ריקי טוביה נ' חנה שרף (מתנות שרף)

פסק דין

לפנינו תביעת התובעת להפרשי שכר, דמי הבראה, פדיון חופשה, פיצויי פיטורים, שכר עבודה לחודש 8/09, פיצוי בגין פיטורים בניגוד לחוק עבודת נשים ופיצוי בגין אי הפרשה לקרן פנסיה ואבדן זיכוי מס.

עובדות

לנתבעת חנות מתנות במרכז המסחרי בנווה יעקב.

התובעת הועסקה כזבנית בשכר שעתי בחנותה של הנתבעת מיום 1.3.08 עד ליום 1.5.09.

התובעת ילדה ביום 1.5.09 ויצאה לחופשת לידה אשר מועד סיומה היה 9.8.09.

אין מחלוקת שהתובעת לא שבה בפועל לעבודה אצל הנתבעת לאחר חופשת הלידה.

אין מחלוקת שהתובעת התפטרה מעבודתה.

התובעת החלה לעבוד בעבודה אחרת ביום 1.9.09.

ביום 8.9.09 נתנה התובעת לנתבעת מכתב בו הודיעה על הפסקת עבודתה בחנות וביקשה לשלם לה פיצויי פיטורים, דמי הבראה וביצוע גמר חשבון.

הנתבעת לא הפרישה לתובעת לפנסיה. לאחר הגשת התביעה שילמה הנתבעת לתובעת סך 692 ₪ בגין אי הפרשה לפנסיה.

המחלוקות שעלו מכתבי הטענות

מכתב התביעה וכתב ההגנה עלו המחלוקות הבאות:

שיעור השכר השעתי: לטענת התובעת, הוסכם בין הצדדים ששכרה ההתחלתי של התובעת יעמוד על 22 ₪ לשעה וכי לאחר שלושה חודשים יועלה שכרה ל-24 ₪. בניגוד להסכם לא שילמה הנתבעת לתובעת שכר שעתי בסך 24 ₪ לאחר שלושה חודשים. הנתבעת הכחישה כי סוכם שתשלם לתובעת 24 ₪ לשעה לאחר שלושה חודשים.

שעות העבודה: לטענת התובעת שעות עבודתה היו בימים א'-ה' בשעות 9:00-13:00 ו-16:00-19:00, וביום ו' משעה 9:00 עד 12:00 או 13:00. לטענת הנתבעת שעות עבודת התובעת היו 3 ימים בשבוע בשעות להן טענה התובעת ובשלושת ימי השבוע הנותרים התובעת עבדה חצי יום, קרי: במשמרת בוקר בלבד או במשמרת אחר הצהריים בלבד.

נסיבות סיום העבודה: התובעת טענה שהיא התפטרה בשל הרעת תנאים מוחשית בעבודה שהתבטאה בסירובה של הנתבעת להעסיקה לאחר חופשת הלידה, החל מיום 9.8.09, בהיקף המשרה בו עבדה עד ללידה ודרשה מהתובעת להסכים לצמצום משרתה כך שתעבוד רק בשעות אחר הצהריים. משלא הסכימה התובעת לכך הודיעה לה הנתבעת כי היא תהיה בחופשה ללא תשלום עד שתסכים לכך וכתוצאה מכך התובעת הגישה לנתבעת מכתב התפטרות ביום 8.9.09. לעומתה טענה הנתבעת שהתובעת לא הגיעה לחנות מיד לאחר חופשת הלידה אלא באיחור של כשבוע וביקשה שהנתבעת תאפשר לה להביא עמה לעבודה את התינוקת שלה בנימוק שעל התובעת להניק אותה. הנתבעת סירבה לכך אך הציעה לתובעת לעבוד בשעות אחר הצהריים בלבד כדי להקל עליה את ההתמודדות עם הצורך שלה להיות עם בתה. התובעת לבסוף התפטרה שלא בשל הרעת תנאים מוחשית אלא בשל סירובה המוצדק של הנתבעת לאשר לתובעת להגיע לחנות עם בתה התינוקת.

צמצום היקף המשרה בניגוד לחוק עבודת נשים: התובעת טענה שהיא זכאית לפיצוי בשל פגיעה בהיקף משרתה לאחר חופשת הלידה וביקשה פיצוי בסך 10,000 ₪ לפי סעיף 13א(1) לחוק עבודת נשים. הנתבעת הכחישה זכאות התובעת לפיצוי בנימוק שלא פגעה בהיקף משרת התובעת.

שכר חודש 8/09: התובעת ביקשה לפסוק לה שכר עבור חודש אוגוסט 2009 בטענה שהיא הייתה מוכנה ומזומנת לעבוד החל מיום 9.8.09 אך אי עבודתה נבעה מדרישת הנתבעת מהתובעת להסכים לצמצום היקף משרתה. הנתבעת הכחישה זכאות התובעת לשכר חודש 8/09 באשר התובעת לא עבדה בחודש זה.

חופשה והבראה: הצדדים חלוקים ביניהם בשאלה אם התובעת קיבלה את מלוא זכויות בגין חופשה והבראה.

אי הפרשה לפנסיה: לא הייתה מחלוקת בין הצדדים על כך שהנתבעת לא הפרישה עבור התובעת הפרשות לפנסיה וכי הנתבעת שלמה לתובעת סך 623 ₪ לאחר הגשת התביעה כפיצוי על כך. התובעת תבעה גם פיצוי בסך 409 ₪ בגין אבדן זיכוי מס.