רמ"ש על קביעת נזקקות לפי חוק הנוער

1. בפניי ערעור על פסק דינו של בית משפט לנוער בבית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת הבכירה עדנה בן לוי) בתנ"ז 7881-07-13 מיום 10.12.15 (להלן: "פסק הדין").

2. בפסק הדין קמא קבע בית המשפט קמא כדלקמן:

א.         מעבר להסכמת המערערת להכרזת הנזקקות של הקטינים, התקיימו במקרה דנן, לנוכח הזנחת הטיפול בקטינים עת היו במשמורת המערערת, עילות נזקקות לפי חוק הנוער (טיפול והשגחה), התש"ך - 1960 (להלן: "חוק הנוער"), כדלקמן:

            סעיף 2(2) לחוק – "האחראי על הקטין אינו מסוגל לטפל בו או להשגיח עליו או שהוא מזניח את הטיפול או ההשגחה".

            סעיף 2(6) לחוק – "שלומו הגופני או הנפשי נפגע או עלול להפגע מכל סיבה אחרת".

ב.         על אף שנקודת המוצא היא שכל ילד צריך לגדול בבית הוריו, במקרה דנן לא חל שינוי אצל המערערת, ואין מנוס מהוצאות הקטינים למסגרות חוץ ביתיות.

ג.          יש לאמץ את הערכתו של ד"ר רוני סרור , פסיכולוג קליני, אשר ערך בדיקת מסוגלות הורית להורי הקטינים, והתרשמותו מהאם (המערערת) היתה כי במצבה הנוכחי היא אינה מסוגלת לטפל בילדים. רק לאחר טיפול רגשי ארוך טווח, חידוש הקשר עם הקטינים בצורה הדרגתית ותחת בקרה, יהיה ניתן לשקול החזרת הקטינים למשמורת האם. 

ד.         גם פסיכולוגית קלינית מטעם המערערת, הגב' כרמיה אוריין, סברה כי יש מקום להחזיר את המשמורת על שני הקטינים 4 ו – 5 (הילדים הקטנים ביותר) לאם, אך זאת רק לאחר כניסת האם להליך טיפולי ממשי , מעמיק וממושך, דבר שלטעמה של השופטת קמא טרם התקיים. 

ה.         לאור כל אלה סיכמה השופטת קמא את מסקנתה, כי כיום אין למערערת מסוגלות הורית הנדרשת לגידול ילדיה כראוי. רק לאחר שתעבור טיפול מעמיק וארוך טווח על ידי איש טיפול מוסמך ובהתאם לשיפור שיחול אצלה, יהיה ניתן לבחון כל החלטה שהתקבלה לגבי כל אחד מהקטינים.

3. לאור כל אלה, כאמור, הושארה הכרזת הנזקקות על כל הקטינים, ונדחתה בקשת המערערת להחזרת הקטינים 4,5 למשמורתה.