוא מודע היטב להלכה הפסוקה, לפיה הכלל הוא שכוחה של הערבות הבנקאית האוטונומית יפה גם שעה שעסקינן בחברה המצויה בהליכי חדלות פרעון, לרבות הקפאת הליכים, וכי לכלל זה חריגים בודדים, המתקיימים במצבים קיצוניים של מרמה מצד המוטב או בקיומן של נסיבות מיוחדות. אף על-פי כן החליט בית המשפט שאין מקום להתיר את חילוט הערבות בשלב זה, משום שבין המבקשים לבין נאמני החברה נטושה מחלוקת באשר לטיב היחסים החוזיים ביניהם (אם ישנם כאלו), ובאשר לחיובים כספיים בין המבקשים לחברה. בית המשפט קבע, כי מצב דברים זה מצדיק לעכב את ההכרעה בשאלת חילוט הערבות, כך שתוכרע לפני מתן החלטה בכל בקשה אחרת שהגישו הנאמנים, למינוי מומחה מטעם בית המשפט לעריכת בירור באשר למאזן החובות והזכויות בין המבקשים לחברה בקשר לפרויקט. בית המשפט הוסיף כי ככל שתתקבל הבקשה, יהיה זה נכון להמתין עם חילוט הערבות עד למועד מתן חוות דעת מטעם המומחה, ולפי תוצאותיה; ואילו ככל שתידחה הבקשה – אזי תחולט הערבות הבנקאית לאלתר.

           על החלטה זו מוגשת בקשת רשות הערעור שלפני.

5. דין הבקשה להידחות וזאת מבלי צורך לבקש תשובה מאת המשיבים, מאחר שאינה עומדת בתנאי סעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, הקובע כי רשות לערער על החלטה אחרת תינתן רק כאשר שוכנע בית המשפט שללא דיון בערעור באופן מיידי "יהיה בכך כדי להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים או שעלול להיגרם לצד להליך נזק של ממש, או שעלול להתנהל הליך מיותר או בדרך שגויה". בית המשפט המחוזי טרם הכריע בשאלה אם בענייננו מוצדק להחיל את החריגים לכלל שלפיו יש לחלט את הערבות הבנקאית; כל שנקבע בהחלטה הוא שבנסיבות העניין קיימת אפשרות שכזו, באופן המצדיק להמתין לסיומו של בירור המתנהל בעניין. רק לאחר שהעניין יתברר יכריע בו בית המשפט, בהתאם לתוצאות הבירור. עולה אפוא כי ההחלטה מסתכמת בכך שבשלב זה לא תחולט הערבות. המבקשים אמנם סבורים, מנימוקים שונים, כי שגה בית המשפט המחוזי בקביעתו זו, וכי כבר בשלב זה ניתן לקבוע בוודאות שניתן לחלט את הערבות. ברם, אין מקום להיזקק לטענות אלו משום שהמבקשים לא הראו כיצד החלטתו הזמנית של בית המשפט המחוזי, הדוחה את ההכרעה בשאלת החילוט לתקופת מה, תפגע בהם באופן ממשי ותסב להם נזק של ממש, מעבר לטענה הכללית בדבר הפסדים הנגרמים להם. אין הצדקה אפוא לדון בבקשת המבקשים בעת הזו, כאשר כלל לא ברור שההחלטה הסופית שיתן בית המשפט המחוזי תסב להם פגיעה. בשולי הדברים אוסיף כי העיון בכתבי הטענות שהוגשו בבית המשפט המחוזי, כמו גם בהחלטת בית המשפט המחוזי, מלמד כי בין המבקשים לבין נאמני החברה מצויות מחלוקות עובדתיות של ממש, המשליכות על השאלה הנדונה, ולפיכך גם לגוף העניין דומה שיש טעם בהחלטת בית המשפט המחוזי להמתין להכרעה בדבר מינוי מומחה ולבחינת חוות דעתו אם ימונה.

6. סוף דבר שהבקשה נדחית, ומשלא נתבקשה תשובה אין צו להוצאות.

           ניתנה היום, ‏ג' באדר התשע"ז (‏1.3.2017).