א. התביעה וההליכים שבעקבותיה
1. תביעה שעניינה במתחם שבו פועלת עתה התחנה המרכזית "החדשה" של אגד בירושלים, ושלפנים פעלה שם התחנה "הישנה". המדובר בחלקת אדמה, הידועה כגוש 30075 חלקה 160.
2. התובע הוא הקדש דתי-משפחתי, המתנהל בביה"ד הרבני להקדשות בירושלים. שתי הנתבעות הן חברות הקשורות בהפעלת מתחם התחנה המרכזית הנ"ל.
3. אין מחלוקת, כי בידי הנתבעות 105750 חלקים מתוך 109130 חלקים של החלקה הנ"ל, שהם כ-96.9% מהחלקה. עניינה של התביעה דנן בכ-3.1% הנותרים.
4. הסעדים שהתובע עותר להם (בסעיף 12 של כתב התביעה המתוקן) הם:
"(א) להזמין את הנתבעות לדין, ולחייבן להציג
בפני התובע את כל חוזי השכירות של דיירי התחנה המרכזית הישנה והחדשה, וזאת בין אם אלה הנתבעות ובין אם מי מטעמן וכן את כל התקבולים ששולמו למי מהנתבעות ע"י המשתמשים השונים.
(ב) להצהיר כי התובע זכאי לקבל שווי דמי שימוש ראויים וחלקו בתקבולים הנובעים מהנכס (הן בעבר והן בעתיד) בהתאם לחלקו מהנתבעות, הן בגין הכספים אותם הן קיבלו ועדיין מקבלות שלא כדין בעבור חלקו של התובע בחלקה (לרבות תקבולים בגין שכ"ד, חברת אחזקה וכל תקבול אחר), והן את הכספים המגיעים לתובע כתוצאה מהשימוש שהנתבעות עושות לשימושן האישי בחינם בשטח, בעיקר לצרכי הפעלת שירותי התחבורה וזאת בצרוף תשלומי ריבית והצמדה כדין.
(ג) לחילופין, באם יסרבו הנתבעות לעשות כן, לחייבן לסלק את המחוברים אותם הן חיברו לחלקה וזאת מבלי לקבל את רשותו של התובע, בנוסף לתשלום חלקו היחסי של התובע בכספים שקיבלו הנתבעים עד היום.
(ד) לחייב את הנתבעות בהוצאות תביעה זו בתוספת שכר טרחת עו"ד בצרוף מע"מ כדין".
5. בכתב ההגנה המתוקן כופרות הנתבעות בזכויות שהתובע טוען כי יש לו במקרקעין הנ"ל, והן מוסיפות וטוענות, כי אפילו היו לתובע זכויות כלשהן, עדיין אין הוא זכאי לסעדים שהוא עותר להם, או לפחות לרוב רובם.
6. במשך פרק זמן משמעותי, בקשו הצדדים, בהסכמה, שלא להתקדם בהליכים. היה זה בשל מו"מ לפשרה, ובשל עניינים הקשורים לגיבוש חומר וללימודו. גם לאחר שנקבע כי יש לבצע צעדים שונים לצורך התקדמות בהליכים, נתבקשו ארכות, כאשר בשלבים הראשונים היה זה מתוך הסכמה הדדית. החל משלב מסויים, נתבקשו דחיות מטעם הנתבעות, לצורך איתור מסמכים, אשר נתקלו בהתנגדות מצד התובע. דברים שנאמרו בהחלטה מ-14.9.04 מסכמים את מה שרלבנטי בהקשר זה, ועל כן אביאם כלשונם:
"לאחר שקילת טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, שאין להעתר לבקשה הנוכחית, לדחיית הדיון הקבוע ל-27.10.04. זאת בשונה מהחלטה קודמת שניתנה ביחס לבקשה דומה, אשר בה נעתרתי לבקשת הנתבעת (צ"ל: הנתבעות-ר.י.), חרף התנגדות התובע.
לנוכח השתלשלות העניינים עד כה ומכלול נתוני התיק, אין מקום להעתר לבקשת הדחייה שעל הפרק, ובמיוחד אין להעתר לה לנוכח הסכמת התובע, כי אם בחיפושי הנתבעות יימצאו מסמכים נוספים שניתן להגישם, הרי שלא תבוא התנגדות לכך.
על האמור לעיל אוסיף, כי אם הצדדים יגיעו להסדר כספי, בהמשך לדברים שעלו בדיון מ-13.9.04, אשר יביא להסכמת התובע לדחיית הדיון, הרי שאסכים לדחות הדיון. אוסיף עוד, כי אם יתברר בדיעבד שהתובע ידע כי יש מקום להעתר לבקשת הדחיה, ובכל זאת סרב לה, עלול הדבר להתבטא לחובתו בכל הנוגע לפסיקת הוצאות".
7. לאחר שהצדדים הגישו את שחפצו להגיש לקראת שמיעת הראיות, התקיימו שתי ישיבות הוכחות, סמוכות זו לזו, אשר במסגרתן העידו כמה וכמה עדים: מטעם התובע העידו עו"ד ירון רבינוביץ' (שהוא אחד מנאמני ההקדש) ואלון מוסיוף, שהקדימו והגישו תצהירי עדות ראשית, וכן השמאי אלעד גרשונוביץ, שהוגשה חוות דעת אשר נערכה על ידיו. מטעם הנתבעות העיד מאיר תורג'מן, שהגיש תצהיר עדות ראשית. כמו כן העיד מטעמן, חיים אמסלם - אשר טיפל בענייני הנכס הנדון בשלבים שונים מטעם התובע, ונכח באולם בית המשפט במהלך הדיון - ללא הגשת תצהיר. ככלל, העדים היו יותר "מרכזי נתונים", מאשר עדים "קלאסיים".
לעניין חוות דעת משפטית מאת עו"ד אייזנשטיין, שבקשו התובעים להגיש, הוחלט, כי התובעים לא רשאים להגישה כראיה (ראו החלטה מ-1.2.05).
8. בהחלטה האחרונה הנ"ל, גם נדחתה בקשה נוספת של הנתבעות "לעיכוב המשך הליכי משפט", תוך שנאמרו הדברים הבאים:
"לעניין עיכוב ההליכים - גם כן מקובלת עליי עמדת התובע. זאת מכח הטעמים הכלולים בתגובתו, ובהמשך להחלטתי מ-14.9.04, אשר הנתונים שביסודה לא השתנו, ואם השתנו - הרי, שבכל הנוגע לעיכוב ההליכים, השינוי הוא יותר לחובת הנתבעות מאשר לזכותן.
אוסיף, כי בעבר נעתרתי לבקשת הנתבעות, ואפשרתי עיכוב ממושך למדיי, אך במסגרת ההחלטה מ-14.9.04, וגם עתה, אני סבור, שאין הצדקה לעיכובים נוספים.