רוזיליו נ' מדינת ישראל

פסק דין

ערעור על החלטת בית משפט לתעבורה בתל-אביב יפו (כב' הש' פראג-לבוא), פעם אחת מיום 28.06.10 שלא להיעתר לבקשתו של המערער לבטל פסק דין שניתן בהיעדרו כבר ביום 05.01.09.

אותו פסק דין, היה פסק דין מאוחד של שני דו"חות תעבורה: האחד בעבירה של אי-ציות להוראות שוטר, האחר של נהיגה, כאשר רישיון הנהיגה לא בתורף כ-11 חודשים.

המערער, שזומן כדין למשפטו בבית משפט קמא, לא התייצב משהוזמן, ובערעור שבפניי בנימוקיו, כמו בפני בית משפט קמא, לא יכול היה להציג כנדרש בסעיף 130 (ח') לחסד"פ (נוסח משולב) תשמ"ב – 1982, נימוקים משכנעים לאי-התייצבותו, או גם לכך שבשל אי-התייצבותו נגרם לו עיוות דין.

בית משפט קמא, בצדק, דחה את בקשתו לעיוות פסק הדין, ולכן, לכאורה, היה מקום לדחות ערעור זה ומיד.

באופן חריג ויוצא דופן, לא כך אנהג במקרה זה, משום שהנני סובר שבכל זאת, במידת מה, נגרם עיוות דין מסוים למערער, כל זאת בשל שבית המשפט קמא לא היה ער לעובדה שגיליון ההרשעות הקודמות בתעבורה שהוגש ע"י התביעה היה גיליון שגוי על פניו.

באותו גיליון, רשומות היו 23 הרשעות בתעבורה, החל מהרשעה מס' 5 לפחות, כל הרישומים אינם נכונים על פניהם, כל ההרשעות נרשמו כאילו נעשו ביום 05.08.04, למרות שגם העבירות נעברו אחרי מועד זה, ואפילו הקנסות שולמו אחר כך.

בית משפט קמא, בגוזרו את דינו של המערער, נימק, בין היתר, למעשה, בעיקר בגזר דינו במילים:

"עבר מכביד".

ברור אפוא, כי קיים קושי את גזר הדין להשאיר על כנו.

הנני חושב שיש לתקן את אותה תקלה שאירעה, ולכן, אבטל רק את גזר הדין של בית משפט קמא, וכנגד זאת, אגזור את דינו של הנאשם לקנס זהה שהטיל בית משפט קמא בסך של 2,000 ₪ או 20 ימי מאסר תמורתם, את הפסילה בפועל אפחית לשישה חודשים ואת הפסילה המותנית אשאיר על כנה של שישה חודשים למשך שלוש שנים.

ניתנה והודעה היום כ"ט תשרי תשע"א, 07/10/2010 במעמד הנוכחים.

רענן בן-יוסף, שופט

הוקלד על ידי: נופר דוידי