רע"א 10221/16 שלמה טום ויילר ואח' נ' שילוני שמחה

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופט ב' ארנון) בתנ"ג 22387-05-15 מיום 14.12.2016, בה נקבע כי המבקשים יוכלו להגיש חוות דעת ביקורתית-משלימה של מומחה מטעמם, שתתייחס לאמור בחוות הדעת של המשיבים; אך לא יוכלו להגיש חוות דעת כלכלית-כוללנית לתמיכה בעמדתם, החורגת מכך.

רקע

2. המשיבים, שמחה וברוריה שילוני, הגישו בקשה לאישור תביעה נגזרת נגד חברת אופטיבייס בע"מ, נושאי משרה בחברה ובעלי השליטה בה. עיקרה של הבקשה מבוסס על הטענה כי החברה ביצעה שלוש הקצאות של מניותיה לבעל השליטה בה במחיר נמוך באופן ניכר משווי המניות, וכן כי בעל השליטה ניצל הזדמנויות עסקיות של החברה ורכש לעצמו נכסים במקום להציעם לחברה, ואף מכר נכסים אלו לחברה תוך שהוא נהנה מרווח גבוה. לבקשה לא צורפה חוות דעת של מומחה מתחום הכלכלה.

3. נושאי המשרה הגישו תשובה לבקשה לאישור, שנתמכה בחוות דעת של פרופ' עופר. כתגובה, ביקשו שילוני מבית המשפט כי יתיר להם להגיש חוות דעת ביקורתית בתגובה לחוות דעת זו. בית המשפט המחוזי קיבל את הבקשה בהחלטה מיום 29.5.2016, תוך שהוא קובע כי חוות הדעת מכילה טענות בלתי-צפויות שיש בהן כדי להפתיע את המשיבים, באופן המצדיק להתיר הגשת חוות דעת נגדית של מומחה מטעמם. בקשת רשות ערעור על החלטה זו נדחתה על-ידי ביום 8.7.2016 (רע"א 5165/16).

4. המבקשים, שהם בעלי השליטה בחברה, הם תושבים זרים ומשכך הושגה הסכמה דיונית כי יגישו תשובתם לבקשה רק לאחר שזו תתורגם לאנגלית ותומצא כדין למקום מושבם. כך נעשה, ותשובתם לבקשה הוגשה ביום 7.6.2016. לתשובה זו לא צורפה חוות דעת, אף שהיא מפנה לחוות הדעת שצרפו נושאי המשרה מאת פרופ' עופר.

5. שילוני הגישו חוות דעת ביקורתית מאת רו"ח אברהם, בהתאם להחלטת בית המשפט, ביום 6.9.2016, יחד עם תשובתם לתשובות המשיבים לבקשה לאישור תביעה נגזרת. לאחר שהוגשה חוות דעת זו הגישו נושאי המשרה מזה ובעלי השליטה מזה בקשות לבית המשפט המחוזי בנוגע להיקפה של חוות דעת ולאפשרות להשיב לה. בעלי השליטה, המבקשים דכאן, ביקשו כי ינתן להם להגיש בשלב זה חוות דעת נגדית מכוח תקנה 129(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות) שתתמוך בכלל טענותיהם. שילוני הביעו הסכמה לכך שבעלי השליטה ונושאי המשרה יגישו חוות דעת ביקורתית ביחס לחוות הדעת של רו"ח אברהם, אולם התנגדו לכך שזו תהיה חוות דעת כלכלית וכוללנית.

6. בית המשפט המחוזי אימץ את עמדתם של שילוני בהקשר זה. נקבע כי העובדה שבעלי השליטה הגישו את תשובתם מבלי לצרף אליה חוות דעת מומחה, תוך שהם מודעים להיתר שניתן לשילוני לצרף חוות דעת נגדית; תוך הפניה לחוות הדעת של פרופ' עופר; ומבלי לטעון לזכות להגשת חוות דעת עצמאית ונפרדת מטעמם – מלמדת שיש לראות אותם כמי שסמכו ידיהם על חוות הדעת של פרופ' עופר, וכמי שלא היו מעוניינים בהגשת חוות דעת נפרדת מטעמם. במצב דברים זה, הענות לבקשתם לצרף כעת חוות דעת כללית תקנה להם יתרון דיוני שאינו מוצדק, הן ביחס לנושאי המשרה (אשר בוודאי רשאים להגיש רק חוות דעת ביקורתית בשלב זה), הן ביחס לשילוני, שלאחר שהתמודדו עם חוות הדעת של פרופ' עופר יאלצו להתמודד בשלב דיוני זה עם חוות דעת נוספת. עוד נקבע, כי תקנה 129(ב) לתקנות מקנה לבעל דין זכות להגיש חוות דעת נגדית 'באותו עניין' שבו הוגשה חוות הדעת על-ידי בעל הדין שכנגד; לפיכך, בנסיבות שלנו משמעות הדבר היא כי בעלי השליטה רשאים להגיש חוות דעת ביקורתית בלבד, שתתייחס לחוות הדעת של רו"ח אברהם.

           מכאן בקשת רשות הערעור שלפני.

טענות הצדדים

7. בבקשה נטען, ראשית, כי שגה בית המשפט המחוזי כשקבע כי המבקשים סמכו ידיהם על חוות הדעת של פרופ' עופר, וכי זו הוגשה כביכול מטעמם. תשובת המבקשים לבקשה לאישור תביעה נגזרת הוגשה כשבעה חודשים לאחר הגשת חוות הדעת של פרופ' עופר, ואין בכך שהללו הפנו לחוות דעת זו בתשובתם כדי ללמד על כך שהיא הוגשה כביכול מטעמם. שנית, נטען כי שגה בית המשפט כשקבע שהיה על המבקשים לצרף חוות דעת לתשובתם לבקשה לאישור תביעה נגזרת. זאת, משום ששילוני עצמם לא הגישו חוות דעת לתמיכה בבקשתם מעיקרא, כך שבאותה עת לא נדרשו לענות לטענות שבמומחיות. החלטת בית המשפט שאפשרה לשילוני להגיש חוות דעת ביקורתית ניתנה כשבוע-ימים לפני שהוגשה תשובת המבקשים לבקשה, כאשר מדובר בהחלטה חריגה גם לשיטת בית המשפט המחוזי עצמו. במצב זה, לא היו צריכים המבקשים להגיש באותה עת חוות דעת מטעמם. לנתבע יש זכות בסיסית לקבל את חוות הדעת של התובע ולהגיש בתגובה חוות דעת נגדית מטעמו, וכאשר תשובתו ניתנת לפני שהוגשה חוות דעת כזו, הוא זכאי להגיש חוות דעת נגדית לאחר שזו תובא לעיונו. שלישית, שגה בית המשפט בפרשנות המצמצמת שנתן לתקנה 129(ב) לתקנות. בית המשפט סבר כי לפי התקנה מוגבלת התייחסותו של בעל דין לחוות הדעת שהוגשה לפניו רק לאותו עניין שבו עוסקת חוות הדעת. משמעותה של פרשנות זו היא שאם תובע מגיש חוות דעת מקצועית מטעמו, הריהו 'אונס' את הצד שכנגד להתייחס אך ורק לדוקטרינה המקצועית שנכללה בחות הדעת הראשונה, ומונע ממנו להביא בחוות הדעת מטעמו טענות ונימוקים אחרים שאינם מתכתבים בצורה ישירה עם חוות הדעת הראשונה. לבסוף נטען כי שגה בית המשפט בקבעו שהיתר להגשת חוות דעת יקנה יתרון דיוני למבקשים אל מול שילוני ויסרבל את ההליך, שכן אין לשילוני להלין אלא על עצמם בכך שלא הגישו את חוות הדעת שלהם במועד; ומשום שההליך מצוי בשלב מקדמי ביותר, ישיבת קדם-משפט קבועה לסוף חודש פברואר, ומאידך גיסא הפגיעה במבקשים – המעוניינים להעלות טענות שבמומחיות כלכלית ולא יוכלו לעשות כן במסגרת ההליך – גדולה.