פסק דין
1.לפני בקשה לסילוק על הסף של בקשה להכרה בתובענה כייצוגית, המעוררת שאלה שטרם נידונה בפסיקה: מהו היחס בין תביעה המוגשת על ידי נאמן למחזיקי אגרות חוב לבין בקשה לאישור תביעה כייצוגית המוגשת בשם מחזיקי אותן אגרות חוב, כנגד אותם נתבעים/משיבים ובגין אותם אירועים?
רקע עובדתי
2.ביום 28.11.2010 הוגשה בבית משפט זה תביעתה של הרמטיק נאמנות (1975) בע"מ בתוקף תפקידו כנאמן למחזיקי אגרות החוב (סדרה א') של לידקום אינטגרייטד סולשנס בע"מ (להלן: "הנאמן", "מחזיקי האג"ח" ו"החברה" בהתאמה) כנגד מרבית המשיבים בהליך זה (המשיבים 1 - 3, 5, 8 – 10. המשיב 4 נמחק בהסכמת הצדדים. המשיבים 6 ו-7 לא נתבעו על ידי הנאמן). תביעה זו, המתנהלת אף היא לפני, קיבלה את מספר ההליך 53431-11-10, והיא תכונה להלן "תביעת הנאמן".
3.תביעת הנאמן הוגשה בחזקת נציג של מחזיקי האג"ח, וזאת מכוח סעיף 35ט. לחוק ניירות ערך, התשכ"ח – 1968, ובהתאם להוראה שניתנה לו באסיפת מחזיקי האג"ח שכונסה ביום 21.11.2010 להגיש תביעה זו. עניינה של תביעת הנאמן, כמפורט בסעיף 7 לכתב התביעה המתוקן שהוגש ביום 17.1.2011 הוא "פיצוי בגין פרסום פרטים מטעים כהגדרתם בחוק ניירות ערך, בתשקיף, דוחות תקופתיים ודוחות מידיים של החברה ובגין חוסר בפרסום של פרטים אשר חובה הייתה לפרסמם על פי חוק ניירות ערך והיעדרם עלול להטעות משקיע סביר. מחדל זה מוגדר כפרט מטעה בחוק ניירות ערך".
4.הסעד שהתבקש במסגרת תביעת הנאמן היה פיצוי כספי בסכום של 115 מיליון ₪. כנגזר מכך, ובהתאם לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז – 2007 התבקש הנאמן לשלם את חלקה הראשון של האגרה בסך 1,437,500 ₪.
5.הנאמן הגיש בקשה לפטור מאגרה, וזו נדחתה ביום 7.3.2011 בהחלטה של השופט שאול מנהיים, בכובעו כרשם. הנאמן ערער על החלטה זו, וערעורו נדחה ביום 21.9.2011 על ידי השופט אברהם יעקב (ע"ר 4010-03-11). הנאמן לא אמר נואש, והגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון, אולם גם זה השיב את פניו ריקם (החלטת השופט יורם דנציגר ברע"א 7882/11 מיום 20.12.2011).
6.במצב דברים זה פנה הנאמן למחזיקי האג"ח וביקש כי הם ישתתפו במימון אגרת בית המשפט בתביעת הנאמן, בהתאם לשיעורי אחזקותיהם. מרבית מחזיקי האג"ח (76%) נענו לקריאתו, והעבירו את חלקם. יתרת מחזיקי האג"ח (24%) נמנעו מלעשות כן.
7.בנסיבות אלו פנה הנאמן לבית המשפט המחוזי תל אביב (המחלקה הכלכלית) בבקשה למתן הוראות (להלן: "ההליך בביהמ"ש הכלכלי"). לאחר קבלת עמדת רשות ניירות ערך ניתנה ביום 27.3.2012 החלטתה של השופטת דניה קרת-מאיר המאשרת את בקשתו העיקרית של הנאמן, לנהל את התביעה רק בשם אותם מחזיקי אג"ח ששילמו את חלקם היחסי באגרת בית המשפט (להלן: "החלטת ביהמ"ש הכלכלי"). כן אושרה בקשת הנאמן כי פירות תביעת הנאמן יתחלקו רק בין מי ששילמו את חלקם היחסי באגרת בית המשפט. לעניין מחזיקי אג"ח שלא שילמו את חלקם באגרה נאמר בבקשת הנאמן, אותה אימצה השופטת קרת-מאיר, כי הם "רשאים להגיש תביעה עצמאית ושלא באמצעות הנאמן – כראות עיניהם – ככל שיבחרו לעשות כן", וכי הוצאות תביעת הנאמן לא יחולו עליהם. כן אימצה השופטת קרת-מאיר, על דרך ההפניה, את האמור בסעיפים 5 ו-6 לעמדת הרשות לניירות ערך, בהם הומלץ, בין השאר, כי לשאר המחזיקים תינתן "זכות הצטרפות", וכי מחזיקי האג"ח "שלא הצטרפו לתביעה יוכלו (בכפוף לכל דין) להגיש תביעה אישית עצמאית באותו עניין".
8.בעקבות החלטת בית המשפט הכלכלי הודיע הנאמן כי הוא מעמיד את תביעת הנאמן לצורכי אגרה על סך של 93,223,452 ₪, וזאת כנגזרת של ערכן הנקוב של אגרות החוב שבידי מחזיקים ששילמו את חלקם באגרת המשפט. בעקבות הודעה זו התקבלה ביום 10.5.12 החלטה בתביעת הנאמן המאשרת את תיקון סכום התביעה, והפחתת סכום האגרה.
9.לאחר שהוסדר נושא האגרה בתביעת הנאמן החלו להתנהל ההליכים בתביעה זו, והוגשו כתבי הגנה וכתבי תשובה.
10.ביום 22.4.2012, פחות מחודש לאחר מתן החלטת ביהמ"ש הכלכלי, הוגשה הבקשה שלפני לאישור תובענה כייצוגית (להלן: "בקשת האישור"). מגישה של בקשת האישור הוא אחד ממחזיקי האג"ח שלא שילמו את חלקם היחסי באגרת בית המשפט בתביעת הנאמן. הטעם לתובענה הייצוגית מובהר על ידי המבקש בסעיף 7 לבקשת האישור: "על מנת שגם קולם של מחזיקי האג"ח של החברה, שלא שילמו את חלקם היחסי באגרת המשפט נשוא התובענה, יישמע בבית המשפט, ועל מנת שגם למחזיקי אג"ח אלה, תהא הזדמנות להיפרע כדי חובם, החליט המבקש להגיש את הבקשה לאישור הגשת התביעה הייצוגית שבפנינו".
11.ואכן בין תביעת הנאמן לבין בקשת האישור יש דימיון רב, גם אם לא זהות מוחלטת. האירועים בגינם הוגשו שתי התביעות הם אותם אירועים, והנתבעים/המשיבים בשני ההליכים זהים במהותם (כשלבקשת האישור נוספו גם המשיבים 6 ו-7, שני דירקטורים שהתמנו לתפקידם רק לאחר פרסום התשקיף, ושמטעם זה לא נתבעו על ידי הנאמן). למעשה, אין חולק, כי התביעות חופפות במידה רבה, ולראיה, גם בא הכוח המייצג איננו סבור כי יש הצדקה לנהלן במקביל, ומציע לעכב את ההליכים בתובענה הייצוגית עד למתן החלטה בתביעת הנאמן.
12.ביום 14.3.2013 קיימתי דיוני קדם משפט, תחילה בתביעת הנאמן ואחר כך בבקשת האישור. בפתח הדיון בבקשת האישור הצגתי בפני בא הכוח המייצג את הקושי, עליו הצביעו ב"כ המשיבים בתשובותיהם לבקשה שלפני, לפיו, על פני הדברים, ניהול תובענה ייצוגית מקום בו קיים הליך קולקטיבי הולם, בדמות תביעת הנאמן, איננו אפשרי, וזאת לאור תכליתו של הליך התובענה הייצוגית, ובשים לב להוראת סעיף 8(א)(2) לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו – 2006, לפיו תנאי לאישור תובענה ייצוגית הוא ש"תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות הענין".
13.בא הכוח המייצג ביקש שהות לשקול את צעדיו, ובהודעה שהגיש באותו יום ביקש לאפשר לו השלמת טיעון בכתב בעניין זה. רשות זו ניתנה, ומכוחם הגישו בא הכוח המייצג וב"כ המשיבים 1 – 9 טיעונים בכתב.
14.לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים, להלן הכרעתי.
דיון והכרעה
15.כאמור, אין חולק כי מבחינת תוכנה של עילת התביעה, בקשת האישור שלפני היא כמעט תאומה זהה לתביעת הנאמן. אכן, קיימים הבדלים כאלו ואחרים בין עילות התביעה בשני ההליכים, ואולם בעיקרן הן זהות, וחשוב מכך, שתי התובענות עוסקות באותה מערכת נסיבות עובדתית.
16.ואולם, הדמיון בין התביעות אינו מתמצה בכך שהן מעלות שאלות עובדתיות ומשפטיות דומות ביחס לאותה מסכת נסיבות. גם מבחינה דיונית קיימת קרבת משפחה הדוקה בין שתי התביעות: שתי התובענות הן הליכים קולקטיביים, אשר במסגרתם מבקש אדם (הנאמן באחת והמבקש ובא הכוח המייצג באחרת) לייצג אותה קבוצה של תובעים (מחזיקי האג"ח), כאשר השוני היחידי בין המיוצגים טמון בשאלה אם גילו נכונות לשלם את האגרה בתביעת הנאמן אם לאו.
17.ראיה מכרעת לכך ששתי התובענות עוסקות באותה קבוצה פוטנציאלית של תובעים ניתן למצוא בכך שבא הכוח המייצג בבקשת האישור בחר להחריג מגדר הקבוצה אותה הוא מבקש לייצג את אותם מחזיקי אג"ח שתביעת הנאמן הוגשה מטעמם. אין זאת אלא שגם לבא הכוח המייצג ברור כי הוא והנאמן מבקשים לייצג את אותו ציבור עצמו, וכי מחזיק אג"ח ששילם את האגרה, ולפיכך מהווה חלק מתביעת הנאמן, ממצה בכך את עילת תביעתו.