רז נ' ביטוח בע"מ

פסק דין

השופטת יהודית שבח:

ערעור על פסק דינו של בית המשפט השלום בתל אביב (כבוד השופט מנחם קליין) מיום 27.12.12 בת"א 125-09-09, לפיו נפסק למערער, כפיצוי בגין תאונת הדרכים שעבר, סך של 5,000 ₪ בלבד.

1.המערער, יליד 1986, נפגע ביום 31.3.2005 בתאונת דרכים, עת היה חייל בשירות סדיר. המערער פונה לבי"ח סורוקה, התלונן על כאבים בברך ובפנים. שוחרר עם תרופות לשיכוך כאבים ורגל מורמת והופנה לייעוץ אורטופדי. היה במעקב רפואי עד ספטמבר 2006, כולל טיפולי פיזיותרפיה, והרבה להתלונן על כאבים בברך, כאבי צוואר וכאבי גב תחתון.

2.בית משפט קמא מינה את ד"ר עופר להב כמומחה רפואי בתחום האורטופדי. בחוות דעתו מיום 20.1.11 פירט המומחה את טווח תנועותיו של המערער בעמוד שדרה מותני, מצא "רגישות ללחץ על פני חוליות מתניות", אף פירט את טווח תנועותיו בעמוד שדרה צווארי, תוך שמצא "רגישות ללחץ על פני שרירים פרהורטברלים וחוליות צוואריות בעיקר משמאל". עם זאת קבע המומחה כי ה"בדיקתו הגופנית אינה מדגימה הגבלה כלשהי בעמוד שדרה צווארי ומותני וללא עדות לנזק בברכו הימנית..." וכי "לא נותרה נכות צמיתה בגין פגיעתו של מר רז בתאונת הדרכים".

3.המערער לא השלים עם חוות הדעת, שלח למומחה שאלות הבהרה, אף חקר אותו בחקירה נגדית בבית המשפט. בתשובותיו לשאלות ההבהרה, כמו גם בעדותו בבית המשפט, אישר המומחה כי על פי המדד הסרגלי, בהשוואה לטווחים המתוארים במאמרים רפואיים (אלו שהוצגו ע"י ב"כ המערער ואלו שהוצגו ע"י המומחה עצמו) אכן קיימת אצל המערער הגבלה מסוימת בחלק מטווחי התנועה של עמוד שדרה צווארי ומותני, אך נותר בדעתו ושלל קיומה של נכות: "...למעשה אם החולה מגיע עד הסנטר לעצם החזה או מישיר מבט למעלה התנועה היא תקינה. נורמת התנועה, ה- 50 מעלות של הכיפוף וה- 50 מעלות היישור היא בנורמת התנועתיות של החולה למעשה היא עומדת בנורמת הספרות בכלל... אני עושה ממוצע הנורמה והנורמה פה קיימת בתנועות שרשמתי".

4.הדיון בבית משפט קמא התמקד בסוגיית קיומה או אי-קיומה של נכות רפואית.

ב"כ המשיבה טענה כי יש לאמץ את חוות דעתו של המומחה, דהיינו אפס אחוזי נכות, עת ב"כ המערער טען כי חוות דעתו של המומחה נסתרה, וכי לאור תשובותיו לשאלות ההבהרה ולאור חקירתו הנגדית בבית המשפט, יש לקבוע כי כתוצאה מהתאונה נותרה למערער נכות צמיתה, שאת שיעורה יש להעמיד על 8%-10%, ולחילופין על 6.6%.

5.בית משפט קמא, שהיה ער לסמכותו שלא לקבל את חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט ככתבה וכלשונה, קבע כי הוא "מקבל את חוות הדעת של המומחה שמונה על ידי בית המשפט כלשונה". בית משפט קמא נימק את מסקנתו זו בהנמקות הבאות: המערער לא פנה לקבלת טיפול רפואי אחרי ספטמבר 2006; עלות התרופות עליה הצביע המערער (60 ₪) היא "נמוכה וכך כנראה גם טוות השפעתם הרפואית"; המערער עובד בצורה סדירה; המערער עושה ריצות; המערער לא הביא לעדות את בני משפחתו על מנת שיעידו כי הוא סובל מכאבים; המומחה הוא בעל מקצוע מיומן ובעל ניסיון ויושרה אישית ומקצועית.

על יסוד קביעתו זו פסק למערער פיצוי בסך 5000 ₪, בגין כאב וסבל בלבד, בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור 15.27%.

6.על אי קביעת נכות רפואית ועל מיעוט הפיצוי קובל המערער בערעור שלפנינו. לדבריו, את טענתו בבית משפט קמא בדבר קיומה של נכות רפואית ביסס על ממצאי המומחה המפורטים בחוות דעתו, על תשובותיו לשאלות ההבהרה ועל תשובותיו בחקירתו הנגדית, ומשכך לא היה כל מקום לזקוף לחובתו את הימנעותו מהבאת עדים שיעידו על תלונותיו בדבר כאבים, אף לא את הפסקת הטיפול הרפואי שנה חצי לאחר התאונה, כמו גם את עבודתו הסדירה. נטען כי משהמומחה הרפואי מצא לנכון למדוד באופן מדויק את טווחי תנועות עמוד השדרה הצווארי ואת טווחי תנועות עמוד השדרה המתני ולציינם בחוות דעתו, ניתן היה להעביר את מסקנותיו תחת שבט ביקורת הספרות הרפואית, ומשהמומחה אישר קיומן של הגבלות בתנועה, היה על בית משפט לקבוע כי נותרה אצל המערער נכות צמיתה, ולו גם קלה.

ב"כ המשיבה תומכת במסקנת בית משפט קמא. לטעמה הגם שהמומחה אישר כי "מאמרים שונים מקנים נכויות שונות בדרגות שונות" אין למעשה בנמצא פרמטר אובייקטיבי שניתן להסתמך עליו, ומאחר שהבדיקה הקלינית העלתה שאין למערער כל מגבלה - לא היה מקום להעניק לו נכות רפואית כלשהי, מה גם שממילא, לו הייתה מוענקת, הייתה חסרת נפקות תפקודית.

7.השאלה שהועמדה לדיון בבית משפט קמא ואשר הצריכה הכרעה הייתה שאלת קיומה של נכות רפואית, ואם כן מהו שיעורה.

עיון בפסק הדין מעלה כי הגם שבית משפט קמא סקר בהרחבה את טענות בעלי הדין, אף את הפסיקה בשאלת סמכותו של בית המשפט לקבל או לדחות את חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, פסק הדין שותק לחלוטין בכל הנוגע לתוכן חוות הדעת, לתשובות המומחה לשאלות ההבהרה, אף לחקירתו בבית המשפט, ואינו מתמודד עם הקושיות שהועלו ע"י ב"כ המערער בסיכומיו בהקשרים אלו. בית המשפט אמנם קבע כי הוא "מקבל את חוות הדעת של המומחה שמונה על ידי בית המשפט כלשונה", אך סתם ולא פירש למה ומדוע.

עת טענות המערער בדבר קיומה של נכות רפואית התמקדו בממצאי המומחה ובתשובותיו, הרי הנמקת בית משפט קמא בגינה החליט לאמץ את חוות הדעת: מכיוון שהמערער לא פנה לקבלת טיפול רפואי אחרי ספטמבר 2006; העלות הנמוכה של התרופות המשפיעה לדעתו "גם טווח השפעתם הרפואית"; המערער עובד בצורה סדירה; אף עושה ריצות, ונמנע מלהביא לעדות את בני משפחתו על מנת שיעידו כי הוא סובל מכאבים - אינה יכולה לעמוד.

נוכח האמור לעיל שקלתי לבטל את פסק הדין ולהחזיר את התיק לבית משפט קמא על מנת שזה ייתן דעתו לטענותיו של המערער, יכריע בהן, ינמק את עמדתו ויוציא מלפניו פסק דין חדש, עת קודם לכן אף ישקול למנות מומחה רפואי נוסף, כפי שעתר בשעתו ב"כ המערער - "...טעות המומחה כל כך זועקת לשמיים. מה אני מבקש מינוי נוסף, שביהמ"ש יחליט"(עמוד 19 לפרוטוקול בימ"ש קמא). אלא שהגעתי לכלל מסקנה כי די בחומר שהונח לפני ערכאת הערעור כדי לאפשר סיום ההתדיינות באכסניית תיק הערעור, באין הכרח, כפי שיוסבר להלן, לנקוב בשיעורה המדויק של הנכות הרפואית.

8.בחוות דעתו תיאר המומחה את תנועות עמוד השדרה הצווארי של המערער באמצעות מדידה סרגלית, ומצא את טווחי התנועה הבאים: כיפוף: 50 מעלות; יישור: 50 מעלות; הטיה: 40 מעלות לכל צד; סיבוב: 70 מעלות לכל צד.

בשאלות ההבהרה הציג ב"כ המערער למומחה שלושה מאמרים:

(AMERICAN ACADEMY OF ORTHOPEDIC SURGENS, EXAMINEATION AND DIAGNOSIS OF MUSSCULOSKELETAL DISORDERS; RANGE OF JOINT MOTION EVALUATION CHART) הסוקרים את טווחי התנועה התקינים, עת לפי הטבלאות המוצגות בהם, טווחי התנועה התקינים במרבית הפרמטרים גבוהים ב- 5-10, מעלות, אף יותר, מאלו שנמצאו אצל המערער. המומחה אישר כי "לסיכום: אין ספק כי קיימים שינויים יחסית מזעריים בטווח התנועות בין מחברים שונים", הגם שלטעמו טווח המעלות שמצא אצל המערער "לא חורג מנורמת טווחי התנועות המלאות של עמ"ש צווארי".

בחקירתו בביהמ"ש אישר המומחה כי לפי טבלת המאמר הראשון קיימת אצל המערער הגבלה בתנועות הצוואר; כי לפי טבלת המאמר הנוסף קיימת אצל המערער הגבלה בחמש מתוך שש תנועות הצוואר; אף אישר כי לפי המאמר השלישי קיימת אצל המערער הגבלה קלה בארבע מתוך שש תנועות הצוואר.