פסק דין
עתירה להורות על צירופם של המשיבים 1 ו-2 ושל המשיבה 3 לבוררות המתנהלת בפני עו"ד רפאל ליבא שבה מתבררת תביעת המשיבות 4-8 נגד המבקשים, על מנת שתביעת המבקשים נגד המשיבים תידון אף היא בבוררות זו. לחלופין, מתבקש ביהמ"ש לקבוע כי הסכסוך כולו, זה שבתיק שבפני, אף זה המתברר בבוררות - יידון במאוחד בבית המשפט.
1. מקור הסכסוך במיזם עסקי לביצוע פעולות משותפות בתחום הנדל"ן במונטנגרו, שנרקם בשנת 2005 בין המבקש 1 (להלן – רונן) והחברה המבקשת 2 שבשליטתו (להלן – קרמרו, ושניהם ביחד- המבקשים)) לבין המשיבים 1-2 (המשיב 1 להלן – כהן והמשיב 2 – סגל, שניהם ביחד- המשיבים) והחברות 3-8, שלפחות שתיים מהן הינן בשליטת המשיבים.
גם רונן וגם המשיבים הינם עורכי דינם במקצועם, אולם המחלוקת נוגעת להיבט העסקי שבפעילותם.
המבקשים הצהירו כי אין להם ידיעה מוכחת בדבר מעמדם המשפטי של המשיבים בחברות 3-8 או מי מהן, אם בנוגע להחזקת מניות ואם בנוגע לתפקידי ניהול, הגם שמהמכלול הם מסיקים כי קיימת זהות בין המשיבים לבין החברות. שלא כמצופה, נמנעו המשיבים מלפרט בכתב התשובה את מעמדם הרשמי בכל אחת מהחברות המשיבות 3-8, ובסופו של הדיון הצטיירה התמונה החלקית הבאה:
המשיבים מחזיקים במניות המשיבה 5 ובמניות המשיבה 8.
כהן הינו מנהל במשיבה 6 ובמשיבה 7, סגל הינו מנהל במשיבה 8.
רונן היה המנהל במשיבה 4 אולם הוא הוחלף ע"י מנהל אחר.
2. השותפות העסקית בין רונן לבין המשיבים לא עלתה יפה, מחלוקת הולידה מחלוקת, הסכם גרר הסכם, עד כי בסופו של דבר הגישו המשיבות 4-8 נגד רונן וקרמרו תביעה כספית על סך 5,424,286 אירו. התביעה מתנהלת בבוררות בפני עו"ד רפאל ליבא (להלן – הבורר).
המבקשים הגישו תביעה שכנגד נגד המשיבות 4-8, נגד המשיבה 3 ונגד המשיבים, וכן הודעה לצד שלישי נגד המשיבים.
המשיבים טענו בפני הבורר כי משאין הם חתומים על הסכם הבוררות, אין הוא מוסמך לדון בכל תביעה שהיא נגדם או נגד המשיבה 3, אם בהליך התביעה שכנגד ואם בהליך ההודעה לצד שלישי.
הבורר הותיר את סוגיית הסמכות להכרעת ביהמ"ש, ומכאן התביעה שבפני.
3. בניסיון לבור את הבר מהתבן מתוך כתב תביעה מתלהם הכולל מלל מכביד המתייחס בעיקר לסכסוך העיקרי, ולאחר ששמעתי את טיעוני באי כוח המבקשים, עולות הטענות הבאות:
א. קיימת זהות בין החברות המשיבות 4-8 לבין החברה המשיבה 3 לבין המשיבים. מבנה החברות במיזם נקבע על-ידי המשיבים, אשר ניצלו את אמון המבקש. המשיבים מינו עצמם כמנהלים של המשיבות 3-8. יצרו נאמנויות פיקטיביות במניות המיזם המשותף, חילקו החזקות במשיבות 3-8 כפי שראו לנכון, משכו כספים בסתר, גייסו כספים בסתר, חילקו דיבידנד לחלק מבעלי המניות המועדפים עליהם תוך הסתרת החלוקה מיתר בעלי המניות.
בשנת 2006 הקימו המשיבים חברת נדל"ן וחברות קשורות (קבוצת מור), פעלו במסווה במטרה שקבוצת מור "תירש" את המשיבה 4 ותקבל את פעילותה העסקית ללא השקעה. בהמשך החלו המשיבים להשתמש בחשבון הבנק של המשיבה 4 לצורך פעילותה הכספית של קבוצת מור. רונן לא שיתף פעולה עם התנהלות זו, ומשכך המשיבים החליטו "לנטרל" אותו, עיכבו כספים שהגיעו לו כדין, מנעו ממנו דיבידנדים שחולקו במיזם המשותף ואף "זרקו" אותו מהמשיבה 4. בגין כל הנ"ל עומדת למבקשים תביעה כספית נגד המשיבים.
ב. ביולי 2008 נחתם בין בעלי הדין הסכם (להלן – הסכם יולי), המכיל תניית בוררות, בעקבותיו הגיעו הצדדים לבוררות בפני צביקה זילברמינץ – שהיה באותה עת בעל מניות במיזם המשותף - אולם בוררות זו הסתיימה ללא הכרעה.
ג. המשיבים הם הצדדים האמיתיים לסכסוך בבוררות, והם מסתתרים מאחורי האישיות המשפטית של החברות, דבר המחייב הרמת מסך. מדובר במסכת עובדתית אחת והאינטרסים של החברות 4-8 ושל המשיבים הינם זהים ולא ניתנים להפרדה.
ד. סעיף הבוררות שבהסכם יולי מחייב את כל הצדדים הקשורים למיזם, ולא רק את הצדדים החתומים עליו, שכן בסעיף 17 שבו נאמר כי ההסכם מביא לסיום סופי ומלא של היחסים בין הצדדים, ולכן הוא מתייחס בהכרח גם למשיבים, גם בהעדר חתימתם הפורמאלית.
ה. העובדה שהמשיבים הגישו תביעה נגד רונן באופן אישי, הגם שתנית הבוררות איננה חלה עליו, מלמדת שאף המשיבים רואים את כל המעורבים כמקשה אחת ומשכך לא ישמעו בטענה כי אין לכלול אף אותם במסגרת הבוררות.
ו. יש להעדיף את עיקרון היעילות, מניעת כפל ההליכים ונטרול החשש מפסיקה סותרת.