רחמילוב נ' מדינת ישראל

1. בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע בעפ"ג 49168-12-17 (כב' סג"נ י' צלקובניק וכב' השופטות י' רז-לוי, ו-ג' שלו) מיום 7.3.2018, בגדרו נדחה ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום בבאר שבע (כב' השופט י' עטר) בת"פ 36435-12-16 מיום 14.11.2017.

רקע והליכים קודמים

2. המבקש הורשע על-פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון בעבירות של התפרצות לבית מגורים, גניבה, ושימוש ברכב ללא רשות (עבירות לפי סעיפים 406(ב), 384, ו413ג לחוק העונשין, התשל"ז-1973 (להלן: חוק העונשין), בהתאמה).

           על-פי עובדות כתב האישום, המבקש קיבל מידע לגבי הימצאות כספת בתוך בית מגורים בבאר שבע (להלן: הבית) וערך מספר תצפיות עליו במשך כחודשיים. ביום 12.12.2016 התקשר לבעלת הבית, התחזה לפועל ואמר לה לצאת מהבית. לאחר שעזבה, טיפס על גג בית צמוד, קפץ לחצר, פרץ לבית והלך לחדר השינה, שם הייתה ממוקמת הכספת, במטרה לגנוב אותה. המבקש ניתק את מקלט הווידאו שהיה מחובר למצלמות האבטחה, ובהמשך ניתק מקיר חדר השינה את הכספת וגנב אותה יחד עם 16,000 ש"ח שהיו בתוכה ועם מקלט הווידאו. לאחר מכן, נסע מהמקום ומסר את הכספת לגורם עלום שם. כמו כן, ביום 1.12.2016 נטל המבקש את רכבה של אמו, נהג בו ללא רשותה ונטש את הרכב במקום אחר.

3. הסדר הטיעון בין הצדדים לא כלל הסכמה עונשית, אולם הוסכם, בין היתר, כי הטיעונים לעונש יידחו עד לאחר קבלת תסקיר בעניינו של המבקש, בגדרו תיבחן שאלת ביטול הרשעתו, תוך שהמשיבה הבהירה כי היא אינה מחויבת להמלצת שירות המבחן וכי תעתור לעונש מאסר בפועל.

4. ביום 28.9.2017 התקבל תסקיר שירות המבחן, שעמד על נסיבותיו האישיות של המבקש, יליד 1993 וללא עבר פלילי. על פי התסקיר, המבקש נטל אחריות על ביצוע העבירות וטען כי ביצע אותן מכיוון שהיה מצוי בלחצים כלכליים. אולם, שירות המבחן התרשם כי העבירות בוצעו בשל מאפייני אישיותו הילדותיים וקשייו להפעיל שיקול דעת ולחשוב על השלכות מעשיו. שירות המבחן עוד התרשם כי המבקש אינו מביע מוטיבציה לבחון את דפוסיו ובחירותיו באופן ביקורתי וכי למבקש קווי אישיות מניפולטיביים. עם זאת, שירות המבחן התרשם כי המעצר וההליך הפלילי מהווים עבור המבקש גורם מרתיע ומציב גבולות.

           לפיכך, שירות המבחן המליץ על הטלת צו מבחן למשך שנה ועונש מסוג של"צ בהיקף של 180 שעות, תוך שהעריך שמאסר בפועל או מאסר בעבודות שירות יפגעו בהליך השיקומי-טיפולי ובפרנסתו של המבקש. כן המליץ שירות המבחן, לא בלי התלבטות, על ביטול הרשעתו נוכח גילו הצעיר, תפקודו התקין והחשש כי הרשעה תפגע בעתידו של המבקש, אף בשים לב לקשייו של המבקש להתגייס להליך טיפולי משמעותי.

5. ביום 14.11.2017 נגזר דינו של המבקש והוטלו עליו 14 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו; מאסר מותנה; קנס בסך 2,000 ש"ח או 25 ימי מעצר תמורתו; פיצוי בסך 18,000 ש"ח לבעלי הבית; ופסילה מלקבל או מלהחזיק ברישיון נהיגה למשך 14 חודשים.

           בית משפט השלום עמד על כך שיש להחמיר בענישה בעבירות של התפרצות לבתי מגורים וסקר את מדיניות הענישה הנוהגת בעבירות כגון דא. נקבע כי מקום בו מדובר בהתפרצות מתוכננת, מתוחכמת ומאורגנת, על מתחם העונש ההולם לנוע בין 12 ל-24 חודשי מאסר בפועל. ביחס לעבירת השימוש ברכב ללא רשות (להלן: שבל"ר), ציין בית המשפט כי בשל נטישת הרכב במקום אחר עסקינן בעבירה שמצויה על קו התפר שבין עבירת השבל"ר לבין עבירה של גניבת רכב, וקבע כי מתחם העונש ההולם בנסיבות העניין ינוע בין מאסר קצר שיכול וירוצה בדרך של עבודות שירות, לבין 8 חודשי מאסר בפועל.