בבית משפט זה מתנהלים הליכי פשיטת הרגל של המשיבה מס' 1, הגב' רחל סייג סופר. הליכי פשיטת הרגל של הגב' סופר הינם הליכים ארוכים וסבוכים, שבגדרם נדונו, עד כה, למעלה ממאה בקשות שונות. הגב' סופר הייתה, כמו כן, בעלת דין בהליכים רבים מחוץ למסגרתו של הליך פשיטת הרגל, אחד מהם הנהל לפניי, הוא ת"א 1790/03. בהליך האמור נתבעה הגב' סופר, ביחד עם בעלה ובניה, הם המשיבים מס' 4-6, וכן ביחד עם חברה זרה, היא המשיבה מס' 7, על ידי המשיבים מס' 2-3, שהינם תאגידים בנקאיים בינלאומיים, אשר נפלו קורבן למעשי מרמה בעסקת אשראי דוקומנטרי שביצעה מולם הגב' סופר. בתובענה ניתן פסק דין, על דרך הפשרה, שבגדרו התחייבה הגב' סופר, ביחד עם המשיבה מס' 7, לשלם למשיבים מס' 2-3 סכום של כ-10.5 מיליון ₪. בפסק הדין אף אושרו עיקולים שהוטלו לבקשת המשיבים מס' 2-3 בסמוך להגשת התובענה, ובמסגרת אישור העיקולים נצטווה בנק דיסקונט לישראל בע"מ להעביר למשיבים מס' 2-3 סכום כסף שעוקל ונמצא בחשבונה של המשיבה מס' 7. ואכן, הבנק העביר למשיבים מס' 2-3 סכום של כ-4.8 מיליון ₪.
הנאמן לנכסי הגב' סופר, עו"ד איתן ארז, אשר אין חולק כי היה מודע לקיומו של ההליך בת"א 1790/03 ואף אישר לבא כוחה של הגב' סופר להמשיך בייצוגה באותו הליך, טוען, עתה, בהליך הנוכחי, כי קיימת זהות בין הגב' סופר לבין המשיבה מס' 7 (אשר, בינתיים, שינתה את שמה והיא פועלת תחת ישותה של המשיבה מס' 8), וכי נכסיה של המשיבה מס' 7 הם נכסיה של הגב' סופר. על פי הטענה, מאחר שהגב' סופר מצויה בהליכי פשיטת רגל, הרי שהיא כלל לא הייתה רשאית להגיע ל"פשרה" בת"א 1790/03. על כן, כך נטען, הכספים שנמצאו בחשבונה של המשיבה מס' 7 בבנק דיסקונט והועברו למשיבים מס' 2-3 בעקבות אישור העיקול, הם כספיה של הגב' סופר ולכן מהווים חלק מנכסי הגב' סופר, אשר הוקנו לנאמן, ואשר יש לחלקם בין הנושים.
- רקע הדברים וההליכים שלעניין
א. הרקע להליך הנוכחי
בבית משפט זה מתנהלים הליכי פשיטת רגל של המשיבה מס' 1, הגב' רחל סייג סופר (להלן: החייבת). ההליכים, אשר מתנהלים במסגרת פש"ר 1381/09, נפתחו לבקשת נושה, עו"ד יהונתן צברי, וביום 28.6.09 מונו עו"ד איתן ארז ועו"ד יהונתן צברי ככונסי נכסים זמניים על נכסי החייבת. ביום 31.12.09 ניתן צו קבוע לכינוס נכסי החייבת, שבמסגרתו מונו כונסי הנכסים הזמניים כמנהלים מיוחדים לנכסי החייבת. ביום 30.11.11 הוכרזה החייבת כפושטת רגל והמנהלים המיוחדים מונו כנאמנים לנכסי החייבת. ערעור שהגישה המשיבה על החלטה זו נדחה על ידי בית המשפט העליון (ע"א 828/12). ביום 21.2.12 הורה בית המשפט לפירוק, כי עו"ד איתן ארז ימשיך לכהן כנאמן יחיד לנכסי החייבת. במסגרתו של הליך פשיטת הרגל נדונו עד כה למעלה ממאה בקשות, אשר מטבע הדברים אין זה המקום לפרטן. ההליכים נדונו, תחילה, לפני כב' השופטת ו' אלשיך, ומאז פרישתה הם נדונים לפני כב' השופט איתן אורנשטיין.
החייבת הייתה, כמו כן, בעלת דין בהליכים רבים מחוץ למסגרתו של הליך פשיטת הרגל, אחד מהם הוא ת"א 1790/03, אשר נדון לפני (להלן: התובענה). המדובר בתובענה אשר הוגשה בשנת 2003 על ידי המשיבים מס' 2-3, CITIBANK N.A. TEL AVIV (להלן: סיטיבנק) ו- HIMALAYAN BANK LIMITED (להלן: הימלאיין בנק, וביחד: הבנקים הזרים), כנגד החייבת והמשיבה מס' 7, Clanport International Limited (להלן: קלנפורט), שהינה חברה זרה שהתאגדה באיי הבתולה הבריטיים. נתבעים נוספים בתובענה היו המשיבים מס' 4-6, בני משפחתה מדרגה ראשונה של החייבת (המשיבים מס' 4 ו-6 הינם בניה של החייבת, ואילו המשיב מס' 5 הינו בעלה של החייבת), שני עסקים שבשליטתה (שאינם צד להליך הנוכחי), ובנק דיסקונט לישראל בע"מ (להלן: בנק דיסקונט).
בתובענה טענו הבנקים הזרים למעשי מרמה בעסקת אשראי דוקומנטרי שנעשו כלפיהם מצדם של החייבת, קרובי משפחתה, בעלה ובניה, הם המשיבים 4-6, וקלנפורט, שהינה, כך נטען, חברה בבעלות החייבת ובני משפחתה. נטען, כי על פי תנאי מכתב האשראי הדוקומנטרי שהוצא, הייתה קלנפורט אמורה לספק לקונה, חברה מנפאל, 12,500 טון דשן לחקלאות. מסמכי מכתב האשראי הועברו לסיטיבנק וכנגד הצגתם הועבר סכום מכתב האשראי, בסך 1,664,498.10$, לחשבון ע"ש קלנפורט שהתנהל בבנק דיסקונט. נטען, כי בדיעבד התברר למשיבים מס' 2-3, כי מכתב האשראי מומש על בסיס מסמכים מזויפים ועבור סחורה שלא נשלחה ולא התקבלה. כאמור, בתובענה נתבע גם בנק דיסקונט, שדרכו הועברו הכספים לחשבונה של קלנפורט, כאשר לגביו נטענה טענת רשלנות בבדיקת המסמכים שצורפו למכתב האשראי. טענות ההגנה של הנתבעים בתובענה היו, כי קלנפורט הינה חברה בבעלות סעודית, כי החייבת פעלה אך כסוכנת מטעמה, וכי המסמכים לא זויפו והסחורה נשלחה.
יוער, כי בגין הפרשה נשוא התובענה התנהלה חקירת משטרה, שבמהלכה נחקרו גם החייבת ובעלה, הוא המשיב מס' 5, וכמו כן נתפסו מסמכים שונים הנוגעים לפרשה. אולם, בסופו של דבר נסגר התיק מחוסר ראיות. תיק המשטרה הוגש באמצעות תעודת עובד ציבור והיה חלק מהראיות בתובענה.
במסגרת הדיון בתובענה התנהל לפני הליך הוכחות ארוך למדי (כ-14 ישיבות), שבמהלכו נשמעו כל העדים, ובכלל זאת עדים מטעמם של כל הגופים שכביכול הפיקו את המסמכים נשוא מכתב האשראי. לאחר שנשמעו כל העדויות, ובעיקר לאחר שנשמעה עדותה של החייבת, נראה היה לבית המשפט, על סמך העדויות שנשמעו והמסמכים שהוצגו, כי ככל הנראה אכן היה מדובר במסמכים מזויפים, וכי הסחורה לא נשלחה מעולם. לאור זאת, המלצתי לנתבעים להגיע לפשרה לפיה ישלמו לתובעים, הם המשיבים מס' 2-3, את מלוא סכום מכתב האשראי. המלצה זו ניתנה, בין היתר, לאור היותו של המשיב מס' 4, מר עמית סייג, עורך דין, ובכדי להימנע ממתן פסק דין שעלול היה לגרום נזק לעתידו המקצועי. דברים אלו ציינתי לפני הצדדים כשהמלצתי לנתבעים על קבלת התביעה.
בעקבות המלצתי הושג הסדר פשרה, אשר ניתן לו תוקף של פסק דין ביום 18.10.10, שבמסגרתו חויבו החייבת וקלנפורט לשלם למשיבים מס' 2-3 סכום של כ-10.5 מיליון ₪, תוך שמשיבים מס' 4-6 הופטרו מחבותם הנטענת. בפסק הדין אף אושרו עיקולים שהוטלו לבקשת המשיבים מס' 2-3 בסמוך להגשת התובענה, ובמסגרת אישור העיקולים נצטווה בנק דיסקונט להעביר לבנקים הזרים, סכום כסף שעוקל ונמצא בחשבונה של קלנפורט. המדובר, למעשה, בכספים שהועברו בשעתו מסיטיבנק לקלנפורט על פי מכתב האשראי, כמתואר בפרשה נשוא התובענה. ואכן, הבנק העביר למשיבים מס' 2-3 סכום של כ-4.8 מיליון ₪.