רוטנברג נ' עיסה ואח'

פסק דין

1.התובעת הגישה תביעה כספית בסדר דין מהיר כנגד הנתבע יוסרי עיסא וכנגד הנתבעת 2 – המבטחת של הנתבע. כנגד האחרון ניתן פס"ד.

2.בכתב התביעה עותרת התובעת כי ביהמ"ש יחייב את הנתבעים לשלם לה סך של 22,373 ₪ (להלן: "סכום התביעה").

3.ביום 28.12.09 אירעה תאונה בה היו מעורבים רכב מסחרי מס' רישוי 46-347-29 (להלן: "רכב התובעת"), ונהוג ע"י איל רוטנברג עפ"י טענת התובעת.

4.מאידך, בתאונה היה מעורב רכב מסחרי מסוג סבנה תוצרת GMC מס' רישוי 42-772-18 (להלן: "רכב הנתבעת"). רכב זה היה מבוטח ביום התאונה אצל הנתבעת 2 (להלן: "מנורה") בפוליסת ביטוח תקפה המכסה את אחריותה כלפי צד ג'. רכב זה היה נהוג ע"י הנתבע.

5.בדיון מיום 17.7.11 הופיע נהג התובעת וטען כי נוכח נסיבות התאונה כפי שאלו פורטו על ידי התובעת, המסקנה המתחייבת כי החבות לאירוע נופלת על כתפי הנתבע, ועל כן על הנתבעים כאחד לשלם את סכום התביעה.

מאידך, טענה הנתבעת כי תרחיש התאונה שונה לגמרי מגרסת התובעת, באופן שהאחריות לאירוע נופלת על כתפי התובעת.

6.א.התובעת העידה את איל רוטנברג אשר טען כי הוא זה שנהג ברכב התובעת כאשר נסע ממקום עסקה של התובעת באורנית לכפר קאסם מקום מגוריו של אחד מעובדי התובעת. הנהג ספר כי הוריד את העובד בכפר קאסם והחל בנסיעה חזרה לכוון אורנית. הנהג ספר לביהמ"ש כי עקף מעגל תנועה ובעוד הוא מצוי בתוכו הגיח מימין רכב הנתבעת כשהוא נהוג ע"י הנתבע 1 (להלן: "עיסא").

ב.הוסיף נהג התובעת וטען כי רכב הנתבע פגע בו באזור הכנף הקדמית-ימנית ודלת ימנית שלו באמצעות הפנה שמאלית קדמית שלו. נהג התובע נשאל ע"י ב"כ מה יש לו לומר על טענת מנורה כי התאונה הייתה מבוימת במובן זה שהתרחשותה אינה כפי תיאורו והנהג הכחיש זאת נמרצות.

7.א.בחקירתו הנגדית לב"כ מנורה ציין הנהג מטעם התובעת כי ראה את רכב הנתבע עובר לפגיעה בזמן מוערך של שניות. נהג התובעת שלל גם כל טענה שיהא בה כדי לומר ששדה הראיה מכוון נסיעת הנתבע היה מוגבל בצורה כלשהיא. כן ציין נהג התובעת כי הכביש היה רטוב מגשם שירד לפני כן.

ב.ב"כ הנתבעת עמת את נהג התובעת עם גרסת הנתבע לפיה רכבו של האחרון נפגע לא רק בפנה שמאלית קדמית, אלא גם ה"גריל" ומכאן שרכב התובעת היה זה שפגע ברכב הנתבע ולא להפך.

נהג התובעת שלל אופציה זו.

ב"כ הנתבעת גם עמת נהג התובעת עם טענה שלפיה כל מוקדי הנזק בחלקו העליון של רכב התובעת אינם תוצאה של תאונה זו.

נהג התובעת שלל גם אפשרות זו ונשאר דבק בעמדתו.

8.א.נוכח הטענה כי קיימים רכיבי נזק שלא קשורים לתאונה דרשה ב"כ הנתבעת כי השמאי שערך חוו"ד שמאית עבור התובעת יחקר על חוות דעתו.

כיוון שכך, הגיע מר קובי רוזנברג הטוען כי הוא שמאי זה 30 שנה ויותר להחקר על חוות דעתו.

מר רוזנברג עמד על כך כי כל מוקדי הנזק המופיעים בחוו"ד מקורם בתאונה מושא כתב התביעה.

ב.השמאי הסביר כי רכב התובעת נבדק על ידו יום לאחר התאונה ולא הייתה לו כל אינדיקציה לומר שהנזק לרכב התובעת מקורו ביותר מתאונה אחת. כיוון שהנזק עלה על 60% משווי הרכב הורה השמאי להשביתו כאובדן גמור.

השמאי נדרש על ידי להשיב לשאלה המרכזית שהועלתה לעיל ע"י ב"כ הנתבעת וטען כי קיימים מוקדי נזק בגבהים שונים נוכח העובדה שרכב הנתבע רכב גדול ומאסיבי.

השמאי ציין כי לא מדד גבהים בין שני כלי הרכב לבדוק היתכנות הנזקים בשני אירועים שונים ונפרדים.