רודינצקי נ' קובסי

פסק דין

1.ערעור על פסק-דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת ת' בר-אשר צבן), בת"א 22764-08-10, מיום 23.2.11, בגדרו נדחתה תביעה כספית בסדר דין מהיר שהגישו המערערים, בסך 43,390 ₪.

2.עילת התביעה נסובה על נזקים שנגרמו, כנטען, בתאונה שאירעה ביום 14.3.10 סמוך לשעה 18:00, בה היו מעורבות מכונית מסוג "סובארו אימפרזה" בבעלות המערערים, ומשאית מסוג "דאף" בבעלות משיבה 2, שבוטחה, בתקופה הרלוונטית, על-ידי משיבה 3. בעת התאונה נהגה מערערת 2 במכונית ומשיב 1 נהג במשאית (להלן: "המערערת" ו"המשיב", בהתאמה).

3.הצדדים אינם חלוקים על העובדות הבאות: התאונה אירעה סמוך לגשר הראל ליד מבשרת ציון, בכביש הגישה שנועד ליוצאים מכיוון מבשרת ציון לכיוון תל אביב. תחילתו של כביש הגישה בשני נתיבים, המתמזגים בהמשך לנתיב אחד. לאורך כביש הגישה, בצדו השמאלי, קיים אי תנועה הבנוי מתלולית, שבסופו, סמוך להתחברות עם כביש מספר 1 לכיוון תל אביב, משורטט אי תנועה על הכביש המסתיים בקו הפרדה מקוטע. כתוצאה מהתאונה נהדפה המכונית בעוצמה, הסתחררה מספר פעמים, ופגעה במעקה הבטיחות המצוי בצדו השמאלי של כביש מספר 1 (להלן: גם "הכביש"), כשחזיתה הפוכה לכיוון הנסיעה בכביש.

4.בית משפט קמא דחה את התביעה, עת מצא שהתובעת לא הוכיחה, ולו ברמה של מאזן הסתברויות, כי התאונה אירעה באופן המתואר על-ידה, קרי - בעת שנסעה בכביש הגישה, ולקראת תחילת המעבר לכביש מספר 1, הגיחה המשאית הנהוגה על-ידי המשיב מצדה השמאלי של המכונית ופגעה בה בעוצמה, כך שהמערערת איבדה שליטה על המכונית עד שזו נהדפה אל מעקה הבטיחות המפריד בין שני המסלולים בכביש. בית המשפט הוסיף וקבע, כי אף בהינתן שהמכונית נפגעה בצדה הימני האחורי, הנחה העולה בקנה אחד עם העובדה שהמכונית נהדפה אל מעקה הבטיחות המצוי בצדו השמאלי של הכביש, או אז, לאור הראיות שהביאו הצדדים, לא ניתן לקבוע האם המשאית היא שנכנסה אל נתיב נסיעתה של המכונית מבלי לשמור מרחק מספיק, או שמא המערערת היא זו ש"נדחפה" לכיוון נסיעתה של המשאית, ומשכך אין המשיבות נושאות באחריות לתאונה.

5.גם בגרסת המשיב, לפיה התאונה אירעה באמצע כביש הגישה ולא לקראת סופו, ובשל רשלנות המערערת דווקא - לא מצא בית המשפט אמון, משזו עמדה בסתירה לתנאי הדרך.

6.בהתייחס לכל אלה נדחתה,כאמור, התביעה.

תמצית טענות הצדדים בערעור

7.המערערים מלינים על תוצאות פסק הדין, וטוענים כי גרסתם עולה בקנה אחד עם הראיות שאינן שנויות במחלוקת, ולמצער – הוכחה ברמה של מאזן הסתברויות.

לטענתם, העובדה כי המכונית נהדפה למעקה הבטיחות מעידה על כך שההתנגשות אירעה בסוף כביש הגישה, שכאמור, מונה נתיב אחד בלבד. בנסיבות אלו, ומאחר שהמשאית הגיחה מצדה האחורי של המכונית, המסקנה ההגיונית היחידה, אליבא דידם, הינה כי התאונה אירעה בעקבות אי שמירת מרחק מספיק מצדו של המשיב.

עוד טוענים המערערים, כי הקביעה לפיה גרסת המערערת אודות נסיבות התאונה כלל אינה מתיישבת עם המיקום אליו נהדפה המכונית – שגויה, שכן אפשר כי שעה שהמערערת חשה בחבטה מצדה השמאלי של מכוניתה, היא ניסתה, מתוך אינסטינקט, לייצב את רכבה ובכך גרמה לסטייתו שמאלה, אל עבר מעקה הבטיחות.

המערערים מוסיפים וטוענים, כי בית המשפט לא אפשר להם להשלים עד תום את חקירת העדים, כמו גם את העלאת מלוא טענותיהם במסגרת הסיכומים. כל אלה, כנטען, לא אפשרו להם למצות את יומם בבית המשפט ופגעו בזכותם להליך הוגן.

8.מנגד טוענים המשיבים, כי דין הערעור להידחות, תוך שהם סומכים ידיהם על פסק-דינו של בית משפט קמא, למעט, כמובן, הקביעות לעניין הגרסה מטעמם.

לשיטתם, בגרסת המערערת אודות נסיבות התאונה רב הנגלה על הנסתר ואי הידיעה על הוודאי. כך העידה המערערת, כי אינה יודעת מהיכן הגיחה המשאית, וכלל לא ראתה אותה עובר לתאונה; גם הגרסה לפיה מכוניתה נפגעה בצדה השמאלי-קדמי אינה מתיישבת עם תוצאות האירוע, ואף מנוגדת לאמור בטופס ההודעה שמסרו המערערים לסוכן הביטוח שלהם.

ביחס לאפשרויות התיאורטיות שהעלו המערערים לנסיבות קרות התאונה, טוענים המשיבים, כי אלה אינן מתיישבות עם ההיגיון והשכל הישר, מה גם שלא נאמרו בעדויות מטעם המערערת, ולפיכך מנועים המערערים מלהעלותן לראשונה במסגרת הערעור.

זאת ועוד, מעיון בתמונות המכונית שצולמו לאחר התאונה עולה, כי בעוד שצדה הימני בחלקו הגבוה נפגע, הרי שבצדה השמאלי הפגיעות נמוכות יותר ומתאפיינות בשפשופים רבים. בכך, נטען על-ידי המשיבים, יש כדי לאשש את גרסתם לפיה המכונית היא שסטתה ימינה, לנתיב בו נסעה המשאית, ומשכך, נפגעה בחלקה הימני-אחורי ונהדפה שמאלה לכיוון מעקה הבטיחות.

9.בהתייחס לכל אלה ביקשו המשיבים לדחות הערעור ולחייב המערערים בהוצאות משפט.

דיון

10.לאחר שעיינתי בפסק-דינו של בית משפט קמא, בסיכומי הצדדים ובחומר הרלוונטי בתיק, דעתי הינה כי דין הערעור להידחות. להלן יפורטו נימוקי לכך.

11. ראש לכל יצוין, כי כלל טענות המערערים מופנות כלפי ממצאי עובדה ומהימנות שיצאו תחת ידיה של הערכאה המבררת, אשר אין זה נוהגה של ערכאת הערעור להתערב בהם, אלא במקרים יוצאי דופן, שהמקרה דנן אינו נמנה עמם.