רותם ואח' נ' גנון ואח'

1.בפניי תביעה כספית על סך 860,400 ₪ (נכון למועד הגשתה), שעניינה רשלנות מקצועית נטענת מצד עורכי הדין הנתבעים, אשר ייצגו את התובעים בעסקת מכר מקרקעין, במהלכה נפלו קורבן למעשה הונאה ונוכלות, וכתוצאה מכך הפסידו את מרבית סכום התמורה ששולמה על ידם, בגין רכישת המקרקעין; קרקע פנויה בשטח רשום של 998 מ"ר, ברח' שפרינצק 70 בקרית אתא הידועה כחלקה 33 בגוש 11041 (להלן: "המגרש" או "המקרקעין").

השתלשלות האירועים כפי שנטען בתביעה

2.התובע מס' 1 (להלן: "דורון") הוא אביו של התובע מס' 2 (להלן: "אופק"), והתובעת מס' 3 (להלן: "אורנה") היא אמה של התובעת מס' 4 (להלן: "ספיר"). בתקופה הרלוונטית עסקו דורון ואורנה בתיווך מקרקעין והם שיתפו ביניהם פעולה ככאלה.

הנתבעים הם בני זוג, עורכי דין במקצועם, אשר לטענתם חולקים שירותי משרד עריכת דין ומנהלים שני עסקים עצמאיים נפרדים. הנתבעת מס' 1 (להלן: "הנתבעת") עסקה בתקופה הרלוונטית בדיני משפחה ומקרקעין, והנתבע מס' 2 (להלן: "הנתבע") עסק בתחום הפלילי (כך לפי כתב ההגנה).

3.על פי הנטען, ביום 10.9.12 איתרו דורון ואורנה מודעה באתר האינטרנט "יד 2", בה הוצע המגרש למכירה. השניים ביקשו להתעניין בפרטי המגרש על מנת לבדוק אפשרות למצוא רוכש עבורו או לרכוש את המגרש בעצמם.

לצורך כך, התקשרה אורנה למספר הטלפון שהופיע במודעה, ומעברו השני של הקו ענה אדם שהזדהה בשם מוטי כהן (להלן: "כהן"), שהציג את עצמו כמתווך מתל אביב, המייצג את מוכרת המקרקעין, ומסר להם את פרטי המגרש.

לאחר מו"מ קצר, סוכם עם כהן כי אורנה ודורון ירכשו דרכו את המגרש תמורת סכום של 950,000 ₪. כהן הפנה את אורנה ודורון לעו"ד עופר ירון (להלן: "עו"ד ירון"), שלדבריו מייצג את מוכרת המגרש, על מנת להתקשר עמה בהסכם מכר.

ביום 12.9.12 התקשר דורון לעו"ד ירון, וסוכם כי האחרון ייצג את שני הצדדים בעסקת המכר, ויערוך עבורם טיוטת הסכם מכר. עוד סוכם, כי הצדדים יתכנסו ביום 16.9.12 בשעות הבוקר לחתימה על ההסכם. לציין, כי תאריך זה הינו יום ראשון בשבוע, ערב ראש השנה תשע"ג.

4.ביום 16.9.12 הודיע עו"ד ירון לדורון, כי נבצר ממנו לקיים את הפגישה ובמקומו תגיע הנתבעת, אשר לקחה על עצמה את עריכת ההסכם וייצוג שני הצדדים לעסקה. עוד באותו היום, נפגשו במשרדה של הנתבעת דורון ואורנה עם מי שהציגה את עצמה כשושנה פלג בעלת המגרש. לימים נתגלה כי מדובר בנוכלת בשם אילתה סמדיה אשר הופעלה על ידי אלמונים בעלי מומחיות בעסקאות עוקץ, ושהתחזתה להיות בעלת הזכויות במגרש (להלן: "הנוכלת"). דורון ואורנה חתמו יחד עם הנוכלת על הסכם מכר שערכה הנתבעת (להלן: "ההסכם הראשון"). במעמד החתימה, חתמו הצדדים על מסמכים שונים ובכלל זה על הסכם המכר שצורף לו נסח טאבו וצילומי תעודת זהות, הסכמת המוכרת להימנע מעסקה נוגדת, טפסי מס שבח ורכישה במקרקעין וייפוי כח בלתי חוזר, אשר נותרו אצל הנתבעת בנאמנות עד להשלמת העסקה.

5.באותו מעמד ובהעדר אישור מטעם הרשות המקומית לעניין ייעודו של המגרש (כי מדובר במגרש המיועד לבניה), ונוכח קיומה של הערת הפקעה לטובת הרשות המקומית, נוסח ההסכם הראשון באופן שהעסקה לא תשתכלל לאלתר במעמד החתימה, אלא תדחה לאחר תום תקופת פגרת סוכות, ליום 10.10.12, לשם קבלת אישור מתאים. עם זאת, במעמד החתימה, העבירו התובעים לנוכלת, על פי דרישתה, סכום של 50,000 ₪ במזומן, וכן שילמו לנתבעת סך של 5,300 ₪ בגין שכר טרחתה עבור ייצוגם בעסקה.

בנוסף, כך ממשיכים התובעים וטוענים, ולאחר שציינו שהם שוקלים ליזום על המגרש פרויקט לבניית שתי דירות מגורים, ייעצה להם הנתבעת כי מבחינת שיקולי תכנון מס, יהיה זה נכון יותר כי המגרש יירשם על שם הילדים, קרי - אופק וספיר, שכבר היו בגירים באותה עת. דורון ואורנה ביקשו לשקול אופציה זו.

6.התובעים, שביקשו לבדוק אפשרות למכור את המגרש בעסקה מהירה, פרסמו ביום 19.9.12, באתר האינטרנט "יד 2", מודעת מכירה למגרש. לאחר שהבחינו במודעה, התקשרו כהן והנוכלת לתובעים והביעו טרוניה על הפרסום, היות ועסקת המכר ביניהם טרם הושלמה. התובעים מיהרו להסיר את המודעה. עם זאת, כפי שטוענים התובעים, פרסום המודעה הוביל מתעניינים אחרים לאתר את בעלת הזכויות האמיתית במגרש, הגברת שושנה פלג (להלן: "שושנה"), אשר הופתעה לגלות כי המגרש שבבעלותה מוצע למכירה.

שושנה הזדרזה לרשום בלשכת רישום המקרקעין, ביום 24.9.12, הערת אזהרה על הצורך בהסכמה, לפי סעיף 128 לחוק המקרקעין, תשכ"ט - 1969, לזכותו של בנה, אמיר פלג (להלן: "אמיר").

7.ביום 27.9.12 נפגש דורון עם הנתבעת ומסר לידה את המידע שהתקבל מהעירייה, ממנו עולה כי המגרש אכן מיועד למגורים. בנוסף, מסר דורון לנתבעת על חשבון התמורה, המחאה בנקאית על סך 225,000 ₪ שהינם חלקו בתשלום השני על פי ההסכם. עוד באותו מעמד סוכם, כי מאחר וטרם דווח על העסקה לרשויות מיסוי מקרקעין ואף טרם נרשמה הערת אזהרה, יוחלפו הרוכשים בעסקה שבהסכם הראשון, כך שתחת שמם של אורנה ודורון, יופיע שמם של אופק וספיר כרוכשים וייחתם הסכם חדש בהתאם.

8.ביום 2.10.12 חתמו אופק וספיר על הסכם מכר חדש שערכה הנתבעת, בו הם הוגדרו כרוכשי המגרש תחת הוריהם (להלן: "ההסכם השני"). במעמד זה לא נכחה הנוכלת, וחתימתה בוצעה בפני הנתבעת, שלא בנוכחות התובעים, בשלב מאוחר יותר. לפי התובעים, במועד זה לא טרחה הנתבעת להוציא נסח רישום עדכני של המגרש, אלא "עשתה שימוש באותו נסח אשר שימש לצורך ההסכם הראשון" ושצורף כנספח גם להסכם השני. בהמשך יטענו התובעים, כי הנתבעת ככל הנראה הוציאה נסח רשום עדכני, ממנו ידעה על רישום ההערה בדבר הצורך בהסכמה שרשמה שושנה (בעלת המגרש האמיתית), אך על מנת שלא לגלות זאת, בחרה לצרף את הנסח "הישן" והלא עדכני (הנתבעת טוענת לעומת זאת כי גילוי ההערה היה רק ביום 18/10/12. ראה להלן).

9.למחרת, ביום 3.10.12, העבירה הנתבעת לנוכלת, בשם הרוכשים, סך של 225,000 ₪ במזומן, לאחר שהנוכלת חתמה על מסמכי ההסכם השני .

כאן יצוין, כי שני האירועים הנ"ל התרחשו במהלך פגרת סוכות תשע"ג שנמשכה מתאריך 30/09/12 (ערב חג סוכות - יום א' בשבוע) ועד לתאריך 08/10/12 (חג שמחת תורה - יום ב' בשבוע).

10.בסופו של יום, הערת אזהרה לטובת אופק וספיר נרשמה רק ביום 11.10.12. בנוסף, בתאריך זה מסרו אורנה ודורון לנתבעת המחאות בנקאיות בסכום כולל של 450,000 ₪ (יצוין, כי לטענת התובעים, במהלך התקופה שבין 9.10.12 ועד ליום 11.10.12 שוחח דורון עם הנתבעת מספר פעמים וביקש לדעת אם נרשמה הערת אזהרה אך נענה בשלילה בטענה לקיומה של "טעות סופר" שמונעת את רישום הערת האזהרה).

11.כעבור שבוע, בתאריך 18.10.12 (כך טוענת הנתבעת), בעת שהוציאה נסח היסטורי, לאור רצונה לדווח על העסקה לשלטונות המס כמחויב, או אז גילתה הנתבעת לראשונה כי רשומה לטובת אמיר הערת אזהרה על הצורך בהסכמה. הנתבעת פנתה לנוכלת לשאול מה פשר הדבר, וזו השיבה לה כי בנה דואג פן ירמו אותה. עוד הוסיפה הנוכלת כי היא תדבר עם בנה ותדאג להביא למחיקת ההערה.

בהמשך לכך, ביום 22.10.12, התייצב במשרדה של הנתבעת אדם בשם לירן ליכט (להלן: "הנוכל"), שהתחזה להיות אמיר בנה של שושנה, על מנת לחתום על המסמכים הנדרשים לצורך מחיקת הערת האזהרה שרשומה על שמו. הנתבעת ששהתה באותה עת מחוץ למשרדה, ביקשה מהנתבע למלא את מקומה ולאמת את תצהירו של הנוכל, וכן את חתימתו על מסמכים שהוכנו מראש על ידיה ונחתמו על ידי הנוכל במייל סרוק.

למחרת, ביום 23.10.12, ועל סמך אותם מסמכים שחתם הנוכל, נמחקה הערת האזהרה שהייתה רשומה לטובת אמיר בלשכת רישום המקרקעין בחיפה. התובעים טוענים, כי השתלשלות האירועים הנ"ל התרחשה מאחורי גבם.

12.ביום 28.10.12 ולאחר שביקשו התובעים לבחון אפשרות לשינוי נוסף בתנאי העסקה, ולא הצליחו להשיג את הנוכלת בטלפון שמסרה, למרות מספר ניסיונות, איתרה אורנה את שושנה פלג בעלת הזכויות האמתית במגרש ואז התגלה מעשה העוקץ בו נפלו התובעים, ובעקבות כך נפתחה חקירה משטרתית כנגד הנוכלים, חקירה שהביאה לתפיסתם ולהעמדתם לדין פלילי.

בהמשך לכך, עתרה שושנה לבית המשפט המחוזי בחיפה, במסגרת ה"פ (מחוזי - חיפה) 53208-10-12, למחיקת הערת האזהרה וביטול הסכם המכר, שאכן בוטל, וכאשר במסגרת ההליך הושבו לדורון סך של 75,000 ₪, שהוחזקו בידי הנתבעת בנאמנות על חשבון התמורה שהתקבלה על פי ההסכם.

תמצית טענות הצדדים

13.לטענת התובעים, כשלו הנתבעים במילוי חובתם המקצועית כעורכי דין, והתרשלו הם במסגרת תפקידם, ובעקבות כך התקשרו התובעים בעסקה פיקטיבית בה איבדו כספים רבים.

כלפי הנתבעת נטען, כי התנהלותה מהשלב הטרום חוזי ועד לביצוע העסקה, הייתה נגועה ברשלנות חמורה, בהפרת חובות חקוקות ובהפרת כללי האתיקה.

14.בכתב התביעה ובסיכומים מטעם התובעים מפורטות באריכות רבה טענות הרשלנות המיוחסות לנתבעת. בין היתר, נטען כנגדה, כי היא פעלה בפזיזות מבלי ללמוד את פרטי עסקת המכר, ומבלי לברר תחילה את זכויות המוכרת במקרקעין לעומק ואת לוחות הזמנים, כמצופה מעורך דין סביר בנסיבות העניין. נטען, כי לאחר שהנתבעת התנתה את העסקה בקבלת אישור מהרשות המקומית ביחס לייעוד המקרקעין, לא היה מקום לתת יד ולאפשר לדורון ואורנה להעביר לנוכלת כספים במזומן; למצער היה על הנתבעת להזהיר את דורון ואורנה בדבר הסיכון שהם נוטלים על עצמם בהסכמתם לדרישתה הלא סבירה של הנוכלת לקבל לידה כספים במזומן שעה שהעסקה מותנית.

לפי התובעים, הנתבעת התעכבה באופן לא סביר ברישום הערת אזהרה לטובת אורנה ודורון מיד לאחר חתימת ההסכם הראשון, ואף התמהמהה ברישום הערת אזהרה לטובת התובעים אופק וספיר לאחר חתימת ההסכם השני. עוד נטען, כי הנתבעת ערכה שינויים בהסכם השני מבלי לעדכן את התובעים, כי במעמד החתימה על ההסכם השני הנתבעת לא טרחה להנפיק נסח עדכני, דבר שהיה מביא לגילויה של ההערה הסותרת בדבר הצורך בהסכמה שנרשמה לטובת אמיר, וכי גם לאחר שזו נתגלתה, הנתבעת לא טרחה ליידע את התובעים בזמן אמת אודותיה.

התובעים מלינים על אופן הטיפול, הכושל לדידם, במחיקת ההערה בצורך להסכמה מבלי להבחין בחוסר הדמיון בין החתימות השונות ועל כך, שחרף העיכוב ברישום הערת האזהרה, המשיכה הנתבעת להעביר לנוכלת כספים מבלי להגן על התובעים כמתבקש, ומבלי לקיים את חובות האחריות והזהירות כלפי התובעים.

לבסוף, מתייחסים התובעים לעובדת הפקדת כספי התמורה בחשבון העו"ש הפרטי של הנתבעת, תחת הפקדתם בחשבון נאמנות כמתחייב על פי הוראות החוק וכללי האתיקה.

15.ביחס לנתבע, נטען, כי הוא נהג ברשלנות עת נדרש לאמת את המסמכים הנוגעים למחיקת הערת האזהרה, מבלי שהבחין בהבדלים הניכרים בין שתי החתימות שהיו בפניו, ובכך סייע לנתבעת בהתנהלות שהביאה למחיקת ההערה על הצורך בהסכמה. בסיכומי התובעים נטען, כי הנתבע לקה ברשלנות ובעצימת עיניים וכי בניגוד לגרסתו המופיעה בתצהירו, לפיה חלקו היה טכני בלבד, בפועל היה זה הנתבע שערך את טופס הבקשה למחיקת ההערה (ת/6) או לכל הפחות ביצע בו שינויים.

16.לעמדת התובעים, ההתרשלות מצד הנתבעים היא זו שהביאה לנזק הכספי הכבד שנגרם להם, וכי על הנתבעים לשאת ביחד ולחוד במלוא נזקיהם. התובעים שוללים כל טענה בדבר אשם תורם מצדם. לדידם, העובדה כי פעלו נמרצות להאיץ את העסקה או כי ביקשו להחליף זהות הרוכשים בילדיהם, לא תרמו לקרות הנזק שארע באחריותם הבלעדית של הנתבעים.

התובעים מעמידים את שיעור נזקיהם, נכון לחודש ספטמבר 2012, כדלקמן: סך של 400,000 ₪ ששולמו על ידי דורון ואופק וסך של 250,000 ₪ ששולמו על ידי אורנה וספיר (והכל כמפורט בהרחבה בתצהירים מטעמם). בנוסף, טוענים התובעים, כי הם זכאים לפיצוי בגין נזק לא ממוני, ובכלל זה בגין עוגמת הנפש הקשה שנגרמה להם, בסכום של 150,000 ₪ וכן פיצוי בגין ההוצאות המשפטיות בקשר עם ההליך בבית המשפט המחוזי והשבת שכר טרחת עו"ד ששילמו לנתבעת. כן ביקשו התובעים לפסוק לזכותם הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.

17.מנגד, סבורים הנתבעים כי יש לדחות את התביעה כנגדם. לדידם, לא עלה בידי התובעים לבסס את תביעתם, וכל טענותיהם בעניין הרשלנות שהם מבקשים לייחס לנתבעים, אינן אלא בבחינת "חוכמה שבדיעבד". לעמדת הנתבעים, הם עצמם נפלו קורבן למעשה הנוכלות, ועם זאת, בזמן אמת פעלו הם כפי שעורכי דין סבירים ונבונים היו נוהגים בנסיבות העניין, ונקטו את כל האמצעים הסבירים שעמדו לרשותם בכדי להגן על האינטרסים של התובעים ולמנוע מהם נזק.

לטענתם, אין קשר סיבתי בין הנזקים הנטענים לבין הפעולות או המחדלים הקשורים להתנהלות הנתבעים, והם תוצאה ישירה למעשי עבריינות ופשיעה של קנוניה מקצועית ומנוסה אשר מבצעיה אף הורשעו על פי הדין הפלילי.

18.עוד נטען, כי התובעים אינם אנשים מן היישוב אלא בעלי מומחיות בעסקאות נדל"ן, וחרף ניסיונם הרב, לא חשדו הם במאומה. לעמדת הנתבעים, התובעים לא עשו די בכדי לפעול כנגד העבריינים העיקריים לגביית הסכומים הנטענים בכתב התביעה ובכלל זה נמנעו מלצרפם כנתבעים נוספים, ומשלא עשו כן, הפרו את חובתם להקטין את נזקיהם, וכי הגשת התביעה נגד הנתבעים היא בבחינת איתור "כיס עמוק" ממנו ניתן להיפרע.

בסיכומים מטעם הנתבעים צוין, כי בית המשפט נעדר סמכות מלדון בטענות הנוגעות לחוק הנאמנות, וכי כל הטענות בעניין זה מהוות הרחבת חזית פסולה שזכרה לא בא בכתב התביעה.

לעמדת הנתבעים, במאזן המהימנות נוטה הכף לטובת עדותם של הנתבעים, ואילו התובעים עשו יד אחת כנגד הנתבעים ועדויותיהם היו אינטרסנטיות ובלתי ראויות לאמון.

19.נוכח כל האמור, מבקשים הנתבעים בסיכומיהם לדחות את התביעה ולקבוע כי אורנה ודורון "הביאו את הצרה" על עצמם ולכן עליהם לשאת בנזקם. לחלופין, מבוקש לקבוע כי האחריות לסכום הכסף ששולם לנוכלת ראוי שתתחלק בחלקים שווים בין דורון, אורנה והנתבעת.

ראיות הצדדים

20.בשים לב למחלוקות שבין הצדדים, הוגשו הראיות הבאות וכן נשמעו עדויות כדלקמן;

מטעם התובעים העידה אורנה, שהגישה תצהיר עדות ראשית מטעמה (ת/3), וכן נשמעה עדותו של דורון, שאף הוא הגיש תצהיר עדות ראשית (ת/4).

בנוסף, הוגשו לתיק תצהירי עדות ראשית של אופק וספיר (ת/1 ו- ת/2), ובהתאם להסכמה דיונית, תובעים אלו לא נחקרו בחקירה נגדית.

מטעם הנתבעים שמעתי את עדותו של הנתבע, אשר נחקר בחקירה נגדית על תצהירו (נ/3), וכן את עדותה של הנתבעת אשר העידה בשתי ישיבות שונות, ונחקרה על תצהירה (נ/4).

21.במסגרת ראיותיהם, הצדדים הגישו מסמכים שונים; מסמכים הנוגעים לנסח ההיסטורי, שאלון ותשובות לשאלון, דפי פעולה בחשבון, חשבוניות, מסמכים מתוך תיק המשטרה, ובכלל זה הודעות העדים במשטרה, וכן הוגשו תצהירים מהליכים אחרים בשים לב להצהרת ב"כ התובעים לפיה אין בהגשתם כדי להתייחס לאמיתות תוכנם.

עוד הוגשה לתיק, תעודת עובד ציבור של מר שרון קרויטורו, בוחן עסקאות בלשכת רישום המקרקעין חיפה, המתייחסת לביטול ההערה בדבר הימנעות מעשיית עסקה.

כמו כן הצדדים הגישו את סיכומיהם בכתב.

דיון והכרעה

22.לאחר ששמעתי את העדים והתרשמתי מהופעתם בפניי, ולאחר שנתתי דעתי לראיות ולטיעוני ב"כ הצדדים, ועיינתי בכתבי הטענות, בתצהירים ובסיכומים שהוגשו, מצאתי לקבוע את הממצאים והקביעות כפי שיפורטו להלן.

זיהוי הזיוף בתעודות הזהות 

23.בפתח הדברים אדרש לשאלה האם התרשלו הנתבעים באי זיהוי הנוכלים, ובעצם הסתמכותם על תעודות זהות מזויפות שהוצגו להם. אקדים ואומר, כי אני סבור שהתשובה לכך היא שלילית.

איני מוכן לקבל את טענות התובעים בעניין זה, כי היה על הנתבעים לזהות שמדובר במעשה תרמית. בכגון דא, אני דוחה את הטענה לפיה תעודות הזהות שהוצגו לנתבעים לא נבדקו על ידם כדבעי, וזאת חרף שניתן היה "בקלות"" להבחין בהיותן מזויפות (סעיפים 26(י') ו- 26(י"ב) לכתב התביעה).

בדנן, מקובלות עלי טענות הנתבעים כי מדובר היה בזיוף מקצועי של תעודות הזהות אשר לא עורר ולא צריך היה לעורר את חשדם. הנתבעת העידה בפניי, כי במעמד החתימה על ההסכם הראשון ווידאה את זהות הצדדים שהיו בפניה באמצעות תעודות הזהות שהוצגו בפניה, וצירפה עותק מצולם של תעודות הזהות. כעולה מחקירת המשטרה, תעודת הזהות של הנוכלת נחזתה להיות אותנטית לחלוטין, לא נראתה חשודה או לא תקינה, והנתבעת הולכה שולל בידי הנוכלת בדומה לתובעים.

הטענה כי ניתן היה לגלות שמדובר בזיוף, הואיל והתאריך העברי אינו תואם ללועזי, היא אכן בבחינת "חוכמה שבדיעבד" שאין לצפות שתתגלה בזמן אמת, ואין להטיל בנסיבות אלו את האחריות על עורך הדין המקבל לידיו מסמך רשמי הנחזה להיות אותנטי לחלוטין כשאין בידיו האמצעים הטכנולוגיים לגלות את מעשה הזיוף.

24.יפים לעניין זה דבריו של כב' השופט עמית, בע"א 7485/10 פנטהאוז רחמני נכסים (1997) בע"מ ואח' נ' עו"ד יובב פפר ואח' (27.02.2012) (פורסם במאגרים המשפטיים), בסעיף 11 לפסק הדין, לפיהם:

"...עורך דין אינו בלש או חוקר פרטי, לא עומדים לרשותו אמצעים טכניים מיוחדים לגילוי מעשי זיוף והתחזות, וגם עורך דין זהיר ומיומן עלול ליפול קרבן לנוכל מיומן. השאלה האמיתית והעיקרית הצריכה לענייננו היא אחת: האם בפני עורכי הדין, או מי מהם, עמדו "סימני התראה" שצריכים היו לעורר את חשדם".

25.איני סבור כי תעודות הזהות המזויפות לבדן, מהוות סימני התראה שהיו צריכים לעורר את חשדם של הנתבעים. ודוק - גם התובעים העידו שתעודות הזהות המזויפות היו נראות להם תקינות לחלוטין, ואף לשכת רישום המקרקעין מחקה את ההערה בדבר הצורך בהסכמה שהייתה רשומה לטובת אמיר, בהתבסס על מסמכים מזויפים שהוצגו לה, עובדה שיש בה כדי להעיד על מידת התחכום והזיוף בה נקטו הנוכלים.

26.העולה מהאמור הוא, שאין די בעצם הזיהוי על סמך תעודת הזהות המזויפת שהציגה הנוכלת לנתבעת, ובהמשך תעודת הזהות שהציג הנוכל לנתבע, בכדי לקבוע שהנתבעים חבים ברשלנות מקצועית.

אחריות הנתבע

27.אין חולק, כי מעורבותו של הנתבע בעסקת המקרקעין בה עסקינן, הייתה מינורית ביחס לחלקה של הנתבעת, והיא מתמצה באימות חתימתו של הנוכל על גבי מסמכים, לאחר שזיהה אותו על בסיס תעודת זהות מזויפת, בנסיבות בהן נבצר מהנתבעת לעשות זאת בעצמה.

28.בעדותו בפניי טען הנתבע, כי ביום 22.10.12, עת הגיע הנוכל למשרדה של הנתבעת, פעל הוא בהתאם להנחיותיה של הנתבעת וכמצופה מעורך דין סביר בנסיבות העניין. הוא אימת את חתימתו של הנוכל על סמך תעודת זהות שנחזתה להיות מקורית ותקנית, לרבות התאמה בין התמונה שהופיעה בה, לבין האדם שהופיע לפניו, והפקידה במשרד צילמה עותק מתעודת הזהות שהוצגה.

הנתבע הצהיר כי שוחח עם הנוכל מספר דקות, תוך שהוא מפנה אליו שאלות (כגון מהיכן הוא, להיכן הוא נוסע וכיוצ"ב), כפי שנוהג הנתבע לעשות בזמן שהוא מאמת זהותו של מאן דהוא ביחס למסמך.

29.הנתבע הותיר עלי רושם אמין ושוכנעתי כי עדותו מהימנה וכי הוא האמין באמת ובתמים כי תעודת הזהות שהוצגה הייתה אותנטית.

זאת ועוד, במהלך חקירתו הנגדית, הציג ב"כ התובעים לנתבע את המסמך שהחתים עליו את הנוכל, מסמך שנלקח מתוך תיק המשטרה בו נמצאו טביעות האצבע של הנוכל (ת/6). הנתבע הודה כי בוצעו במסמך שינויים, אם על ידו או על ידי המתמחה במשרדו, כך ששמו של הנתבע יופיע במסמך כמאמת החתימה (עמ' 38 לפרוטוקול, ש' 1-6). שוכנעתי כי הדפסת המסמך ת/6 עובר לאימות החתימה בפני הנתבע אינה מצביעה על מעורבותו של הנתבע בעסקה.

30.אשר לטענה בדבר השוני בין החתימות, הנתבע אישר בהגינותו שהחתימות המתנוססות על מסמך שנשלח על ידי הנתבעת במייל (ת/5) ועל המסמך שהוא עצמו אימת (ת/6) אינן זהות (ראו ש' 7-9 שם). אכן, בחינה מדוקדקת של החתימות מעלה כי הן אינן זהות לחלוטין, ועם זאת, סבורני כי ב"כ התובעים הפליג בטיעוניו עת ביקש לקבוע בסעיף 55 לסיכומי התובעים, כי " לא נדרשת כל מומחיות על מנת להבחין כי שתי החתימות אינן אפילו דומות במעט אחת לשנייה וכי אין ספק כי הן לא נחתמו על ידי אותו אדם". איני סבור כי החתימות שונות זו מזו באופן כזה שחייב היה לעורר את חשדו של האדם הסביר ואף לא של עורך הדין הסביר, וטבעי הוא שלא תתקיים זהות מוחלטת בין כל חתימותיו של אותו אדם.

ההבדלים הקיימים בין שתי הגרסאות אינם מהותיים במידה הזועקת לשמיים, כפי שמבקש ב"כ התובעים לטעון, ואינם בהכרח מצביעים על מעשה זיוף, ודאי שלא לעין בלתי מיומנת. שוכנעתי כי בנסיבות המקרה נפל הנתבע קורבן למעשה זיוף מתוחכם.

31.הואיל ואין חולק כי מעבר לאמור לעיל, הנתבע לא היה מעורב בעסקה, לא התקשר עם התובעים בהסכם התקשרות כלשהו, לא שולם לו שכר טרחה ולא התקיימו יחסי שליחות בינו לבינם, אין מקום לקבוע כי הנתבע נקט ברשלנות כלפי התובעים, ויש לדחות את התביעה במלואה כנגדו.

אחריות הנתבעת 

32.שלא כנתבע, מעורבותה של הנתבעת בעסקת המכר הייתה מכרעת. על הנתבעת, כמי שייצגה גם את התובעים, מוטלות חובות זהירות עם סטנדרט התנהגות גבוה.

33.בע"א 4612/95 איתמר מתיתיהו ואח' נ' שטיל יהודית ואח' (פורסם במאגרים משפטיים (27.10.97)), נדונה חובת הזהירות של עורך דין כלפי לקוחו, וכך נקבע;

"על עורך הדין מוטלת החובה לפעול כלפי לקוחו ככל בעל מקצוע מיומן נאמן וזהיר. אולם מעורך דין, מעצם הגדרת תפקידו, דורש המחוקק סטנדרט התנהגות גבוה יותר בכל אחד מהיבטים אלה. סעיף 54 לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961, קובע כי "במילוי תפקידו יפעל עורך הדין לטובת שולחו בנאמנות ובמסירות". הוראה דומה קבועה גם בסעיף 2 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), תשמ"ו- .1986

...

חובות אלו מוטלות על עורך הדין גם כשהוא פועל עבור שני הצדדים לעיסקה, שבמקרים רבים הם בעלי אינטרסים מנוגדים (א' בר-שלום "לשאלת אחריותם בנזיקין של  עורכי דין" הפרקליט כ"א (תשכ"ה) 479, 484). במקרה כזה, נפסק כי אין בהסכמתו של עורך דין לשרת שני לקוחות בעלי אינטרסים מנוגדים כדי לפטור אותו מן החובה לפעול לטובת שולחו בנאמנות ובמסירות, וכי "עליו לשאת בתוצאות המשמעתיות והאזרחיות הנובעות מהפרת החובה כלפי אחד מהם" (על"ע 2/80 פלוני נ' הועד המחוזי של לישכת עורכי הדין בישראל תל אביב יפו, פ"ד לד(4) 707, 708; וראו גם ע"א 554/87 מזור ואח' נ' אריאלי, פ"ד מה(1) 370 וכן ע"א 37/86, 58 הנ"ל בעמוד 468).

34.את התנהלותה של הנתבעת בענייננו, יש לבחון אפוא על רקע היותה מייצגת את שני הצדדים לעסקת המכר, ובשים לב להצהרתה כי היא בעלת מומחיות וניסיון רב בעסקאות מקרקעין, וכי שני ההסכמים נוסחו על ידה. על כן, איני מקבל את ניסיונה של הנתבעת להרחיק את עצמה או לתאר את פעולותיה כבעלות אופי טכני בלבד. כך למשל, אין לשמוע לטענה כי הנתבעת שימשה רק כצינור להעברת כספים בין הקונים למוכרת, כשלמעשה כספי התמורה בעסקה הועברו באמצעותה, ביוזמתה, והנתבעת הודתה כי "הצדדים הסכימו כי העסקה תהיה במזומן ביניהם, אני לצערי העליתי את כל האפשרויות ביניהם שהפריטה תהיה באמצעותי" (עמ' 75 לפרוטוקול הדיון מיום 23.01.17, שורות 1-2).

35.ממכלול הראיות שהונחו בפניי עולה, כי הטענה המרכזית כנגד הנתבעת נעוצה בעיכוב לא סביר ברישום הערת אזהרה לטובת הרוכשים. לאחר ששקלתי ראיות אלה ואת טענות הצדדים, דומני כי אין מנוס מלקבוע כי הוכח שהנתבעת התרשלה בעניין זה כלפי התובעים.

36.ב"כ הנתבעים ביקש לטעון בסיכומיו, כי התובעים מנועים מלטעון כל טענה ביחס למועד רישומה של הערת אזהרה לנוכח הסכמותיהם בנדון בהסכם הראשון ובהסכם השני, מהטעם כי "בשניהם הוסכם על רישום הערת אזהרה ביום 10.10.12 וכך נעשה" (ראו סעיף 26 לסיכומי הנתבעים). יש לדחות טענה זו של הנתבעים, שכן מחד גיסא שני ההסכמים כרכו בין תשלום התמורה או חלק ממנה לבין רישום הערת אזהרה, וכאשר מאידך, נוסחו של סעיף התמורה, המתנה העברת כספים ברישום הערת אזהרה, שונה בהסכם השני באופן שאפשר לשחרר חלק נכבד מהתמורה עוד בטרם נרשמה אותה הערת אזהרה. הנתבעת היא זו שניסחה את שני ההסכמים.

ודוק, בהסכם הראשון עליו חתמו אורנה ודורון נקבע תחת סעיף התמורה (סעיף 5.02.1), כי סכום של 50,000 ₪ ישולם במזומן במעמד החתימה ויוחזק בנאמנות בידי המוכרת עד לתאריך 10.10.12 ובמידה ועד למועד זה יתגלה למוכרים בהתאם לאישור מעיריית קריית אתא כי לא ניתן לבנות על המגרש, כי אז יבוטל ההסכם והתשלום יושב לרוכשים. בהתאם לסעיף 5.02.2. סך של 450,000 ₪ ישולם במזומן או בהפקדה בנקאית לפקודת הנתבעת עד ליום 15.10.12 בכפוף וכנגד רישום הערת אזהרה לטובת הקונים.

נוסחו של סעיף זה שונה בהסכם השני, עליו חתמו אופק וספיר, ותחת סעיף 5.02.1 נרשם כי סך של 275,000 ₪ ישולם כנגד אישור עיריית קריית אתא ואילו בסעיף 5.02.2 צוין כי סך של 225,000 ₪ ישולם במזומן או בהפקדה בנקאית לפקודת הנתבעת, עד ליום 10.10.12 בכפוף וכנגד רישום הערת אזהרה לטובת הקונים.

37.כפי שפורט לעיל, הערת אזהרה נרשמה בפועל לטובת ספיר ואופק רק ביום 11.10.12, זאת בשעה שהתובעים כבר העבירו לנוכלת באמצעות הנתבעת סך של 275,000 ₪ (סך של 50,000 ₪ במזומן, הועברו לנוכלת במעמד החתימה על ההסכם הראשון, וסך נוסף של 225,000 ₪ שולם בהמחאה בנקאית לפקודת הנתבעת, ביום 27.9.12, והועבר במזומן לנוכלת על ידי הנתבעת ביום 3.10.12).

סכום זה הועבר לנוכלת בטרם נרשמה הערת אזהרה לטובת מי מהתובעים, שעה שאין המדובר בסכום קטן או זניח. העובדה שהנתבעת לא עיכבה את העברת הסכומים שקיבלה מהתובעים לידי הנוכלת עד לרישום הערת אזהרה לטובתם תוך שינוי הוראות ההסכם בעניין זה, מהווה מחדל רשלני מצידה והפרת חובות הנאמנות כלפי התובעים שכספיהם שוחררו מבלי שזכויותיהם הובטחו ברישום הערת אזהרה כדין.

38.צודקים התובעים בטענתם, כי השינוי האמור בנוסח סעיף התמורה שבהסכם השני משמעותו היא, כי התובעים היו מוכנים להעביר סך של 225,000 ₪ מבלי שתירשם הערת אזהרה לטובתם, דבר שאינו מתיישב עם הגיונם של דברים או עם טיבן של העדויות שנשמעו בפני בהקשר זה. לו הנתבעת הייתה פועלת בנדון במקצועיות הנדרשת, כי אז הייתה נמנעת מהעברת כספי התובעים בטרם נרשמה הערת אזהרה לטובתם. הדברים ודאי נכונים גם ביחס לסכום הכסף הראשון שהועבר במזומן במעמד החתימה על ההסכם הראשון. טענת הנתבעת כי היא הסבירה לאורנה ודורון את הבעייתיות ברישום הערת אזהרה, ומשכך החתימה את הנוכלת על מסמך נפרד בו היא מתחייבת להשיב את הסך של ה- 50,000 ₪ שניתן כמקדמה, ככל שהעסקה לא תצא לפועל, נדחית על ידי ומכל מקום אין בה כדי למלא אחר החובות המוטלות על הנתבעת.

39.אני דוחה את הסבריה של הנתבעת (ראו סעיף 38 לתצהירה), כי כל עוד העסקה הייתה מותנית עד לקבלת האישור מהרשות המקומית בדבר ייעוד המגרש לבניה, לא ניתן היה לרשום הערת אזהרה לטובתם של התובעים. מדובר בטענה שפשוט אינה נכונה שכן אין כל מניעה חוקית ברישום הערת אזהרה גם לגבי הסכם על תנאי.

40.יודגש כאן שוב, כי אין לשמוע לטענת ההגנה כי העברת הכספים מבלי שנרשמה הערת אזהרה תואמת את הסכמת הצדדים שחתמו על ההסכם. הנתבעת היא זו שניסחה וערכה את ההסכם שבין הצדדים, ומתוקף תפקידה לוודא כי יש בכוחו להגן על האינטרסים והכספים של הרוכשים, שגם הם יוצגו על ידה.

41.די באמור כדי לקבוע, כי הנתבעת התרשלה כלפי התובעים בעריכת ההסכם ובייצוגם.

42.נשאלת כעת השאלה בדבר הקשר הסיבתי שבין התרשלותה הנ"ל של הנתבעת לבין נזקם של התובעים. בכגון דא, לא צריך להיות ספק, כי רישום הערת אזהרה מיד לאחר ההסכם הראשון, קרי - ביום 19/09/12 לכל המאוחר (עם סיום חופשת חג ראש השנה) היה מביא לכך בהסתברות גבוהה, שבעלת המגרש האמיתית, שושנה, בין בעצמה ובין באמצעות עורכי דינה, תגלה את קיומה של הערת האזהרה (כזכור, ההערה בדבר הצורך בהסכמה לטובת בנה נרשמה ביום 24/09/12), דבר שהיה מביא לפניה של מי מהם לנתבעת על מנת לברר מה פשר הדבר, כפי שאכן פעלה עת פנתה אליה אורנה, והיה בכך כדי להביא לגילוי מעשה הנוכלות מוקדם יותר.

אי רישום הערת אזהרה על ידי הנתבעת מיד לאחר חתימת ההסכם הראשון מנע אפוא מגילוי מוקדם אודות העסקה עם הנוכלת.

43.סוגיה נוספת אשר אף היא עומדת לנתבעת לרועץ עניינה בטענה בדבר אי הוצאת נסח רישום עדכני, עובר לחתימת ההסכם השני מול אופק וספיר. בעניין זה טענה הנתבעת בחקירתה הנגדית, כי היא התייחסה להסכם השני כאל אותה העסקה, אותם השחקנים, באותם התנאים ולכן לא ראתה צורך לצרף נסח להסכם השני (ראו עמ' 57 לפרוטוקול הדיון ש' 8- 9).

בכל הכבוד הראוי, הסבר זה אינו מניח את הדעת. עינינו הרואות כי בוצעו שינויים בין נוסחי ההסכמים, אין מדובר באותם הרוכשים, ובכל מקרה הרי שזו מחובתו המקצועית של עורך הדין לצרף את מכלול המסמכים הנדרשים לעסקה כשהם עדכניים ואותנטיים. אדם השוכר את שירותיו של עורך דין לייצגוֹ, סומך עליו כי יעשה מלאכתו נאמנה ובאופן מקצועי וראוי, ואיני סבור כי בנסיבות המקרה שלפניי הנתבעת מלאה את חובותיה כלפי הנתבעים באופן משביע רצון.

44.הוצאת נסח עדכני (לפני חג הסוכות) הייתה מגלה את ההערה בדבר הצורך בהסכמה מוקדם יותר ואולי אף מייצרת דינמיקה שונה לעניין שלבי העסקה, העברת הכספים וכיו"ב. גילוי ההערה בשלב זה, בו טרם נחתם ההסכם השני, היה יכול להשליך על העברת הסכום השני של 225,000 ₪, שהועבר לנוכלת ביום 03/10/12, ועיכובו עד למחיקת אותה הערה. לא נעלמה מעיניי העובדה כי גם לאחר מכן המשיכו הנוכלים במלאכת הזיוף ואף הביאו למחיקת אותה הערה, אולם הוצאת נסח עדכני בשלב מוקדם יותר, הייתה עשויה לסייע לתובעים או למנוע העברה נוספת של כספים.

אף אם לא ניתן לקבוע ממצא חד משמעי בעניין זה, מצופה היה מהנתבעת, במסגרת אחריותה המקצועית, להוציא נסח עדכני, ומשלא עשתה כן הרי שגם בכך כשלה במילוי חובותיה.

45.מחלוקת נוספת הטעונה הכרעה נוגעת למועד בו גילתה הנתבעת על אודות ההערה בדבר הצורך בהסכמה שנרשמה לטובת אמיר. בעניין זה ובשים לב להתרשמותי, מקובלת עלי גרסת הנתבעת לפיה היא גילתה על הערה זו רק ביום 18.10.12 ולא קודם לכן כנטען על ידי התובעים, ומוכן אני לקבל את הסברי ההגנה כי התאריך המופיע על ת/5 אינו אלא טעות הדפסה. סבורני כי טענת התובעים שהנתבעת ידעה על אודות ההערה בצורך בהסכמה כבר במועד חתימת ההסכם השני ובחרה שלא לחשוף מידע זה בפני התובעים הינה מרחיקת לכת.

כאמור, הנתבעת הסבירה מדוע לדעתה לא היה צריך להוציא נסח עדכני, משיצאה מתוך הנחה שמדובר באותה עסקה ובאותם שחקנים. הסבר זה אין בו כדי להצדיק את התרשלותה, אך יש בו בהחלט כדי לתמוך בגרסתה העובדתית כי לא הוציאה נסח עדכני באותו מעמד.

46.אשר לטענות כנגד הנתבעת בדבר החזקת כספי התמורה שלא באמצעות חשבון נאמנות (סעיפים 57 - 72 לסיכומי התובעים), ייאמר מיד כי אין בדעתי לדון בהן ואני שב על החלטתי מתחילת ההליכים בתיק, לפיה אין להתיר הרחבה או שינוי חזית שלא ניתנה לה הסכמה מפורשת. אשר על כן, כל טענות התובעים הנוגעות לאי הפקדת הכספים לחשבון נאמנות נפרד, ולאיסור הלבנת הון, נדחות בהיותן הרחבת חזית אסורה.

אשם תורם

47.הנתבעים טענו לאורך כל הדרך, כי בהיות אורנה ודורון מתווכי נדל"ן, הרי שהם בעלי מעמד וניסיון בעסקאות נדל"ן, ושלא כמו אדם מן השורה, הם היו מעורבים בכל שלבי העסקה ופעולותיה של הנתבעת נעשו על דעתם ובהסכמתם המלאה, ולפיכך אין להם אלא להלין על עצמם. הנתבעים מפנים בסיכומיהם לת"א 150/07 (מחוזי-חיפה) מרק בן איבגי נ' עו"ד אביבי (פורסם במאגרים משפטיים (17/12/08)), בכדי לבסס את הטענה כי מידת המיומנות של הלקוח נלקחת בחשבון עת נבחנת רשלנות של עורך הדין שמייצגו.

אכן, ישנה משמעות למיומנותו, כישוריו ומעורבותו של הלקוח בעסקה בכל הנוגע לבחינת רשלנות בא כוחו ותרומתו שלו עצמו לעניין.

48.לאחר שנתתי דעתי למכלול הראיות, השיקולים ונסיבות המקרה, מצאתי שגם התובעים תרמו באשמתם לנזקיהם. הנתבעת העידה כי עשתה כל שביכולתה כדי להוציא את העסקה לפועל על מנת להגשים את רצונם של דורון ואורנה להחיש את העסקה, ובין היתר, פתחה הנתבעת את משרדה בערב החג על מנת להיפגש עם התובעים. שוכנעתי כי התובעים אכן היו מעורבים ביותר בכל שלבי העסקה, והיו מעוניינים לבצע עסקה מהירה בלוח זמנים צפוף וכי רצונם זה הוא שדרבן את הנתבעת לפעול במהירות, עובדה שבדיעבד עמדה לה לרועץ. גם אם אין לומר שבהתנהלות התובעים יש מעין נטילת סיכון מחושב שיש בו כדי לנתק את הקשר הסיבתי, יש מקום להטלת אשם תורם שיבטא התנהלות זו. אשר על כן, באיזון המתחייב מן הנסיבות נשוא תיק זה, שוכנעתי כי יש מקום לייחס לתובעים אשם תורם בשיעור של 25%.

גובה הנזק

49.התובעים העבירו לידי הנתבעת כספים בגין התמורה שצריכה להיות משולמת על ידם, בסך מצטבר של 725,000 ₪, במספר פעימות כדלקמן:

סך של 50,000 ₪ במזומן, אותו העביר דורון במעמד החתימה על ההסכם הראשון, ביום 16.9.12.

סך של 225,000 ₪ שולם בהמחאה בנקאית לפקודת הנתבעת, אותה מסר דורון לנתבעת ביום 27.9.12.

סך נוסף ואחרון של 450,000 ₪ שולם בשתי המחאות בנקאיות, שנמסרו לנתבעת במשרדה ביום 11.10.12 (צורפו כנספח ט' לתצהירי דורון ואורנה).

50.אין חולק כי מתוך הסך של 725,000 ₪ השיבה הנתבעת לדורון סך של 75,000 ₪ שהוחזקו אצלה וטרם הועברו לנוכלת, כך שבסה"כ נזקם הכספי של התובעים עומד על סך של 650,000 ₪ (בחלוקה של 400,000 ₪ המגיעים לדורון ובנו אופק ו-250,000 ₪ מגיעים לאורנה ובתה ספיר).

בנוסף, התובעים שילמו לנתבעת סך של 5,300 ₪ כשכר טרחת עורך דין. נוכח קביעותי לעיל בדבר התרשלותה של הנתבעת הריני קובע כי יש להשיב סכום זה לתובעים.

סכומים אלו משוערכים להיום (בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק) עומדים על סך של 694,193 ₪ (מעוגל).

51.אשר לנזק הלא ממוני; בשים לב לקביעותיי בעניין אחריות הנתבעת, מהות הרשלנות, שיעור הנזק שנגרם לתובעים, תחושת התסכול ועגמת הנפש שנגרמה להם מחד, ולקביעותיי באשר לתרומה שלהם לנזק מאידך, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים 1 ו- 3, דורון ואורנה בלבד, סך של 15,000 ₪ כל אחד.

סך כל הפיצוי המגיע לתובעים לפני ניכוי אשם תורם הינו 724,193 ₪.

מסך הפיצוי הכולל המגיע לתובעים, יש להפחית 25% בגין אשם תורם. על כן, לאחר הפחתת אשם תורם מגיע לתובעים פיצוי בסך של 543,145 ₪.

סוף דבר

52.השורה התחתונה מכל האמור היא, שהתביעה כנגד הנתבע נדחית במלואה ואילו התביעה כנגד הנתבעת מתקבלת בחלקה, באופן שבו אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים סך של 543,145 ₪ נכון להיום, לפי החלוקה הבאה; לתובעים 1 ו- 2 סך של 331,447 ₪ ולתובעות 3 ו- 4 סך של 211,698 ₪.

בנוסף, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 50,000₪.

סכומים אלו ישולמו בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

זכות ערעור כחוק לבית המשפט המחוזי בחיפה.

המזכירות תשלח לצדדים פסק הדין כמקובל

ניתן היום, כ"ז שבט תשע"ח, 12 פברואר 2018, בהעדר הצדדים.