רע"א
בית המשפט העליון
|
1080-15
01/04/2015
|
בפני המשנה לנשיאה :
א' רובינשטיין
|
| - נגד - |
המבקש:
דן אבידן
עו"ד אריאל לוין
|
המשיב:
עידן זוטא
עו"ד דוד קוגן
|
| החלטה |
א. בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בלוד (השופט י' שינמן) בע"א 5132-10-14 מיום 14.01.15, במסגרתו התקבל ערעור המשיב על פסק דינו של בית משפט השלום בפתח תקוה (השופטת ש' קמיר-וייס) בת"א 49627-06-11 מיום 18.8.14. במוקד הבקשה, שאלת קיומה של יריבות משפטית בין המבקש למשיב, בפרשה שעניינה טענת רשלנות בקשר לרישום פטנט.
רקע והליכים
ב. ביום 15.9.08 פנה המבקש למשרדי חברת "Patent4u limited" (להלן החברה), הרשומה באנגליה, כדי לבחון אפשרות לשימוש בשירותיה לרישום שני פטנטים – האחד הומצא על-ידי המבקש, והשני על-ידי המבקש ושני שותפים נוספים. בעל השליטה בחברה (להלן מרק) הוא אביו של המשיב, והשניים עבדו בחברה בתקופה הרלבנטית. בימים 10.10.08 ו-24.11.08 הגישה החברה שתי בקשות ראשוניות, בשם המבקש, לרישום פטנטים אצל רשם הפטנטים האנגלי (להלן הרשם). ביום 24.2.09 נחתם חוזה בין המבקש לבין החברה, לפיו תערוך החברה ותגיש את בקשות הפטנט של המבקש לרשם. לאחר חתימת החוזה, בימים 2.3.09 ו-24.4.09, הגישה החברה לרשם שתי בקשות מעודכנות וערוכות. בעבור שירותי החברה שילם המבקש 94,771 ₪ בשיקים שונים.
ג. ביום 12.5.09 קיבלה החברה את תגובת הרשם, לפיה יש להגיב להסתייגויותיו עד ליום 24.11.10, ולא – תדחה הבקשה. ביום 26.5.09 העבירה החברה את תגובת הרשם לשותפו של המבקש לפטנט, וביום 29.9.09 נמסר למבקש מכתב מאת מרק המיידע אותו כי החוזה ביניהם עסק רק בהגשת בקשת הפטנט, וכי החברה אינה מחויבת להמשך הטיפול בבקשה לאחר הגשתה. לאחר המועד האחרון שנקבע במכתב הרשם, ביום 29.6.11 הגיש המבקש תביעה בבית המשפט השלום נגד מרק והחברה, וביום 8.11.11 הגיש כתב תביעה מתוקן שצירף את המשיב כנתבע; יוער, כי מרק הוא פושט רגל והחברה חדלת פרעון.
ד. המבקש טען בבית משפט השלום, כי הנתבעים התרשלו בטיפול בבקשות רישום הפטנטים. זאת שכן לא ביצעו בדיקת פטנטאביליות ("כשירות פטנט"); לא חיפשו ובדקו האם רשומים פטנטים דומים; הגישו את הבקשות הראשוניות כפי שנמסרו להם על-ידי המבקש, מבלי לערוך בהם כל שינוי. המשיב טען, כי אין יריבות בינו לבין המבקש. זאת שכן החוזה לטיפול בבקשות רישום המבקש נערך מול החברה ולא מול המשיב; מרק הוא בעל השליטה בחברה, בעוד המשיב הוא עובד שכיר בלבד; ומי שטיפל בפועל בבקשות היה מרק. לטענתו, המבקש צירף אותו לכתב התביעה רק לאחר שנודע לו כי לא יוכל להיפרע מן החברה וממרק בשל מצבם הכלכלי. בתגובה טען המבקש, כי לפעילות החברה אין כל משמעות משפטית מאחר שלא נרשמה כדין בישראל, כנדרש בסעיף 346(א) לחוק החברות, תשנ"ט-1999 (להלן החוק). עוד טען, כי המשיב הוצג בפניו כאחד ממנהלי המשרד, וכי הוא שותף לפעולותיו של מרק.
ה. סעיף 346(א) לחוק קובע:
- (א)חברת חוץ לא תקיים בישראל מקום עסקים, ובכלל זה משרד להעברת מניות או לרישום מניות, אלא אם כן נרשמה כחברת חוץ לפי הוראות סעיף זה ושילמה את אגרות הרישום והפרסום שקבע השר לפי סעיף זה.
ו. בית משפט השלום קיבל את טענות המבקש ופסק, כי אין משמעות משפטית לפעילותה המקומית של חברת חוץ אשר אינה רשומה בישראל. כן נקבע כי, מרק והמשיב פעלו כשותפים בחברה; זאת – על סמך עדותה של המזכירה לשעבר במשרד; מסמכים רשמיים של המשרד, מהם ניתן להסיק כי למשיב מעמד מיוחד במשרד; ומספר פטנטים שנרשמו על-ידי המשיב. בית משפט השלום פסק, כי מרק והמשיב התרשלו בטיפולם בעניינו של המבקש, וכי על המשיב לשלם לו 100,000 ש"ח בתמורה לכסף ששולם על-ידיו. לצד זאת, דחה בית משפט השלום את תביעתו של המבקש לפיצוי נוסף בגין רשלנות בסך 150,000 ש"ח, שכן לא הוכח שנגרם לו נזק.
ז. המשיב ערער על פסק הדין, ובית המשפט המחוזי קיבל את ערעורו. בית המשפט המחוזי קבע, כי בסעיף 346(א) לחוק אין כל איסור על חברה זרה, שאינה רשומה בישראל, לבצע עסקים, ואין הדבר מפחית ממעמדה כחברה בישראל. בנוסף מצא בית המשפט המחוזי, כי המשיב פעל בחברה כשכיר בלבד, ולכן אין לחייבו בחובות החברה עצמה. הוכרע, כי המבקש יחזיר למשיב את הסכום ששולם לו במסגרת פסק דינו של בית משפט השלום.