רז נ' ועדת ערר מחוזית משרד פנים ואח'

פסק דין

העותר הגיש עתירה זו במגמה לבטל את החלטת וועדת הערר המחוזית תל אביב (להלן: "ועדת הערר") מיום 31.5.11 ואת החלטת וועדת הערר מיום 17.5.11 שדחתה ערר שהגיש העותר כנגד הענקת היתר בנייה למשיבים צבי ומיכל שקורי (להלן: "שקורי").

הנסיבות

ברקע העתירה מצוי סכסוך שנמשך לאורך שנים בין העותר לבין שקורי. העותר ושקורי הם בעלי זכויות חכירה לדורות במגרש בשטח 486 מ"ר הידוע כ- חלקה 387 בגוש 6740 ברח' החי"ל 10 בחולון (להלן: "החלקה"). לעותר יחידת דיור הממוקמת בקדמת החלקה ולשקורי יחידת דיור בעורף החלקה. הסכסוך חל על דרך הגישה מהיחידה הקדמית ליחידה העורפית, לפי שאין לשקורי יכולת להיכנס ליחידת הדיור שלהם זולת על ידי מעבר דרך היחידה הקדמית (המעבר ייקרא להלן: "שביל הגישה").

ביום 14.5.09 פנו שקורי לוועדה המקומית בבקשה למתן היתר לבניית גדר פנימית לצד שביל הגישה ליחידת הדיור שלהם. העותר התנגד לבקשה וביום 22.12.09 החליטה הוועדה המקומית לקבל את ההתנגדות בחלקה ולאפשר שביל גישה ללא הקמת גדר.

שקורי הגישו ערר לוועדת הערר המחוזית. וועדת הערר החליטה ביום 11.3.10 לקבל את הערר ולאשר את מתן היתר הבניה כפי ששקורי ביקשו אותו. זה בהעדר מניעה תכנונית לאשר בנייה התואמת את התוכנית החלה על החלקה.

העותר לא נקט כל מהלך כדי להשיג על החלטת וועדת הערר.

ביום 15.2.11 הגישו שקורי לוועדה המקומית בקשה לחידוש היתר הבנייה במגמה להקים את הגדר. הוועדה המקומית אישרה את הבקשה וההיתר ניתן ביום 27.2.11.

ביום 5.5.11 ניתן פסק דין של בימ"ש שלום בראשון לציון (כב' השופטת מיכל עמית-אניסמן) שבו בין היתר נפסק:

ניתן בזה צו לפירוק השיתוף בין הצדדים בחלקה וזאת על דרך של רישום השטח של 10.26 מ"ר (שביל הגישה) על שם הנתבעים [שקורי] על פי חוות דעת השמאי וזאת כנגד תשלום הסך של 43,000 ₪... בהתאם להסכמת הצדדים הנתבעים יהיו רשאים לבנות את קיר ההפרדה בהתאם להיתר בניה (ת"א 3715-05 רז נ' שקורי).

נראה ששקורי שילמו את סכום הכסף שנדרש בפסק הדין של בימ"ש השלום ולפי שהיה בידיהם היתר בנייה שתוקפו הוארך ביום 27.2.11, בנו את גדר ההפרדה.

העותר שלטענתו לא ידע על היתר הבנייה המחודש מפברואר 2011, הגיש לוועדת הערר ביום 15.5.11 הודעת ערר ובקשה להארכת מועד (להגשת ערר) כנגד החלטת הוועדה לתכנון ובניה להעניק לשקורי היתר לבניית קיר ההפרדה.

עו"ד מיכה גדרון, יו"ר ועדת הערר, קיבל ביום 17.5.11 החלטה האומרת שאין הוא רואה כל בסיס לבקשה למתן אורכה להגשת הערר וכפועל יוצא גם אינו מקבל את הערר.

ביום 30.5.11 הגיש העותר לוועדת הערר הודעת ערעור על החלטה מיום 16.5.11 של מפקח מטעם מחלקת הפיקוח העירונית ובקשה לעיין מחדש בהחלטת יו"ר ועדת הערר מיום 17.5.11.

יו"ר ועדת הערר קיבל ביום 31.5.11 החלטה האומרת ראשית שאין זכות ערר לוועדת הערר כנגדה החלטה של מפקח; שנית לא נמצאה הנמקה מצדיקה לעיון מחדש בהחלטה הקודמת של יו"ר הוועדה.

מכאן העתירה דנן.

הטענות

העותר הכביר טענות מן הגורן ומן היקב; חלקן טענות הנוגעות להליכים שהחל בהם כנגד שקורי בערכאות אחרות, חלקן טענות בעניין צעדים קנייניים וחוזיים ששקורי נקטו בהם. כל אלה אינם שייכים לעתירה דנן ואינם מצויים בגדרה של הסמכות העניינית של בימ"ש זה. ניסיון למוץ את התבן מן הבר יראה שטענת העתירה היחידה שיש לעותר היא השגה על כך שיו"ר וועדת הערר לא נתן בידו אורכה להגשת ערר כנגד היתר הבנייה מיום 27.2.11 שניתן שלא בנוכחות העותר ומבלי שהעותר השמיע את טיעונו כנגד מתן ההיתר.

מאחר שאינני מוצא ממש בטענות העותר ואת חוות דעתי אבסס על טענות התגובה של המשיבים, אין צורך שאפרט אותן כעת.

דיון