רוקחת וקופ"ח כללית יפצו קטינה בשל הנפקת תרופה שגויה

כללי:

רופאה רושמת לתובעת 1 שהינה קטינה (להלן: "הקטינה") מרשם לתרופה. הרוקחת, הנתבעת 1 (להלן: "הרוקחת"), העובדת אצל הנתבעת 2 (להלן: "הנתבעת"), מנפיקה לאם הקטינה, התובעת 2 (להלן: "האם"), תרופה שגויה. האם מטפלת בקטינה, באופן חד פעמי, באמצעות התרופה השגויה. האם זכאיות הקטינה והאם לפיצויים ואם כן מה שיעורם?

אלה הן העובדות שאינן שנויות במחלוקת:

ביום 8.2.05 התפתח שיעול אצל הקטינה והאם  נטלה אותה למרפאת הנתבעת בעיר מגוריהן. לאחר בדיקה נתנה הרופאה המטפלת, ד"ר צרנובילסקי, מרשם לסירופ מסוג BRICALIN ELIXIR במינון של CC 4 שלוש פעמים ביום, למשך חמישה ימים.

האם ניגשה לבית המרקחת השייך לנתבעת, מסרה לרוקחת את המרשם אשר ניפקה לה תרופה. בשעות הערב, עפ"י הוראות ד"ר צ'רנובילסקי והכתוב בכתב ידה של הרוקחת על גבי הפתקית שהוצמדה לתרופה, היא נתנה מהתרופה לקטינה.

דא עקא, לאחר דקות ספורות החלה הקטינה להקיא, חום גופה עלה והיא החלה סובלת מרעידות. לפיכך, הוזמן אמבולנס. הפרמדיק איבחן כי התרופה שהאם נתנה לתובעת אינה התרופה שנרשמה במרשם ע"י הרופאה, אלא תרופה לשימוש חיצוני.

בירור נוסף העלה כי הרוקחת מסרה לאם SOL BRICALIN  במקום BRICALIN ELIXIR. למען הסר ספק, יובהר כי SOL BRICALIN  מיועד לשימוש חיצוני בלבד כתמיסה לאינהלציה בעוד ש- BRICALIN ELIXIR הינו סירופ לשתייה.

בנסיבות אלה הובהלה הקטינה לבית החולים ברזילי שם אושפזה לצורך השגחה למשך יממה.

מסיכום המחלה מבית החולים ברזילי עולה כי בעקבות נטילת התרופה השגויה הופיעו אצל הקטינה טכיקרדיה (קצב לב מואץ) והקאה פעם אחת. בדיקת סימנים חיוניים העלתה חום 39.1 דופק לדקה 205. בחדר המיון בוצעו לקטינה בדיקות דם על מנת לוודא שלא נגרם נזק וכן לאבחן את מצבה.

לאחר האשפוז בן יום, שוחררה הקטינה לביתה. עם שחרורה המשיכה אם הקטינה בטיפול מעקב אצל ד"ר צ'רנובילסקי. מעקב זה נמשך כחודש ימים.

הנתבעת במכתבה (נספח ט' לתצהיר האם) מאשרת כי התרופה שנמכרה לאם אינה התרופה שנרשמה ע"י הרופאה. הנתבעת אף מאשרת " בעקבות המקרה, הקטינה אושפזה במרכז הרפואי ברזילי למעקב, ושוחררה בצב כללי טוב."

טענות התובעות:

הרוקחת אשר מכרה לאם את התרופה השגויה הפרה את חובת הזהירות שהיא חבה כלפי הקטינה ובכך התרשלה. הנתבעת חבה בנזקי הקטינה ואימה מכוח אחריותה השילוחית.

עוד נטען כי הנתבעות פגעו באוטונומיה של הקטינה בכך שהפרו את סעיף 13 לחוק זכויות החולה, תשנ"ו - 1996 (להלן :"חוק זכויות החולה") הקובע כי לא יינתן טיפול לחולה אלא אם נתן הסכמה מדעת.

לפיכך, היא תובעת את נזקיהן בגין כאב וסבל, הפגיעה באוטונומיה וכן הוצאות שנגרמו לאם ואובדן ימי עבודה.

טענות הנתבעות:

הטעות שנגרמה במסירת התרופה השגויה, אינה עולה כדי הפרת חובת הזהירות הנדרשת. המקרה, מצער ככל שיהיה, אינו אלא טעות אנוש ותו לא.

לכתב התביעה לא צורפה חוו"ד רפואית. לפיכך, לא הוכח הקשר הסיבתי הרפואי בין נטילת התרופה השגויה ובין הצורך באשפוז והטיפול לאחריו.

על האם רובץ אשם תורם, שכן בעבר נטלה הקטינה תרופה כגון זו שנרשמה לה ע"י הרופאה והיה על האם להבחין בטעות.