רוסלן נ' מדינת ישראל

החלטה

לפניי בקשה להורות על ביטולה של החלטה שניתנה על ידי קצין משטרה מוסמך ביום 11/9/2011 בדבר איסור שימוש ברכבו של המבקש למשך 30 יום, עקב ביצוע לכאורה של עבירת נהיגה בשכרות ע"י נהג הרכב.

לפי עובדות כתב האישום, ביום 10/9/2011 במהלך ביקורת אקראית סירב נהג הרכב למסור דגימת אוויר נשוף לפי דרישת שוטר.

לטענת המבקש, בעלים של חברת בנייה, נהג הרכב במועד ביצוע העבירה הנטענת בכתב האישום היה עובדו, אלכסיי אליושקין. המבקש חלק על קיומן של ראיות לכאורה כנגד הנהג, וטען כי הנהג כלל לא היה שיכור בעת ביצוע בדיקות השכרות השונות. עוד ציין המבקש כי הנהג אינו יודע עברית, ועל כן לא הצליח להסביר עצמו כראוי לשוטרים שערכו את הבדיקות. המבקש הוסיף וטען כי יש לבטל את איסור השימוש, שכן זהו הרכב המסחרי היחיד בבעלותו המשמש אותו להעברת חומרי בנייה ולהסעת פועלים.

ב"כ המשיבה התנגדה לבקשה תוך הפנייה לחומר החקירה, וטענה כי במקרה דנן לא מתקיימים התנאים הקבועים בחוק לביטול איסור שימוש מינהלי.

לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בבקשה על נספחיה, מצאתי כי דין הבקשה להידחות.

הסמכות להורות על איסור מינהלי על שימוש ברכב מעוגנת בסעיף 57א לפקודת התעבורה [נוסח חדש] (להלן: הפקודה). עת חוקק המחוקק את סעיף 57א לפקודה על כל סעיפי המשנה שלו, לא נעלם מעיניו כי השבתת רכב הנמצא בבעלותו של צד אשר לא ביצע בעצמו כל עבירה מהווה פעולה מינהלית חריגה וקיצונית. על כן, הוסף לפקודה סעיף 57ב, המקנה לבית המשפט את הסמכות לבקר פעולה מינהלית זו.

בבואו לדון בבקשה לביטול איסור מינהלי על שימוש ברכב, על ביהמ"ש לבחון קיומן של ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של נהג הרכב בעבירות המיוחסות לו, את המסוכנות הנשקפת מנהג הרכב, ובמידה ונהג הרכב אינו הבעלים הרשום של הרכב - את זיקתו של הנהג לבעל הרכב, ואת פעולותיו של בעל הרכב למניעת ביצוע העבירות ע"י הנהג.

לעניין הראיות לכאורה – מעיון בתיק עולה כי בדיקת הינשוף שנערכה לנהג אכן לא הצליחה, אולם בחומר החקירה מצויות ראיות נוספות לכך כי הנהג היה שיכור בעת האירוע הנטען בכתב האישום. כפי העולה מחומר החקירה, הנהג נכשל בכל מבחני בדיקת המאפיינים, תוך שהשוטרים שביצעו את בדיקת המאפיינים ואת בדיקת הינשוף אף מציינים בדו"חות הפעולה שלהם כי הנהג לא הצליח לעמוד באופן יציב ונזקק לתמיכה כדי לא ליפול. זאת ועוד, מפלטי בדיקת הינשוף שנערכה למבקש עולה כי הבדיקה לא צלחה עקב נפח נשיפה בלתי מספיק, עובדה המחזקת את טענת המשיבה לפיה הנהג הכשיל את הבדיקה בכוונה. עוד יצוין כי לא מצאתי לייחס משקל לטענתו של המבקש בנוגע לכשל בתקשורת בין הנהג לבין עורכי הבדיקות (הנובע מאי ידיעתו של הנהג את השפה העברית), שכן בחומר החקירה קיים מזכר מאת שוטר צבאי דובר רוסית אשר התבקש לסייע לעורכי הבדיקות, ממנו עולה כי כל הפעולות אותן הנהג התבקש לעשות תורגמו לשפה הרוסית והובנו ע"י הנהג.

לדידי, יש בכל המפורט לעיל כדי להקים את התשתית הראייתית הנדרשת בשלב זה להוכחת אשמתו של הנהג במיוחס לו בכתב האישום.

לעניין המסוכנות הנובעת מנהג הרכב – לדידי, זו נובעת מעצם ביצוע העבירה לכאורה ע"י הנהג. עבירה של נהיגה בשכרות היא מן החמורות שבעבירות התעבורה, וביצועה של עבירה זו מצביע על זלזולו של הנהג בחוק, ועל המסוכנות הנשקפת מנהיגתו לציבור המשתמשים בדרך.

לעניין זיקתו של הנהג לבעל הרכב ופעולות הבעלים למניעת ביצוע העבירות ע"י הנהג – לפי סעיף 57ב(ב) לפקודה, מוסמך ביהמ"ש לבטל הודעת איסור שימוש ברכב בהתקיים אחד התנאים הבאים:

הרכב נלקח מבעליו ללא ידיעתו והסכמתו;

מי שנהג ברכב פעל בניגוד להוראותיו של בעל הרכב, ובעל הרכב עשה כל שביכולתו כדי למנוע את העבירה כאמור בסעיף 57א(א).

בענייננו, לא מתקיים אף לא אחד מהתנאים האמורים. המבקש כלל לא טען כי הרכב נלקח ע"י הנהג ללא ידיעתו וללא הסכמתו, ולא הוכיח כי עשה פעולה כלשהי כדי למנוע את העבירה (למעט טענה בעלמא כי הוא כל הזמן מזהיר את עובדיו לא לשתות ולא לנסוע במהירות אשר נטענה רק במעמד הדיון בבקשה), לא כל שכן כי עשה "כל שביכולתו".

גם הקושי הרב שנגרם לפרנסתו של המבקש אינו חריג, והוא אף הקושי אליו כיוון המחוקק. האפשרות לאסור שימוש ברכב בו בוצעה עבירה, גם אם המשמעות היא הענשת אדם אשר לא ביצע כל עבירה, קמה מתוך כוונה מפורשת של המחוקק ליצור מעגל הרתעה נוסף למניעת ביצוע עבירות נהיגה חמורות, ולהטיל אחריות גם על בעלי רכבים (ובמיוחד מעבידים המוסרים את הרכבים לעובדיהם), על מנת שיסייעו בשמירת החוק ויוודאו כי ברכבם לא תבוצע עבירה. יפים לעניין זה דבריו של כב' השופט טננבוים בב"ש (י-ם) 919/08 הוט טלקום נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים המשפטיים):

"והתשובה היא שכמעט תמיד יסבול המעביד בשל התנהגות העובד ואין לו להלין אלא על עצמו. זוהי בדיוק מטרת החוק למרות שברור לכולנו שהמעביד מתנגד בתוקף לביצוע העבירות. מי שנתן את רכבו למי שמבצע עבירות, צריך לקחת בחשבון שיסבול בשל עבירות תנועה של הנהג. אשר לכן, על כל בעל רכב לשקול היטב היטב למי מוסר הוא את רכבו ולדעת כי יכול וייענש בשל התנהגות אותו בעל רכב.

...

לא לחינם נותנים המעבידים רכב לעובדים. ממילא, צריכים הם לקחת בחשבון את אפשרויות הנזק שייגרם להם על ידי נהגים לא מהוגנים. ואם לא עשו כן, הטרוניא שלהם צריכה להיות מופנה כלפי עצמם."

עם כל הצער על נסיבותיו האישיות של המבקש, לא אוכל ליתן משקל של ממש לקשיים אותם הוא מציג (שאינם יוצאי דופן, כאמור), שכן אם איעתר לבקשתו – הדבר ירוקן מתוכן את כוונת המחוקק.