רובינשטיין נ' קרויצנברג

פסק דין

בפני תביעה במסגרתה עותר התובע לחיוב הנתבע, עו''ד במקצועו, בתשלום סך של 30,000 ש''ח.

התובע הינו החייב בתיק הוצאה לפועל אשר לפי המסמכים שהציג התובע מתנהל עוד מתחילת העשור האחרון של המאה הקודמת. הנתבע הינו עורך דין, אשר מייצג את הזוכה באותו תיק הוצאה לפועל.

במהלך שנת 1999 ניתן צו לעיקול כספים אשר מגיעים לתובע כמשכורת במסגרת עבודתו בחברת מדיום בע''מ, וזאת בסך של 1,500 ש''ח לחודש. לטענת התובע, בעקבות צו עיקול זה הועברו על ידי חברת מדיום כספים במשך חודשים ארוכים ועד למחצית שנת 2000 ובסך של 1,500 ש''ח לחודש. דא עקא, טוען התובע כי עשרה מהתשלומים אשר הועברו במסגרת אותו עיקול בין התאריכים מרץ 99 ועד אפריל 2000 לא הועברו על ידי הנתבע לתיק ההוצאה לפועל ולמעשה, נותרו בכיסו של הנתבע. התובע מבקש לפיכך לחייב את הנתבע בהעברת הכספים הללו, המסתכמים בסכום התביעה.

הנתבע מכחיש את טענותיו של התובע. כטענה מקדמית טוען הנתבע שיש לדחות את התביעה מחמת התיישנותה ולחילופין, יש לדחות את התביעה בשל העדר יריבות מאחר ובסך הכל פעל כמי שמייצג את הזוכה בתיק ההוצאה לפועל. עוד טוען הנתבע, כי לו סבר התובע כי שילם כספים על חשבון החוב בתיק ההוצאה לפועל, שומה היה עליו להגיש בקשה לטענת פרעתי בתיק ההוצאה לפועל. לגופם של דברים, מכחיש הנתבע את טענות התובע מכל וכל, טוען כי טענות התובע מופרכות וכי התובע מגיש שוב ושוב בקשות שכל תכליתן התחמקות מתשלום חובו וניסיון להרתיע אותו, כפרקליט, מביצוע עבודתו נאמנה.

תביעה זו מוטב לה לולא הוגשה משהוגשה. בהתאם לדיני ההתיישנות מתיישנת תביעה בחלוף 7 שנים מיום שנולדה עילת התביעה. התובע עצמו טוען כי את הכספים נשוא תביעה זו הוא שילם באמצעות העיקול עוד באפריל 2000. לא ניתן להבין כיצד מצפה התובע לברר טענות שכאלו בתביעה המוגשת בחודש מרץ 2010, הרבה לאחר חלוף תקופת ההתיישנות. התובע לא נתן כל הסבר להשתהותו רבת השנים ודי בכך כדי להביא לדחיית התביעה.

זאת ועוד, גם לגופם של דברים רחוק התובע כמרחק מזרח ממערב מהוכחת טענות כגון אלו להן טען. טענותיו של התובע מייחסות לנתבע לא פחות ממעשה קנוניה ומרמה. טענות כגון אלו מטילות נטל הוכחה כבד על הטוען, באשר משמעותן הכתמת שמו של אדם, קל וחומר כאשר מדובר בניסיון להכתים שמו של עורך דין. כל שהציג התובע הינה אסופת מסמכים המעידה כי מזה שנים מתנהלים נגדו הליכי הוצאה לפועל. התובע לא הציג אסמכתא של ממש להעברת הכספים המעוקלים על ידי החברה בה עבד במועדים להם טען, והתובע לא הציג, ולו ראשית ראייה אשר תאפשר הסקת מסקנה לפיה דווקא הנתבע שלשל כספים כלשהם לכיסו. ובכלל, כלל לא ברור מדוע לא הועברו הכספים על ידי חברת מדיום בע''מ במישרין לקופת ההוצאה לפועל ואולי כן הועברו, ולא ברור מדוע לא פנתה חברת מדיום בע''מ בכתב ללשכת ההוצאה לפועל ופירטה את הכספים המועברים ואולי כן פנתה.

לא זו אף זו, שטענות מסוג אלו להן טוען התובע, יש להעלות במסגרת טענת פרעתי באותו תיק הוצאה לפועל במסגרתו הוטלו העיקולים ואין הצדקה לניהול הליכים כפולים בעניינים שכאלה.

על אף טענותיו של הנתבע המלומד, אינני סבור כי יש מקום להשית על התובע הוצאות לדוגמא, אף שניכר כי לא היה מקום להגשת התביעה.

לנוכח כל האמור לעיל, אני דוחה את התביעה על הסף בגין התיישנותה. התובע יישא בהוצאות הנתבע בסך של 500 ש''ח.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

ניתנה והודעה היום ח' אלול תש"ע, 18/08/2010 במעמד הנוכחים.

אילן רונן, שופט

הוקלד על ידי: רבקה אראל צימרמן