פסק דין
1.משנת 1999 מחזיק העותר אקדח ברישיון. הרישיון ניתן לו בשל עבודתו באיזור זכאי. ביום 26.5.2013 החליט המשיב 1 לבטל את הרישיון, כשהוא נסמך על המלצת המשיבה 3. ערר שהוגש על ההחלטה נדחה על ידי המשיבה 2. מכאן העתירה, ובה מבקש העותר לבטל את החלטת המשיבים 1-2 ולצוות על השבת רישיונו.
2.לשם השלמת התמונה אציין, כי בשנת 2009 ביטל המשיב 1 את רישיונו של העותר, בטענה כי הוא העסיק שב"ח. עתירה שהגיש העותר לבית משפט זה נתקבלה, והרישיון הוחזר לידיו (עת"מ 74/10, כב' הנשיא ד' חשין). לטענת העותר – מאז ועד היום ממשיכה המשטרה לרדת לחייו בניסיון להביא לביטול רישיונו, וזה אכן בוטל לבסוף, בהחלטת המשיב 1 כאמור.
3.החלטת המשיבים 1-2 נסמכת, כאמור, על המלצת המשיבה 3, לפיה העותר מצוי בקשר עם עבריינים, ומכאן הסכנה כי הנשק יפול לידיהם, או ייעשה בו שימוש שלא כדין, ומכאן הסכנה הנשקפת מהחזקת הנשק על ידי העותר. היא מוסיפה על כך חשד לעבירה בסמים קשים שעבר העותר.
4.במהלך הדיון בעתירה שמעתי, בהסכמת ב"כ העותר, במעמד צד אחד את נציגי המשטרה (קמ"ן ורכז מודיעין), ואלה ביקשו לתאר בפניי את הטעמים המוליכים, להבנתם המקצועית, לכלל מסקנה בדבר הסכנה הנשקפת מהמשך החזקת הנשק על ידי העותר, כשהם מפנים אותי למידע מודיעיני שהובא לעיוני.
5.במאמר מוסגר אציין, כי בהחלטותיהם של המשיבים 1-2 הביאו האחרונים בחשבון שיקול נוסף, והוא נעוץ בעובדה, כי נגד העותר מתנהל תיק פלילי בעבירה של העסקת שב"ח. במהלך הדיון בעתירה הבהיר ב"כ המשיבים, כי בעקבות פניה שלו לועדת הערר הובהר לו, כי ההחלטה אינה נסמכת על העבירה של הסעת השב"ח, וכי ציונה במסגרת ההחלטה בטעות יסודו.
6.המשיבים אינם חולקים על טענת העותר, לפיה המבחן לביטולו של רישיון אינו כמבחן המשמש את הרשות המינהלית בסירובה ליתן רישיון מלכתחילה. ובכל זאת חלוקים בעלי הדין בשאלה, האם המידע שבידי המשטרה מגיע כדי הצדקת ביטולו של הרישיון בו אוחז העותר.
7.המבחן לביטולו של הרישיון בו עסקינן הוא קיומו של חשש סביר לשלום הציבור אם ימשיך העותר ויחזיק בנשק (ראו למשל בג"צ 799/80 שללם נ' פקיד הרישוי לפי חוק כלי היריה התש"ט-1949 פ"ד לו(1) 317 (1981)). ביישומו של המבחן יש להביא, כאמור, בחשבון השיקולים את העובדה, כי עניין לנו בביטול של רישיון קיים, בו אוחז העותר מזה למעלה מעשור שנים, להבדיל מסירוב ליתן רישיון מלכתחילה.
8.כאמור, בהסכמת ב"כ העותר שמעתי במעמד צד אחד את נציגי המשטרה, ואלה הציגו בפניי חומר מודיעיני, והוסיפו עליו הסברים על מנת לשכנע מדוע הותרת הרישיון בידי העותר עשויה לסכן את שלום הציבור. מטבע הדברים לא אוכל לומר דבר אודות תוכן הדברים. בחינת אמירה כללית אציין את שעולה גם מטיעוני המשיבים, כי מסקנתה של המשטרה בדבר סכנה הנשקפת לשלום הציבור מהמשך החזקת הנשק בידי העותר נסמכת על התרועעותו של העותר עם עבריינים. אלא שמדבריהם של אנשי המודיעין לא יכולתי להבין, כי טיבו של קשר זה שמקיים העותר עם עבריינים חורג מקשר חברתי, ולכל היותר עסקי. לא יכולתי לראות, בין בהסברים שהביאו בפניי, לא כל שכן במידע המודיעיני שהונח לפניי, קשר שעניינו פעילות פלילית בה קשור העותר, מכל סוג שהוא. אין צריך לומר, העותר לא נחקר מעולם אודות פעילות שכזו. אגב כך אומר, כי לא הובא בפניי חומר כלשהו בקשר עם עבירת הסמים המיוחסת לעותר, ולכן ממילא לא אוכל לתת עליה את דעתי, לא כל שכן להביאה בחשבון השיקולים, העשויים להוליך לביטולו של הרישיון.
9.כאשר אלה הם פני הדברים סברתי, כי בחומר שבידי המשטרה יש כדי לבסס חשש סביר לשימוש בלתי נאות בנשק מצידו של העותר, ומכאן שלא יכולתי לראות כסבירה את מסקנת המשיבה 3 בדבר החשש הסביר לשלום הציבור מהמשך החזקתו של הנשק בידי העותר, ברישיון אותו הוא מחזיק מאז שנת 1999. מכאן שגם החלטת המשיבים 1-2 אינה סבירה.
אין צריך לומר, אם יקרום המידע שבידי המשטרה עור וגידים, ויצביע ביתר שאת על פעילות של העותר העשויה להוליד מעורבות שלו בפלילים, לא כל שכן מעורבות שלו ממש בפלילים, בידי המשטרה לשוב ולהמליץ בפני המשיב 1 על ביטול הרישיון. לעת הזו אינני רואה כי כזה הוא המצב.
10.סוף דבר, משום הטעמים הללו, הנני מבטל את החלטת המשיבים 1-2 ומורה על השבת הרישיון לידיו של העותר. לפי נסיבות העניין אינני עושה צו להוצאות.
ניתן היום, י"ד טבת תשע"ד, 17 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים.