רחמים בנימין נ' מוסאי ישראל

פסק דין

1.תביעה כספית שעניינה אי תשלום חוב שחב הנתבע לתובע בגין רכישת סחורה, כפי המפורט בכרטסת הנהלת החשבונות של התובע.

התובע היה, במועדים הרלוונטיים לתובענה, הבעלים של עסק הקרוי "מחסן לכיש לחקלאי". הנתבע רכש מהתובע במועדים שונים תשומות לחקלאות. על פי כרטסת הנהלת החשבונות של התובע, רכש הנתבע מאת התובע תשומות בסכום כולל של 40,174 ₪ ושילם על חשבון הרכישות סכום כולל של 30,132 ₪. על פי הכרטסת, חובו של הנתבע לתובע נכון ליום 28.7.05 עומד אפוא על הסך של 10,042 ₪.

2.הנתבע מאשר, כי אמנם רכש מאת התובע סחורה, אלא שלטענתו, כוללת הכרסת שורה שעניינה "חיוב כרמל מערכות", שסכומה 10,614 ₪.

הנתבע טוען, כי אינו יודע מהיכן הגיע החיוב, ומדוע חוייב בגינו. הנתבע טוען, כי שילם לחברת כרמל מערכות (להלן:- "כרמל"), ממנה רכש קרטונים סך של 98,000 ₪, כאשר כרמל מאשרת, כי עם התשלום האמור, הנתבע לא נותר חייב לה סכום כלשהו.

לטענת הנתבע, הוא זה שפנה אל התובע על מנת שיזכה אותו בזיכויים שונים המגיעים לו, אולם התובע אמר שאין כל בעיה, כיוון שהוא סוגר את העסק.

3.הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית מטעמם ונחקרו על תצהיריהם. בתום הדיון סיכמו הצדדים בעל פה.

4.לטענת התובע, במהלך חודש אוקטובר 2004 פנה אליו הנתבע וביקש לרכוש ממנו סחורה של כרמל, ככל הנראה, עקב העובדה ששיקים שמסר הנתבע לכרמל חוללו. התובע טוען, כי ניתן ללמוד זאת גם מתוך ההסכם אליו הגיע הנתבע עם כרמל באשר לפירעון חובו כלפי כרמל, ממנו ניתן ללמוד כי לנתבע היה חוב אצל כרמל.

הסחורה נרכשה מכרמל וסופקה ישירות לביתו של הנתבע על ידי כרמל, כאשר החיוב יצא אל התובע אשר הזמין את הסחורה מכרמל.

5.בתמיכה לטענותיו צרף התובע את תעודות המשלוח המעידות על משלוח סחורה מכרמל ישירות אל משקו של הנתבע במושב זרחיה וכן הציג את החשבונית מכרמל, שיש בה פירוט של הסחורה שסופקה לנתבע, כאשר השוואת המחירים המצויינים בה אל מול המחיר המצויין בכרטסת הנהלת החשבונות כסכום שחוייב בו הנתבע, מלמדת על התאמה, כאשר התובע מסביר, כי הרוויח סכום של 20 אגורות על כל קרטון.

יצויין, כי על פי צו בית המשפט נשלחו תעודות המשלוח לתיק בית המשפט על ידי כרמל. התעודות שנשלחו על ידי כרמל זהות לתעודות שצורפו על ידי התובע.

6.הנתבע לעומת זאת מסביר, כי אין כל הגיון, כי ירכוש את הסחורה מאת הנתבע, כאשר הוא רכש ישירות את הסחורה מכרמל.

7.לאחר ששמעתי את הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי יש מקום לקבל את התביעה.

8.יצויין, כי אף אחד מן הצדדים לא מצא מקום לצרף את החשבונית נשוא רכישת הקרטונים על ידי הנתבע מהתובע, לטענת הנתבע כלל לא הוצאה חשבונית כאמור.

אציין בהקשר זה, כי ראוי היה שמי מן הצדדים יציג החשבונית האמורה, לגבי הנתבע עצמו, הרי שלאור טענתו, כי לא רכש מהתובע את הסחורה, הרי שראוי היה כי היה מציג את כרטסת הנהלת החשבונות שלו הרלוונטית לאותו מועד וכן את ספרי הנהלת החשבונות שלו מהם ניתן היה ללמוד, כי אכן הסחורה האמורה אינה מוכרת לו ולא מופיעה בספריו.

עניין זה מהותי יותר מבחינתו של הנתבע, שכן, הגם שהתובע לא צרף את החשבונית, הרי שהחיוב האמור מופיע בספריו, כך שזה כלול בספרי הנהלת החשבונות שלו כחיוב.

9.הנתבע כאמור טען, כי לא היתה לו כל סיבה לרכוש סחורה מאת התובע, שכן הוא רכש סחורה ישירות מכרמל.

בעדותו אישר הנתבע, כי מאז סגר את החשבון בכרמל הוא אינו רוכש סחורה ישירות מכרמל אלא מגורם שלישי.

10.במהלך הדיון הועבר לתיק בית המשפט כרטיס הנהלת החשבונות של הנתבע בכרמל, אשר הועבר על ידי כרמל לב"כ הנתבע.

אציין, כי ההדפסה בכרטיס זה אינה ברורה וקיים קושי של ממש לקרוא את הכרטיס, אך ניתן ללמוד מהכרטיס, כי הנתבע הפסיק לרכוש מכרמל סחורה לקראת סוף שנת 2004. על פי מה שניתן להסיק מהכרטסת הרי שבחודש אוגוסט 2004 רכש הנתבע סחורה בסכום של 16,558.21 ₪ כאשר בחודש יולי היקף הרכישות לאחר זיכויים עמד על כ- 89,000 ₪ ואילו לאחר מכן, מופיעה רכישה אחת בשיעור של 3,790.80 ₪ (ככל הנראה בחודש אוקטובר 2004, וכן כוללת הכרטסת בתקופה זו מספר זיכויים). יוצא אם כן, כי במועד סמוך למועד שבו נרכשה סחורה מאת התובע, הפסיק הנתבע לעבוד ישירות אל מול כרמל והיקף רכישותיו מכרמל היה נמוך.