רופא שיניים יפצה מטופלת בגין טיפול רשלני

התובעת, ילידת 1929, עותרת לחייב את הנתבע, רופא שיניים במקצועו ובעיסוקו, לפצותה בגין נזקים שנגרמו לה במהלך טיפולו בשינייה. לטענתה, הנתבע התקין בלסתה התחתונה גשר שאינו תקין, ללא התאמה לסגר הטבעי של פיה ובניגוד למקובל. כתוצאה מהטיפול נוצרו כאבים ולחצים על הלסת העליונה, אלו גרמו לשבירת שן מספר 26, ולהזדקקותה לטיפול שיקומי. עוד נטען, כי התרשלות הנתבע בביצוע הטיפול גרמה לה לנזק ולהוצאות כספיות ניכרות, אותן עותרת היא להשיב לה, לרבות עלויות הטיפול ששילמה לנתבע.

בכתב ההגנה מאשר הנתבע פנייתה של התובעת בסוף שנת 1995 לבדיקה וייעוץ דנטאלי. לטענתו, הציע לתובעת שיקום הלסת העליונה והתחתונה בו זמנית, לבקשת התובעת הוחלט על שיקום הלסת התחתונה תחילה, מה שגרם לקושי במהלך הטיפול. לטענתו, התובעת נטשה את הטיפול ולא איפשרה לו להשלימו, הטיפול שהעניק לה היה סביר ומסור, ללא רשלנות מצידו. עוד טוען הנתבע להעדר קשר סיבתי בין הטיפול שהעניק לתובעת והנזקים הנטענים, וכי מעשי/מחדלי התובעת ו/או של יתר רופאי השיניים שטיפלו בה לאחריו היוו את הגורם העיקרי והמכריע לנזקיה.

הנתבע הגיש הודעת צד ג' כנגד ד"ר אורה גרוס,  מומחית בשיקום הפה אשר אליה הפנה הנתבע את התובעת לפתרון בעיות הסגר, ושטיפלה בתובעת החל מאוקטובר 1996 ועד נובמבר 1997, משך כשנה. לטענתו, ד"ר גרוס ביצעה טיפולי הקטנת מימד אנכי, השחזה סלקטיבית של שיניים 24-26, הוספת סדים וחידוש כתרים זמניים וטיפולים אלו לא הביאו לפתרון הבעיה. כן נטען כי  לא עודכן על ידי ד"ר גרוס בדבר סיום הטיפול, והוא עותר לשפותו בגין הוצאות הטיפול שביצעה, באם יחוייב להשיב לתובעת הוצאות אלו.

בכתב הגנתה טענה הצד השלישי כי התובעת הגיעה לטיפול ביום 20.10.96, בבדיקתה מיום 5.11.96 הוברר כי הגשר שבפיה אינו מותאם ובשיתוף ותיאום הרופא המטפל, הוא הנתבע, הוחלט על ביצוע גשר זמני חדש. לטענתה, הטיפולים נערכו תוך יידוע ושיתוף פעולה עם הרופא המטפל, הנתבע. עוד טוענת הצד השלישי כי בסיום הטיפול, בנובמבר 1997, נמצא איזון סגר מלא ללא גלישה, בניגוד למצב בו הגיעה התובעת לטיפול, שתואר כסגר לא יציב עם גלישה ומישור סגר לקוי. הצד השלישי הכחישה אחריותה לנזקים וטענה כי אלו אינם נובעים מהפרעה סיגרית, טענה לטיפול מיומן ומקצועי, תוך עדכון מתמיד ושוטף של הנתבע. הצד השלישי טוענת כי הנתבע אטם אזניו להמלצות היועצים השונים אליהם הופנתה התובעת, לרבות המלצותיה שלה, ואין לו אלא להלין על עצמו.

בכתב תשובת הנתבע/המודיע לכתב ההגנה מטעם הצד השלישי טען הנתבע כי בהתאם לחוות דעת פרופ' טייכר, מומחה בית המשפט בתחום שיקום הפה, הטיפול שבוצע על ידי הצד השלישי לא עזר בפתרון בעיית הסגר וכי יש להשיב לתובעת עלויות הטיפול שביצעה אצל הצד השלישי, ומכאן שהצד השלישי ביצעה טיפול מיותר ו/או כושל ועל כן על הצד השלישי לשפותו במידה ויחוייב בגין הטיפול האמור. עוד כופר הנתבע בטענה כי הצד השלישי נתקלה בחוסר שיתוף פעולה עימו. הנתבע טוען שבהגיעה התובעת לטיפול אצל הצד השלישי היה בפיה הגשר הזמני ולפיכך הטענה כי היה צורך בגשר זמני חדש הינה מוטעית. לטענתו, לא הומצאו לו צילומי הרנטגן ומכתב הצד השלישי מ- 11/97.

מטעם הצדדים הוגשו חוות דעת רפואיות, מפורטות, בתחום הפה והלסת. מטעם התובעת הוגשה חוות דעת ד"ר אלי סימון מיום 18.1.01, מטעם הנתבע הוגשה חוות דעת ד"ר סורין טאיך מיום 1.3.02 וד"ר אורמינר מיום 6.1.02, מומחים לשיקום הפה. לאור הפער בין חוות הדעת, אשר מחד העריכו את רשלנותו של הנתבע (ד"ר סימון מטעם התובעת) ומאידך כי הנתבע פעל בסבירות (ד"ר סורין וד"ר אורמינר), מונה מטעם בית המשפט פרופ' טייכר כמומחה בתחום שיקום הפה והלסת. כמו כן הוגשה מטעם הצד השלישי חוות דעתו של פרופ' קפה, בתחום הפה והלסת, ביחס לטיפול שניתן לתובעת על ידי הצד השלישי.

מטעם התובעת העידו התובעת בעצמה. כן נחקר המומחה מטעמה, ד"ר סימון. הוגשו מסמכים.

מטעם הנתבע העידו הנתבע בעצמו, המומחים מטעמו ד"ר סורין וד"ר אומינר.

מטעם הצד השלישי העידו הצד השלישי בעצמה והמומחה מטעמה פרופ' קפה.

מומחה בית המשפט, פרופ' טייכר, העיד בקשר עם חוות דעתו.

עיקרי העובדות הצריכות לענייננו, שהוכחו כדבעי:

עובדות הטיפול שבוצע לתובעת, בעיקרן, אינן שנויות במחלוקת. אלו נשענות על מסמכים רפואיים, אוזכרו ושימשו את המומחים הרפואיים כבסיס לחוות דעתם, ואין טענה כי הטיפול היה שונה או אחר. לצורך בחינת השאלה האם היה הטיפול סביר והאם פעל הנתבע כ"רופא סביר", תפורט להלן עיקר ההיסטוריה הטיפולית הרלבנטית לענייננו, תוך שהיא נסמכת על חוות הדעת הרפואיות, המסמכים והרשומות הרפואיות, תצהיר התובעת, תצהיר הנתבע ותצהיר הצד השלישי ועדותם בפני:

1. התובעת, ילידת 1929, פנתה במהלך אוקטובר 1995 לד"ר רביב לבדיקה וקבלת ייעוץ בתחום הפה והלסת. במועד פנייתה היו בלסתה התחתונה שלוש שיניים טבעיות בקדמת הלסת ועוד ארבעה שתלים, שניים מכל צד. בפי התובעת היתה מותקנת תותבת חלקית שנשענה על השיניים הקדמיות. לגרסת התובעת, פנתה לטיפול אצל ד"ר רביב שכן התותבת החלקית, הנשלפת, היתה "לא אסתטית", הגם שלא גרמה לכאבים: "לא היו לי כאבים ולא לחצים בשיניים." (עדות התובעת בעמ' 23 לפרוטוקול).
2. הנתבע הציע לתובעת תוכניות טיפול: הראשונה התייחסה ללסת התחתונה בלבד, השנייה כללה שיקום מקביל של הלסת העליונה, והשלישית כללה עקירת שלוש שיניים מהלסת התחתונה.
3. התובעת ביקשה לטפל בלסת התחתונה בלבד, וסרבה לתוכנית שכללה שיקום שתי הלסתות: "אמרתי שאין לי כסף שאני רוצה לעשות גשר תחתונה איפה שהיו לי שתלים, למעלה לא היו לי בעי(ו)ת למעלה" (כך בעדות התובעת בעמ' 24 לפרוטוקול).
4. הנתבע הציע לתובעת להתקין בלסתה התחתונה גשר קבוע מחרסינה, הנשען על השתלים והשיניים הטבעיות כיחידה אחת, וכך היה. הדבקת גשר החרסינה הקבוע בלסת התחתונה בוצעה ביום 14.1.96.
5. לאחר התקנת הגשר הסתבר כי אין הוא מתאים לסגר הטבעי של פיה, וכי הוא יוצר קושי בדיבור, באכילה "ובכל תנועה שנעשתה עם הפה" (סעיף 4 לתצהיר התובעת). כמו כן גרם הגשר ללחצים על שיני הלסת העליונה.
6. במהלך החודשים ינואר, פברואר ומרץ 1996, ביצע הנתבע התאמות שונות של הגשר הקבוע שהתקין, כמו גם התאמות של שיניי הלסת העליונה, וזאת על מנת לפתור את בעיית הסגר. הטיפול ארך חודשים מספר, אך ללא הועיל.
7. הנתבע, אשר לא הצליח לפתור את בעיית הסגר, הפנה את התובעת לפרופ' גזית, המתמחה בטיפול בסגר (מכתב מתאריך 29.4.96). זו המליצה לפרק את הגשר הקבוע ולהתקין גשר זמני מאקריל אשר יאפשר איזון הסגר. הנתבע ביצע טיפול זה, אך גם בכך לא שופר מצבה של התובעת, שכן גם עם הגשר הזמני נותר הסגר לקוי. פרופ' גזית המליצה להפנות את התובעת לד"ר גרוס, הצד השלישי, המתמחה בשיקום הפה ובבעיות סגריות, לאיזון הסגר. בשלב זה נשברה שן מספר 26, הנתבע הפנה את התובעת לביצוע טיפול שורש אצל ד"ר ברגיל, שהעריך כי הסיבה לכאבים היא תוצאת הפרעה בסגר השיניים.