רומנו נ' לביטוח

פסק דין

בפני תביעה להשלמת תגמול על פי פוליסת ביטוח רכב שהתובעת רכשה מהנתבעת ביום 1.1.09 תמורת סך 4,166 ₪.

ביום 3.1.09 ארעה תאונת דרכים ורכבה של התובעת הוכרז כאובדן כללי.

כאשר נדרשה הנתבעת לפצות את התובעת בגין ההפסד, הופחת סכום ערך הרכב, בין היתר בסכום של 12.5% בגין ירידת ערך הרכב.

לטענת הנתבעת, בשנת 2004 היה הרכב מעורב בתאונת דרכים, ונקבעה ע"י שמאי ירידת ערך בשיעור של 12.5% ולצורך התגמול מדובר בהפחתה של 5,391 ₪.

כאשר פנתה התובעת לנתבעת וביקשה הסבר לירידת הערך, נאמר לה כי קיימת חוות דעת מומחה שבדק את הרכב לאחר התאונה בשנת 2004, וקבע את ירידת הערך.

כאשר ביקשה התובעת לעיין במסמך, סירבה הנתבעת לאפשר לה זאת, בטענה כי בשנת 2004 לא היתה בעלת הרכב.

אין מחלוקת על כך, כי בעת שהתובעת רכשה את הפוליסה מהנתבעת לא ידעה כלל על התאונה מ-2004, באותה מידה, הנתבעת אף היא לא ידעה על אותה תאונה. רק כאשר הנתבעת נדרשה לפצות את התובעת עפ"י הפוליסה, דאגה הנתבעת לחקור את ההיסטוריה של הרכב.

עמדת הנתבעת היא, כי עפ"י תנאי הפוליסה ברור כי במקרה של אובדן כללי של הרכב מגיע לתובעת את שוויו של הרכב עפ"י הרישום במחירון יצחק לוי.

לכן, אין לפצות את התובעת, אלא בהפסד האמיתי, וזאת עפ"י עיקרון מובהק שמקבל ביטוי בסדרה של פסקי דין, שיש להביא את המבוטח למצב בו היה ערב קרות מקרה הביטוח.

שוויו האמיתי של הרכב, לו התובעת היתה מוכרת אותו ערב התאונה, היה מושפע מירידת הערך שנקבעה בשנת 2004.

לאחר ששמעתי דברי בעלי הדין, ולאחר שעיינתי בחומר שבתיק, החלטתי לקבל את התביעה ולהלן נימוקיי:

1.עקרונית, יש פגם בכך שחברת ביטוח מפחיתה תגמול על בסיס של מסמך שלא התגלה לתובעת.

ניכר הדבר שעל אף שהוזמן עד להתייצב ולהגיש את המסמך בדיון, העד לא התייצב. על אף זאת, קיבל ביהמ"ש כהנחה כי דו"ח השמאי קיים וכי נקבעה על ידו ירידת ערך.

אין כלים בידי התובעת או בידי ביהמ"ש לבחון אם ירידת הערך שנקבעה לרכב בשנת 2004 מוצדקת או אם לאו.

2.עברו של הרכב לא נחקר בעת רכישת הפוליסה, ולא הוצגו שאלות בפני התובעת, והנתבעת לא טרחה לעשות בדיקה משלה.

לכן, כאשר הנתבעת שקלה את הסיכון שבפוליסה, היא פעלה על פי מחיר השוק של הרכב נכון ליום תחילת תקופת הביטוח, וגבתה פרמיה בהתאם.

הופנתה תשומת ליבי לת.ק. 38436-12-09 בבימ"ש לתביעות קטנות בחיפה, שבה חברתי כב' השופטת נסרין עדוי נדרשה להתייחס לשאלה דומה, וקבעה שכאשר המבוטח "משלם פרמיה לפי מחיר בסיס מלא, אז גם בעת צרה הוא יקבל לפי מחיר הבסיס המלא".

אני מאמץ את דבריה של חברתי, בעמ' 5 של פסק דינה.

3.הנחת הנתבעת שלו התובעת היתה מוכרת את הרכב ערב התאונה היתה מקבלת מחיר נמוך משוויו במחירון יצחק לוי עקב התאונה ב-2004, אינה מבוססת עובדתית. קשה לתאר שקונה רגיל היה מגלה את התאונה מ-2004 או שזה היה משפיע על המחיר שהתובעת היתה מקבלת בעבור הרכב. הרי חברת הביטוח נאלצה להפעיל חוקר על מנת להגיע לממצא של ירידת ערך, ולא יתכן שכך היה פועל קונה רגיל.