רובל נ' טל ואח'

החלטה

מורה על צירופה של חב' מגדל כנתבעת נוספת .

ניתנה והודעה היום י"ט שבט תשע"א, 24/01/2011 במעמד הנוכחים.

עירית הוד, שופטת

פסק דין

לפניי תביעה על סך 3,000 ₪ אשר הגישה התובעת בעקבות אירוע תאונה מיום 28/3/08. התביעה הינה בגין הנזקים העקיפים שנגרמו לתובעת כתוצאה מתשלום השתתפות עצמית וירידת ערך והוצאות נלוות.

על פי הנטען בכתב התביעה, במועד התאונה עמד רכב התובעת בצומת המוביל בגין עומס תנועה ואז רכב הנתבעת 2 פגע ברכבה מאחור וכתוצאה מכך, הדף את הרכב לעבר הרכב שנסע מלפנים. תביעת התובעת כנגד מבטחת רכב הנתבעת 2 נדחתה, מן הטעם, שחברת הביטוח הטילה את האחריות על מבטחת רכב הנתבע 1, אשר על פי הנטען, הדף את רכב הנתבעת 2 לכיוון רכב התובעת.

מכתבי ההגנה שהגישו הנתבעים ומטענותיהם היום עולה, כי כל צד מטיל את האחריות על הנתבע האחר. דבר אחד אינו במחלוקת שרכב הנתבעת 2 פגע ברכב התובעת. השאלה שבמחלוקת היא, האם רכב הנתבעת 2 פגע ברכב התובעת באופן עצמאי וללא כל קשר לנתבע 1, כפי שטוען הנתבע 1, או שמא פגיעת רכב הנתבעת 2 ברכב התובעת הינו כתוצאה מהדיפת הרכב על ידי הנתבע מס' 1. אלו שתי הגרסאות בהן אוחזים הנתבעים.

לאחר ששמעתי את גרסאות הצדדים, מצאתי כי איני יכולה להכריע בין גרסאות אלה מאחר ושתיהן נשמעות סבירות בעיניי ולפיכך מאיינות אחת את השניה. הנתבע מס' 1 בטוח בכך שכאשר הגיע לאזור התאונה, ראה את רכב התובעת לאחר שכבר נפגע מרכב הנתבעת 2 ועל כן לשיטתו אין לו כל אחריות לנזקי התובעת. גרסה זו מסר הנתבע 1 כבר בהודעה לסוכן הביטוח, ומאז חוזר על גרסה זו גם בדיון שהתקיים בתביעת הנתבעת 2 כנגדו בגין הנזקים שנגרמו לה בחלקה הקדמי של רכבה. אציין, כי הנתבע מס' 1 שילם השתתפות עצמית בגין הפעלת הפוליסה בתביעה שהגישה הנתבעת 2, ועל כן, אין לו אינטרס למסור עדות אשר לכאורה מטיבה עימו מאחר והנזק כבר נגרם לו ולא יגרמו לו הוצאות נוספות כתוצאה ממסירת גרסה כזו או אחרת בדיון שלפניי.

מנגד, גם הנתבעת 2 חוזרת על עמדתה כי אלמלא פגיעת הנתבע 1 במכוניתה לא היתה נהדפת לכיוון רכב התובעת ואז התאונה היתה נמנעת. גם לנתבעת זו אין אינטרס לכאורה להעיד עדות שונה מהגרסה בה מאמינה, מאחר והנתבעת 2 הגישה תביעה במסגרת תיק אזרחי 3266-11-08, בגין הנזקים שנגרמו לה במוקד הקדמי של רכבה, לאחר שחברת הביטוח פיצתה אותה על הנזקים במוקד האחורי, ותביעתה הסתיימה בפסק דין ואף היא נדרשה לשלם את ההשתתפות העצמית לחברת הביטוח. אציין, כי אלו טיבן של תאונות דרכים אשר מתרחשות במהירות כאשר לא תמיד נהיר לצדדים המעורבים בתאונה בבהירות המנגנון המדויק אשר בשלו התרחשה התאונה. נציגת הפניקס הדגישה את העובדה כי כל הצדדים שמעו לכאורה מכה אחת ברכב, ומכך מסיקה כי רכב הנתבע 1 הדף את כל הרכבים אחד כלפי השני ולכן נשמעה מכה אחת ולו גרסת הנתבע 1 היא הנכונה כי אז היה נהג רכב התובעת שומע שתי מכות ולא כך הוא על פי גרסתו שמסר לסוכן הביטוח. התרשמתי שהתאונה והפגיעה בכל הרכבים התרחשה בתוך פרק זמן קצר ביותר ואכן יתכן שלאחר מכה הראשונה ולאחר שהנהג הבין שהוא מעורב בתאונה, לא בהכרח נתן דעתו ושם לב למכות נוספות, וגם אם כן לא בהכרח זכר לספר עליהם מאוחר יותר, מאחר וכבר ברור היה שנגרם לו נזק כתוצאה מהמכה הראשונה.

משכך, ומשאין ביכולתי להכריע בין שתי הגרסאות בנסיבות, מצאתי לאמץ את הסדר הפשרה אליו הגיעו הצדדים במסגרת תיק אזרחי 3266-11-08, ואסביר מדוע.

בתביעה זו הגישה הנתבעת 2 תביעה בגין הנזקים שנגרמו לה במוקד הקדמי. נזקים אלו לכאורה, הם אך ורק כתוצאה מכך שלשיטתה נהדפה לכיוון הרכב שנסע לפניה. משכך, לו אכן גרסתה היא הנכונה, אזי, מלוא האחריות רובצת לפתחו של נהג הרכב הפוגע וההודף, קרי הנתבע מס' 1, ולכל היותר היה מקום להטיל עליה אשם תורם בשיעור נמוך לו היה מוצא בית המשפט שדן בתביעה האחרת כי לא שמרה מרחק מספיק. בפועל, לא כך היו הדברים. מפרוטוקול הדיון עולה, כי הצדדים הסכימו בראשית הדיון למתן פסק דין על דרך הפשרה. הנהגים נשמעו, כאשר כל נהג טוען לגרסה כפי שפורט לעיל. בשלב כלשהו הגיעו הצדדים לפשרה ולפיה, הנתבע מס' 1 כאן ומבטחת הרכב, ישלמו לנתבעת 2 כאן, רק 35% מהנזק שנגרם לחלק הקדמי. הצדדים עצמם הגיעו לפשרה לפיה, במרבית הנזק, קרי 65%, תישא הנתבעת מס' 2 כאן עם אפשרות להיפרע מחברת הביטוח שלה. אין עוררין, כי הנזק הקדמי שנגרם לנתבעת 2 משיק לנזק האחורי שנגרם לרכב התובעת, מאחר והנזק הקדמי נגרם כתוצאה מהפגיעה בחלק האחורי של רכב התובעת. ומשכך חלוקת האחריות לגבי מוקדים אלו צריכה להיות שווה.

מצאתי, כי בנסיבות העניין, ולאור כל המפורט לעיל, יש לאמץ את הסדר הפשרה אליו הגיעו הצדדים במסגרת תיק אזרחי 3266-11-08, גם לתיק זה ובהתאם לקבוע את חלוקת האחריות וזאת מאחר ומדובר באותה תאונה, באותם צדדים, ואיני מוצאת זאת ראוי לקבוע ממצאים שונים וקביעות שונות רק מכיוון שהגורם השיפוטי השתנה או מכיוון שהמעורבים בתאונה פיצלו את תביעותיהם.

נציגת הפניקס העלתה טענות היום לגבי הסכם הפשרה, כי לא היתה צד לו, וכי הנתבעת 2 לא הבינה את משמעותו או שבית המשפט כפה על הצדדים להגיע לפשרה. איני מקבלת טענות אלו. ראשית, משהסכימו הצדדים לטיעונים על דרך הפשרה, קשה לי לקבל שבית המשפט כפה פשרה על הצדדים, מאחר ואת אותה פשרה שהגיעו בהסכמה יכול היה בית המשפט לכתוב בנקל בפסק דין לאור הדרך הדיונית אליו הגיעו הצדדים. יתרה מזאת, כפי שעולה מהפרוטוקול הנתבעת 2 נכחה בדיון והיתה מיוצגת על ידי עורך דין, ועל כן לא שוכנעתי כי לא הסכימה לכל הפחות לאור יפוי הכוח שנתנה לבא כוחה לפשרה שהציע בית המשפט אשר משמעותו שהיא מוותרת על 65% פיצוי בגין הנזק שנגרם בחלקו הקדמי של רכבה. באשר לטענת הפניקס כי לא היתה צד להליך, גם במסגרת הליך זה, התביעה לא הוגשה כנגד חברת ביטוח הפניקס. חברת הביטוח הפניקס ביקשה להצטרף להליך כמי שנכנסת לנעלי הנתבעת 2. בנוסף, קביעת האחריות נעשית על פי גרסאות הנהגים ולא על פי עמדת חברת הביטוח אשר נשענת כולה על הגרסה שמוסר לה מבוטחה.

בנסיבות אלו אני קובעת, כי דין התביעה להתקבל. הנזקים שנגרמו לתובעים הינם 1,834 ₪ בגין השתתפות עצמית והשתתפות עצמית בירידת ערך, נכון לחודש 12/08, על סכומים אלו יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית. בנוסף, מבקשים התובעים פיצוי ההוצאות הנלוות שנגרמו להם כתוצאה מהגשת התביעה, הגעה לבית משפט, השבתת הרכב לצורך תיקון ועוגמת נפש. הוצאות אלו מוערכות על ידיהם על סך 500 ₪ נכון ליום הגשת התביעה. אי לכך, אני מעמידה את הפיצוי הכולל לתובעים על סך 3,000 ₪ כמבוקש על ידם, כאשר סכום זה כולל גם הוצאות משפט. אני מחייבת את הנתבעים 1 ו-4, בסך 1,050 ₪ ואילו את הנתבעים 2 ו-3 בסך של 1,950 ₪. כלפי התובעת החיובים הינם ביחד ולחוד.

הסכומים האמורים ישולמו בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן, ישאו הסכומים הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד מועד התשלום בפועל.

בקשת רשות ערעור לבימ"ש המחוזי, יש להגיש תוך 15 ימים.

ניתן והודע היום י"ט שבט תשע"א, 24/01/2011 במעמד הנוכחים.

עירית הוד, שופטת

מרינה א- מאיה